שער התורה פרק ב – ז אדר

 

וגם גדולה תורה יותר מהצלת נפשות כמו שאמרו חז"ל במגילה, דף טז:

 

וזוכה בה לעולם הבא, כמו שאמרו חז"ל (פאה א, א): אלו דברים שאדם אוכל וכו’ ותלמוד תורה כנגד כולם. ואמרו חז"ל (בבא מציעא פה, ע"ב): מאי דכתיב (איוב ג, יט): "קטן וגדול שם הוא, ועבד חופשי מאדוניו". כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא, וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה נעשה חופשי לעולם הבא. ובאבות (פרק ו), אין כבוד אלא תורה שנאמר (משלי ג, לה): "כבוד חכמים ינחלו". אל תחמוד גדולה יותר מלימודך, ואל תתאווה לשולחנם של שרים, ששולחנך (פירוש, לעולם הבא) גדול משולחנם בעולם הזה. וכתרך גדול מכתרם וכו’. ובפרק חלק (סנהדרין ק, ע"א): כל המשחיר פניו בעולם הזה בדברי תורה, הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא, שנאמר (שיר השירים) "מראהו כלבנון בחור כארזים". וכעין זה כתוב גם כן במדרש רבה: ר"י פתח קרא בתלמידי חכמים: כתוב אחד אומר (שם): שחורות כעורב, וכתוב אחד אומר (נחום ב, ה): "מראיהן כלבנון [כלפידים] כברקים ירוצצו". אלא אלו בני תורה שהם נראין כעורין ושחורין בעולם הזה, אבל לעתיד מראיהן כלפידים. אמר ר’ תנחום בר חנילאי: כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולם הבא, שנאמר (תהלים לו, ט): "ירויון מדשן ביתך" וגו’.

 

 

 

 

ונודע שציפור הוא כינוי אל דעות כוזבות, כמו שאמרו המפרשים לפרש מה שנאמר "כל עוף שפורח עליו מיד נשרף", עיין סוכה כ"ח, וזה שאמר "ושחט את הציפור האחת" שהוא דעה כוזבת אשר העלה בדעתו כי איש נפרד מרעהו "אל כלי חרש על מים חיים", לעורר ליבו כי כל ישראל אחים ורעים בחינת יסוד המים המשתווה בחלקיו, ואם מתחמם קצתו מתחמם כולו. (תכלת מרדכי, פרשת מצורע למהרש"ם מברעזן זצ"ל).