חלק ב- תורה פב- המשך -פג

וכשהולך לאדם שלא כסדר, זהו התנגדות הרצון – אני רוצה שיהיה כן הדבר, והדבר להיפך, שלא כסדר. וזה בחינת מלחמה, כי כל מלחמה הוא התנגדות הרצון, הוא בחינת שלא כסדר. וזהו: כי תצא למלחמה – כשהולך לך שלא כסדר, היינו התנגדות הרצון. ונתנו ה’ אלקיך בידך – שיתבטל כל רצונות נגד רצונך, שילך לך כסדר כרצונך, אימתי? כד ושבית שביו – כשתהיה בבחינת מה, כשתמשיך לך אלקות, הוי"ה במילוי אלפין. וזה פירוש מחשבה – חשוב מה (זוהר בראשית כד ותיקון סט). כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו. וזה בחינת (שה"ש ז): מלך אסור ברהטים – ברהיטי מוחין דילך.  וזהו: ושבית שביו – שתמשיך "מה" בתוך מחשבתך, שתקשר אלקותו במחשבתך, כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי, כמו שכתוב (תהלים סח): עלית למרום שבית שבי, ועל ידי זה יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות נגד רצונך. וזה הסוד נרמז בעץ החיים, ההקדמה בכלל יט, ובכוונות של ראש חודש אלול:

 

 

תורה פג

על ידי תיקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החיצים שהיא התפילה, שהוא חי ברכאן דצלותא, שהם תלת ווין, בחינת חיצים, ומקומם בברית, בבחינת (תהלים פט): ובריתי נאמנת לו. אמונה, זה בחינת תפילה, בבחינת (שמות יז): ויהי ידיו אמונה. ואז התחלת צמיחת קרן משיח, בבחינת (תהלים קלב): אצמיח קרן לדוד, בבחינת (חבקוק ג): קרניים מידו לו. ידו, זה בחינת תפילה. ותפילות הם שלשה, כי כלליות משיח באבות, היינו משיח שהוא הדיבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אילמים, הוא מאש מים רוח:

 

ואז נעשה בן חורין, היינו שבא לקדושת שבת, שאסור במלאכה. כי שבת זו שין בת. שין תלת גוונין: אש רוח מים. בת, היא התפילה שהן הברכות, בחינת (ב"ב מז ע"ב)": בת היה לו ובכל שמה, בחינת (בראשית כד): וה’ ברך את אברהם בכל:

                  

וקדושת שבת זה בחינת תכלית הידיעה, ותכלית הידיעה שלא נדע. ובשביל זה, שבת נקרא תכלית שמים וארץ, ותכלית, זה בחינת (קהלת ז): אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני, היינו, זה עיקר החכמה – שישכיל שרחוק ממנו החכמה:

 

ותכלית הזה הוא עיקר המקום, היינו בחינת מקומו של עולם, שזה התכלית הוא המקיף את כל העולם שנברא בחכמה, כמו שכתוב (תהלים קד): כולם בחכמה עשית. וזהו בחינת (ברכות ו’ ע"ב): הקובע מקום לתפילתו, כי זה עיקר המקום, בבחינת (שמות טז): אל יצא איש ממקומו ביום השביעי:

 

ואז פושט גופו המצורע, שהוא ממשכא דחיויא, ולובש בגדי שבת, היינו גוף קדוש מגן עדן. כי המקום גורם, בבחינת (שם ג): של נעליך כו’ כי המקום וכו’. ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת, בבחינת (שם ד): והנה שבה כבשרו – שנרפא מצרעתו, ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן, הנקרא בשר, בחינת (בראשית ב): בשר מבשרי: