שער התורה פרק ו – ו ניסן

 

וכל זה דיברנו בעניין הספקת צרכי אנשים בני תורה, כדי שתהא היכולת בידם לעסוק בתורת ה’. וכל שכן שמצוה רבה היא בכל עיר ועיר למי שהיכולת בידו, להשתדל להעמיד ישיבות של תורה לנערים, שעדיין לא הגיעו לכלל לומדים, כדי שלא תמוט התורה, חס ושלום, שאם אין גדיים, אין תיישים, וכל שכן בזמננו, שקרן התורה ירדה בעוונותינו הרבים כמעט עד לעפר, כמה צריך להחזיק בה, שלא תתמוטט חס ושלום, לגמרי.

 

 

 

 

 

והבן זה כי דרכו של היצר הרע לילך לאט, היום כך ומחר כך, ובא בתחילה בכוונה לשם שמים, וכל מעשיו לשם מצוה, הן בעניין מחלוקת יבוא מחויב אתה לקנאות קנאת השם וכדומה, עד שמביא אש וקטטה בליבו ואחר כך דמיא למים הזדונים השוטפים בזעם כמאמרם דדמיא לבידקא דמיא. (יערות דבש חלק א, דרוש ה).