הקדמה – ט תשרי

 

ושמעתי בשם גאון אחד, ששאל אותו אדם: אם לא כיוון ברוב התפילה, והוא עומד בסוף התפילה, באיזה אופן יעורר את נפשו להתחיל לכוון?

 

והשיבו: משל למה הדבר דומה? לתינוקת אחת שעמדה על השוק בסל גדול של ירקות למכור, ופגע בה אנס אחד והתחיל לחטוף מהסל, ונבהלה ולא ידעה שום עצה איך לעשות. פיקח אחד עמד מרחוק, ואמר לה: מה תעמדי? על מה תמתיני עד שיחטוף כולו? הנה הוא חוטף, גם את חטפי, וכל מה שתעלה בידך יהיה שלך.

 

כן הדבר ממש בעניין התפילה: הנה היצר מתגבר על האדם ומפיל עליו עצלות ומחשבות זרות, עד שעל ידי זה לא התכוון בכמה וכמה ברכות מהתפילה, גם אתה חטוף וזרז את עצמך בכל כוחך לכוון בהברכות אשר עדיין הן לפניך. כן הדבר ממש בענייננו: היצר נצחך ביום זה בדיבורים אסורים, אתה עמוד והתחזק נגדו למחר לנצחו. ואפילו אם חס ושלום, יתרמי שינצחך עוד הפעם, אף על פי כן חזור והתחזק נגדו להילחם איתו, ובודאי יעזרך הקב"ה שתהיה גם כן מהמנצחים, כי הבא ליטהר מסייעין לו מן השמים.

 

כללו של דבר: כל ימיו של אדם יהיה מלחמה בינו ובין היצר. וזהו בעצם כוונת חז"ל: לעולם ירגיז אדם וכו’, וזה מה שאמר הכתוב (קהלת י, ד): "אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח".

 

 

 

 

וזה נראה שזה מליצת חז"ל באומרם רובם בגזל ומיעוטם בעריות, וכולם בלשון הרע, שהכוונה אחר שחשב מקודם הרוב והמועט שזה כולל כולם, אמר אחר כך שכולם היינו שהחטא הרוב והמועט בין בגזל בין בעריות הוא מכוח לשון הרע שיש בהם, שאם היו נזהרים בשמירת הלשון כראוי לא היו באים לידי חטאים אלו. ששמירת הלשון הוא סם החיים, וכבר נודע מה שפרשו המפרשים שמטעם זה הרהורי עבירה קשים מעבירה, כי הרהורי הוא חוטא בדעת שהוא הנפש שבאדם וזה שהודיע לנו הרוכל הזה כי נצור לשונך מרע הוא התרופה להאיש החפץ חיים, ועל ידי זה בא לכלל סור מרע ועשה טוב (כלי חמדה פרשת מצורע).