שער הזכירה פרק יב – כג מרחשון

 

ודע אחי, שמי ששומר את עצמו מעניין קבלת לשון הרע ורכילות, ישארו לו תורתו ומצוותיו בשלומתם, שאי לאו הכי עלול מאוד שיגרע ממנו כמה מאות ואלפים מצוות, והם של ענית אמן ואמן יהא שמה רבה, ולימוד התורה, כידוע הוא, שמטבע הלצים ובעלי לשון הרע לספר ענייניהם וסיפוריהם למי שירצה לשמוע להם אפילו בבית הכנסת ובבית המדרש. בשעה שעוסקים בתורה^*) ותוך אמירת קדיש וחזרת השליח ציבור, ובשעת קריאת התורה. אבל מי שנתפרסם עניינו בתוך העיר שלא יאבה לשמוע לשון הרע ורכילות, ימנעו את עצמם מלספר אפילו לאנשים אחרים, אם יראו אותו עומד בתוכם, פן יעשה אותם למספרי לשון הרע לפני השומעים, וכל שכן שלא יספרו לו בעצמו.

 

ודע עוד שמי שרוצה להיות זהיר בשלמות מעוון קבלת לשון הרע ורכילות, יהיה רגיל תמיד להוכיח לאנשי ביתו ולהציע לפניהם גודל השכר למי שזהיר בדיבור, ולהיפך גודל העונש ר"ל, כדי שלא יפול על ידי סיפוריהם ברשת קבלת לשון הרע ורכילות.

 

^*) ובזה פרשתי בדרך רמז מה שאמרו חז"ל (ברכות דף ו’). הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו, כי מאני הוא רמז למעשה המצוות שהם מכונים בשם בגדים להנפש, כמו שכתב הגר"א במשלי, ובעלי לשון הרע מזיקים ממש לגוף ולנפש כמובא בכמה מקומות.

 

 

 

 

וכתוב בתנא דבי אליהו (פרק טו) המכים בסתר (פירש רש"י בפרשת תבוא, שזה מירי (מכוון) בלשון הרע) ומחללי השם בגלוי, והמזלזלים את חבריהם בדברים, ומטילי מחלוקת, סופם להיות כקורח, עליהם הכתוב אומר (במדבר טז, לג): "ותכס עליהם הארץ" (שער הזכירה פ"ח).