מחשבות רבות בלב איש

 

יש מקרים שבהם צרה פוקדת את האדם, אולם נראה בעליל שמצרה זו תצמח טובה. לעומת זאת רבים הם המקרים שבהם נדמה לכאורה ששום תועלת לא תצמח מהצרה, ואף על פי כן חובתנו להאמין שהדבר נעשה לטובת האדם: או שהצרה עצמה באה לכפר או להוסיף זכויות לאדם, או שזוהי צרה שממנה תצמח תועלת אף אם אין הדבר נראה. זאת היא מצוות הביטחון בקב"ה הנגזרת מתוך מצוות האמונה, ומחייבת את האדם לבטוח ולהאמין שכל מה שנעשה עמו הוא בודאי לטובה ואף לתועלתו.

 

יתכן שהתועלת תתגלה ברבות הזמן, ויתכן שלעולם לא יוודע מה הועילה הצרה. בכל מקרה על האדם להאמין שכל דעביד רחמנא לטב עביד, כלומר, שהכל לטובה. ובכל מקרה על האדם לקוות לישועת הבורא שתוציא אותו מהצרה, גם כאשר נדמה לו שאין דרך להיחלץ ממנה.

 

את האפשרות שהקב"ה יחלץ מהצרה גם כאשר נדמה שאין דרך לצאת ממנה, צריך גם עושה הצרה לקחת בחשבון, ועל כך נאמר בספר משלי: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה’ היא תקום!".

 

האמונה שהכל נגזר על ידי הבורא, נתקלת בקשיים במקרים רבים. שכן לפי ההשקפה הרווחת אצל רוב בני האדם, המאורעות השונים נתלים בכל מיני סיבות הנראות לעין. כך היא דעת המון העם. אולם ידוע מה שאמרו בעניין זה בביאור דברי חז"ל: "פני הדור כפני הכלב", כלומר, דרכו של כלב היא, שכאשר משליכים עליו אבן הוא רץ אחריה ונושך אותה עד שהיא מתמלאת בדם הזב מפיו. בסכלותו הוא סבור שהאבן שפגעה בו, היא אשמה במכה שספג. לכן הוא מתנקם בה, ושמח כאשר הוא רואה שהיא זבה דם. הוא אינו משכיל להבין שמיידה האבן הוא העומד מאחורי פגיעתה, ואילו היא אינה אלא מכשיר שלו.

 

בעניין זה אומר בעל "חובות הלבבות": וההקדמה החמישית היא, שיהיה ברור לו כי כל הדברים מתרחשים ומתחדשים בעולם הזה לאחר בריאת העולם, יוצאים לפועל על ידי שני דברים: האחד – על ידי שהבורא יתברך גזר ורצה שדברים אלה יתהוו ויהיו למציאות. השני – על ידי גורמים ואמצעים, בחלקם קרובים ובחלקם רחוקים, בחלקם גלויים ובחלקם נסתרים, שכולם מוציאים לפועל בזריזות את מה שנגזר להתהוות ולהתגלות, כשהאלוקים עוזר להם לעשות זאת.

 

בהמשך דבריו הוא מבאר מה הם גורמים קרובים, על ידי משל לשואב מים בדלי מבור. הדלי קשור בחבל, החבל מחובר לגלגל, הגלגל קשור בשרשרת לבהמה, והיא מסובבת את הגלגל. יוצא שפעולת שאיבת המים יוצאת לפועל על ידי חמישה גורמים: הדלי, החבל, הגלגל, השרשרת והבהמה. הדלי הוא ‘הגורם הקרוב’, מפני שהוא הקרוב ביותר למים הוא הגומר את פעולת השאיבה. יתר הגורמים נחשבים ‘גורמים רחוקים’, מפני שאינם גומרים את הפעולה, אלא מפעילים גורמים אחרים. כאשר אחד מגורמים אלה, כגון החבל, הגלגל, השרשרת או הבהמה, מתקלקלים, הם גורמים שפעולות השאיבה לא תצא אל הפועל.

 

מסיים בעל "חובות הלבבות" ואומר: וכן הוא גם בנוגע לשאר הפעולות המתהוות בעולם, אין הן יוצאות לפועל לא על ידי האדם ולא על ידי גורמים אחרים, אלא על ידי גזירת הבורא ועל ידי הגורמים שהוא הכין, שעל ידיהם הפעולות נגמרות, כמו שנאמר (ירמיה): "גדול העצה ורב העליליה" וכן (מלכים): "כי היתה סיבה מעם ה’". ואם הגורמים אינם קיימים כלל, אז שום פעולה אינה יוצאת לפועל בדרך הטבע.

 

במקורות יש דוגמאות לעניין זה. דוגמא לכך נמצאת בפרשת שמות. המדרש אומר שכאשר הודו בנות יתרו למשה רבנו על שהצילן מיד הרועים, "אמר להן משה: אותו מצרי שהרגתי, הציל אתכן!", אף על פי שכבר עבר זמן רב מאז שהרג משה את המצרי במצרים, עקב משה רבנו אחרי הסיבות ותלה את הצלתן בו. מכיון שהוצרך לברוח ממצרים עקב הריגתו, הגיע למדין ושם הזדמנה לו הצלתן. משה ראה לפניו את כל הסיבות ולא רק את הסיבה האחרונה. וכן ממשיך המדרש וממשיל את העניין "לאחד שנשכו ערוד, והיה רץ ליתן רגלו במים. נתנן בנהר, וראה שם תינוק אחד שוקע במים, ושלח ידו והצילו. אמר לו התינוק: אילולי אתה, הייתי כבר מת. אמר לו האיש: לא אני שהצלתיך, אלא הערוד שנשכני וברחתי ממנו, הוא הצילך".

 

דוגמא נוספת היא, התנהגות הקב"ה עם פרעה ומצרים, שרצו להמית כל בן זכר, מכיון שראו שהמושיע של ישראל צריך להיוולד לכן אמרו: "הבה נתחכמה לו פן ירבה", אך הקב"ה הכריז "כן ירבה". המצרים עינו את ישראל כדי להמעיטם, ואילו הקב"ה בטובו עשה ש"כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".

 

המדרש אומר על כך: ארבע גזירות גזר פרעה עליהם. בתחילה גזר וציווה לנוגשים שיהיו דוחקים בהם כדי שיהיו עושים הסכום שלהם, ולא יהיו ישנים בבתיהם. והוא חשב לגרום בכך למיעוטם מפריה ורביה. אמר להן האלוקים: אני אמרתי לאברהם אביהם שאני מרבה בניו ככוכבים, ואתם מתחכמים להן שלא ירבו? נראה איזה דבר יתקיים, שלי או שלכם. מיד "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ" – נתרבו ישראל בצורה לא טבעית וילדו שישה בכרס אחת, ותוך מאתיים ועשר שנים נתרבו משבעים נפש למליונים רבים, שהרי רק חמישית מהם יצאו ממצרים, והם היו שישים ריבוא גברים מגיל עשרים ועד שישים.

 

כמו כן, כשרצה פרעה להתחכם ולהרוג את מושיען של ישראל וגזר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ראינו כיצד "עצת ה’ היא תקום". פרעה שמע מאיצטגניניו (המכשפים שלו) שמושיעם של ישראל עתיד ללקות במים, ולכן גזר להשליך ליאור גם את ילדי המצרים. בכך ‘הבטיח’ לעצמו את הצלחתו במשימת השמדת מושיעם של ישראל.

 

משימה מרושעת זו, תוכננה היטב ובוצעה בדייקנות רבה, אולם – מחשבות רבות בלב איש ועצת ה’ היא תקום. בסופו של דבר היה שלא זו בלבד שמשה לא הושלך ליאור, אלא הצלתו באה מבית המלך. בת פרעה היא שהצילה אותו מן היאור, והוא, פרעה, בכבודו ובעצמו גידל אותו בתוך ביתו. כאן רואים אנו שלעולם אין להתייאש. בשעה שבה היה פרעה מרוצה, שמח וטוב-לב ‘מהמבצע’ להשמדת מושיע ישראל, יושב במרומים צחק והביא את המושיע אל בית המלך, לבית פרעה.

 

גם גידולו של משה בבית המלך היה ברכה בפני עצמה, כפי שאומר הראב"ע: ומחשבות ה’ עמקו, ומי יוכל לעמוד בסופו, ולו לבד נתכנו עלילות. אולי סיבב הקב"ה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. ואילו היה גדל בין אחיו והיו מכירים אותו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי היו חושבים אותו כאחד מהם.

 

נמצא, שלא זו בלבד שמשה רבנו לא הושלך ליאור, אלא הצלתו באה מכוח הגזירה של "היאורה תשליכוהו". אותו אמצעי שהיה אמור למנוע את חיי מושיעם של ישראל, הביא לתוצאה ההפוכה! וכל מעשה אנוש ותחבולותיו, לא יועילו להטות אפילו זיז כלשהו ממה שנגזר בשמים, כמו במקרה זה, פרט לתפילה, תשובה וצדקה – המעבירים את רוע הגזירה. (חז"ל). גם אותן פעולות שאדם עושה למען הגשמת רצונו ותוכניתיו, יכולות להשתנות בגזירת הבורא ולהיות סיבה לתוצאה הפוכה.

 

לכן נוכל להבין מדברים אלה, שמכיון שהכל בא מגזירת עליון וגזירה זו מתקיימת על ידי סיבות, נובעת הטעות הנפוצה בקרב רבים שרואים רק את הסיבה האחרונה ומייחסים לה את המעשה, ומתעלמים מכל השתלשלות הסיבות המורות על קיום רצון הבורא. אדם שזוכה להאמין בדבר זה ולחיות בדרך זו, יכול לראות את רצון הבורא כמניע סיבות לסיבות, עד היציאה לפועל, ולכן גם לא ייחס את הפעולה לסיבה האחרונה בלבד.

 

מכאן אנו יכולים ללמוד פרק מאלף באמונה  – לדעת להתבונן על המאורעות הפוקדים את הכלל ואת הפרט, כל אחד כפי מאורעותיו, ובדרך זו לזכות לראייה זכה וברורה. דבר שמעניק לכל אחד מאיתנו חיזוק עידוד ויכולת עמידה במצבים קשים הפוקדים אותנו לא פעם. יש לזכור תמיד שהכל בגזירת עליון, גם אם הסיבות הקרובות אלינו מבלבלות אותנו. הקב"ה הוא א-ל מסתתר, וכדי להעמידנו בנסיון הוא מסתיר את פעולותיו. תפקידנו הוא להסיר את המסווה – לגלות על ידי ההתבוננות את יד הבורא המנחה אותנו בכל עת.