שער הזכירה פרק יב – כב מרחשון

 

וגדולה הזכות של האדם שאינו מקבל לשון הרע אפילו על סתם אדם מישראל, וכל שכן אם סיפרו לו על אדם חשוב, שיזהר מלקבל עליו, וזכותו יותר גדולה עבור זה, וככתוב בתנא דבי אליהו (חלק ב, פרק ז) וזה לשונו:

 

"וכן במידת הטוב כשאדם עושה קונסין עליו טובה עד ארבעה דורות שנאמר וגו’ אמרו עליו על ירבעם בן יואש שהוא היה בן אדם שהיה נוהג כבוד בנביאים, לכן אותם העמים מה שלא מסר הקב"ה ביד יהושע בן נון ולא ביד דוד מלך ישראל, מסר הקב"ה ביד ירבעם בן יואש, שנאמר (מלכים-ב יד, כה): "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה" וגו’. וכי מה טיבו של ירבעם בן יואש, שהוא השיב את גבול ישראל והלוא היה עובד עבודה זרה? אלא משום שלא קיבל לשון הרע על עמוס, שנאמר וגו’, לך נאמר הוא השיב את גבול ישראל וגו’, מכאן אמרו מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. וכן במידה הזאת הוא נוהג בכל ישראל בכל מקומות מושבותם, ובכל העובדי כוכבים ומזלות, ובכל משפחות האדמה". עד כאן לשונו.

 

 

 

 

וכל האוהב דברי בלע, מארץ חיים יבולע, איבה ישית יכריתה, איש מעם רעהו ואישה מאת רעותה. וכפי עוותתו, מאריך ברעתו. אותו כל העצים יערוכו, מפי לפידים יהלוכו. נידון בגחלי רתמים, ארכו לו שם הימים (עיין ערכין טו, ב). כי הלכו רכילים, עושה אורים גדולים, יחד עשירים ודלים, בעונש זה שקולים בלשונם נתלים, ולחוּמָם כגללים (מסכת גיהינום פ"ב, הובא בראשית חכמה שער היראה יג, יט).

 

יפרוץ בם פרץ, כמרגלים את הארץ. תקולע נפשם כי תצא, מן הקצה אל הקצה. מפה ומפה מורים בהם חיצים, כל איבריהם מפרקים ומרצצים, צריהם במהרה רצים, והנוגשים אצים. נידונים בצינים פחים, משלחי מדנים בין אחים, ביד פשעם משתלחים, בחרבות וברמחים. בעמקי שאול קרואים, וינטשו בעמק רפאים. והמקבלים את דבריהם, תועבת ה’ גם שניהם, נגד פניו מעלליהם, חלץ מהם. כי מחזיקי ידם, קרוב יום אידם. גם הם יקחו חלקם, ואכלו את חוקם. (שבט מוסר פרק כ"ו, אות ו’).