הקדמה – י תשרי

 

ועל טענה שניה שטוען היצר: מכיוון שאי אפשר לשמור את הדין בכל ענייניו, טוב להתרחק ממידה זו כלל, ישיב להיצר: האם הייתי מתיר לעצמי להתנהג בעסקי בדרך הזה?

 

למשל, אם היה אחד רואה אותו רץ בזריזות לאיזה עסק לפרנס את עצמי, וישאל אותי: למה אתה רץ, האם תדמה שתהיה על ידי זה עשיר גדול שבכל העולם, כמו פלוני ופלוני? הלוא בודאי הייתי עונה לו: וכי בשביל שלא אהיה כמוהו, אני צריך לטמון ידי בצלחת מלהחיות נפשי, ואם זה בענייני הגוף הכלה, מה אענה בענייני הנפש? וכי בשביל שלא אוכל לשמור את המידה הזאת בכל פרטיה וענייניה, שעל ידה הייתי עולה לנצח למדרגה גדולה וקדושה [כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת חוקת, שמי ששומר פיו ולשונו זוכה להתלבש ברוח הקודש, עיין שם, וגם לאור לנצח באור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער, כמו שאמרו חז"ל: וכתוב בראשית חכמה, בשם מהר"ם קורדובירו זצ"ל, שראה להרב, ששון סודות, בחלום, וראה שכל שיער ושיער מזקנו היה מאיר כאור האבוקה, והיה זה עבור שהיה נזהר משיחה בטלה, עיין שם], האם בשביל זה אתעלם לגמרי מלפקח על הנפש, לשמור את הפה בכל מה שיהיה בכוחי, ולא להיות חס ושלום מכת מספרי לשון הרע וכדומה מכיתות הרעות, שעליהם אמרו חז"ל (סוטה מב, ע"ב): שאין מקבלין פני השכינה.

 

ולזה כיוון שלמה המלך ע"ה, בקהלת ואמר (ח, י): "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה", להורות לנו שאפילו עולה בדעתו שלא יהיה בכוחו לגמור את המצוה בכל פרטיה, אף על פי כן יעשה כל מה שבכוחו. וכהאי גוונא אמרו חז"ל (מכות) על הפסוק (דברים ד, מא): "אז יבדיל משה שלוש ערים", שהודיע לנו הכתוב דבר זה, שאף על פי שאין שלוש שבעבר הירדן קולטת עד שיבדילו אותן שבארץ ישראל, והוא כבר ידע שלא יכנס לארץ ישראל, אף על פי כן אמר משה רבינו: כל מה שבכוחי לעשות אעשה, וכפירוש רש"י שם.

 

כל זאת בארנו בעזה"י מה שאמר באבות דרבי נתן, שלא להרחיק ממידה שאין לה קצבה. ומה שמסיים שם: וממלאכה שאין לה גמירא, היינו לעניין תורה, וכמוכח שם מהמשל שהביא על זה, עיין שם.

 

ודע, שכל מה שכתבנו בספר זה מעניין גודל הזהירות מעוון לשון הרע, היינו למי שהוא עדיין בכלל עמיתך, אבל באותן האנשים הכופרים בתורת השם שאפילו רק באות אחת, והמלעיגים מדברי חז"ל, מצוה לפרסם דעתם הכוזבת לעיני הכל ולגנותם, כדי שלא ילמדו ממעשיהם הרעים, וכמו שמבואר בספר, חפץ חיים חלק א, בכלל ח, הלכה ה, עיין שם.

 

 

 

 

ואמר ריש לקיש, כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמים, שנאמר (תהלים עג): "שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" (גמרא ערכין טו).

 

יתפרש שכך דרכו של יצר הרע, שמתחילה יסיתו לדבר רע על חברו ואחר כך יסיתהו לדבר גם על הקב"ה ויגדיל עוונותיו עד לשמים, וככתוב (במדרש) בתחילה כתוב "אשר לא ידע את יוסף", ולבסוף "לא ידעתי את ה’" (עיני יצחק שם למגיד מווילקומיר זצ"ל).