שער הזכירה פרק יא – יז מרחשון

 

עוד יש מעלה גדולה וקדושה המסתעפת משמירת הלשון, והיא מידת השלום, כידוע שעל ידי שמירת הלשון מסיר מעל עצמו קנאת אנשים, וכל אחד יאהבנו וימסור לו סודותיו, ולא ידברו עליו לעולם, והוא מידה במידה, כמו שראיתי כתוב בשם האריז"ל^*).

 

ונמצא שמביא לידי שלום, וכבר ידוע גדולת השלום, כמו שאמרו חז"ל (דרך ארץ זוטא פרק ט) שאפילו אם יש, חס ושלום, בישראל עוון עבודה זרה אך ששלום ביניהם, אומר הקב"ה לשטן שאל יגע בהן. והמרגיל עצמו לספר דברים טובים על חברו, זוכה שיקראהו הקב"ה בשמו, שהוא שלום, כמו שכתוב (שופטים ו, כד): "ויקרא לו ה’ שלום". ולהיפך חס ושלום נקרא רע, כמו שאמרו חז"ל (מדרש משלי פרק יד): כל מי שמדבר עם חברו ואוכל ושותה עמו, ומדבר עליו לשון הרע הקב"ה קורא אותו רע, שנאמר (משלי יב, כ): "מרמה בלב חורשי רע". וכל מי שאינו אוכל ושותה עמו ואינו נושא ונותן עמו [פירוש, שלא קיבל מאיתו שום טובה] ומספר עליו דברים טובים, הקב"ה קורא אותו שלום, שנאמר: "וליועצי שלום ושמחה".

 

^*) הג"ה. ולהיפך מי שמדבר רע על חבר ומגנה אותו, יסובב הדברים לבסוף שיגנו אותו גם כן, לבד עונשו בעולם הבא, וכן ראיתי כתוב בשם הקדמונים, ונתנו רמז על זה, (ויקרא כד, כ): כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו. ויותר מזה, שאפילו בעיני האדם עצמו שהוא מספר לשון הרע והרכילות נתעב ונאלח, כמאמרם ז"ל (סנהדרין כט, ע"א): סהדי שקרי אאוקריהו זילי. גם כל אחד מהשומעים חושדים אותו לאמור: עתה סיפר על חברי לפני, ועתה ילך ויספר לפני חברי עלי.

 

 

 

 

 

והנה הרמב"ם כתב בפרק ז’ מהלכות דעות וזה לשונו: "אמרו חכמים שלושה דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם". ומדבריו משמע שלשון הרע שווה בעונש כמו שלושה הנ"ל, שנפרעין בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא.

 

וכן חשב הרמב"ם, בפרק ג’ מהלכות תשובה, בעלי לשון הרע מאותן שאין להם חלק לעולם הבא. "ואלו הן שאין להם חלק לעולם הבא אלא נידונין ואובדים ונידונין על גודל רשעתם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים. המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל, והמומרים, ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי הציבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיה כיהויקים, והמוסרים, ומטילי אימה על הציבור שלא לשם שמים, ושופכי דמים ובעלי לשון הרע".

 

שוב כתב בפרק ד’ וזה לשונו: "ארבע ועשרים דברים מעכבין את התשובה וכו’, ומהן חמישה דברים העושה אותן ימשוך אחריהן תמיד וקשים הם לפרוש מהם, ולפיכך צריך אדם להיזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולם דעות רעות עד מאוד ואלו הן רכילות ולשון הרע וכו’. (גם הרי"ף ביומא והרֺא"שׁ חשב אותם במסכת הנ"ל). ("מרפא לשון" ו"דעת קדושים" לג"ר רפאל הכהן מהמבורג זצ"ל).