הכל צפוי והרשות נתונה

 

 

נאמר בספר משלי: "אדם לעמל יולד". פירש רש"י – "עמל" מלשון עוון, היינו שהאדם נולד בעל כורחו למציאות שהוא עלול לחטוא. אומנם בפשיטות אפשר גם לפרש, שכל אדם שבא לעולם הזה צריך לעמול בו הרבה, כל אחד לפי עניינו, כמו שנסביר בהמשך בס"ד.

 

אמרו רבותינו על הפסוק הזה: "אדם לעמל יולד"- אם זכה עמלו בתורה, ואם לא זכה עמלו בענייני העולם הזה.והשוו את הדבר למקצועות שיש בעולם, וכך אמרו: כל העולם זקוקים למעבדי עורות (מקצוע בזוי שהיה גורם לסירחון גדול לעוסק בו) וכל העולם זקוקים למוכרי בשמים. אשרי מי שהוא מוכר בשמים ואוי לו למי שהוא מעבד עורות. וזה התירוץ לקושית העולם, שאלה ששואלים רבים – מדוע אנשים עוסקים בעיקר בתורה? הלא צריכים גם אנשים שעובדים בכל מיני עבודות הנצרכות לעולם? התשובה לכך היא – נכון הוא הדבר שכל העולם נצרך לאלה וגם לאלה, ואשרי מי שזוכה להיות מהעוסקים בתורה, כמו שאשרי מי שמוכר בשמים אף על פי שיש צורך גם במעבדי עורות, והבחירה בעניין זה היא חופשית.

 

כלל הדברים האלה הוא, שאף על פי שיש לאדם מהלך טבעי בחייו שהוא נולד לתוכו ומתפתח בו, כגון תכונות גוף מסויימות ותכונות אופי מיוחדות, וכן סביבה שבה הוא חי וגדל ועוד תכונות רבות, אף על פי כן – הרשות בידו לשאוף לשפר את חייו ואת מעמדו ולא "להתקע" דווקא במה שטבעי לו.

 

כעין זה אמרו רבותינו: הכל צפוי – והרשות נתונה. כלומר, למרות שהכל צפוי ומוכתב לאדם מעצם לידתו בתכונות גופו ונפשו ובסביבתו הטבעית, אף על פי כן הרשות נתונה לו לשפר ולתקן את חייו ולהעלות את עצמו למדרגה גבוהה יותר.

 

יסוד זה מתבאר יפה על פי שני הפירושים שהבאנו לפסוק "אדם לעמל יולד":

 

הפירוש הראשון – שהאדם נולד בעל כורחו למציאות שהוא עלול לחטוא, ולפי דברינו, אף על פי כן הוא יכול להתאמץ ולהמלט מן החטא אם ירצה, וכמו שאמר הקב"ה לקין: "לפתח חטאת רובץ"- דהיינו "אדם לעמל יולד", לכן "הכל צפוי" ועלול לחטוא. אולם – "ואתה תמשול בו"- כלומר "אם זכה עמלו בתורה" –  שמתגבר על יצרו ואינו חוטא, ודבר זה נעשה ע"י התורה, כמו שאמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" – ש"הרשות נתונה" להשתדל לבחור בטוב האמיתי. 

 

הפירוש השני – שהאדם נולד לעמול בעולם הזה אשרי מי שעמלו בתורה, יתבאר על פי דברינו, שאע"פ שבעל כורחו הוא נולד למציאות הטבעית של העולם הזה, עם כל הדברים המוכרחים לו כגון פרנסה וכו’, או שנולד בסביבה שלא שומרים תורה ומצוות, ועם כל זאת, אם ירצה יוכל לזכות לעסוק בתורה ובעבודה, וזה יהיה עמלו.

 

הקושי שיש בבחירה בין עסקי העולם הזה, שהם: נוחות, הנאה, פרנסה ועוד, ובין עסקי הרוח ותיקון האדם, נובע אך ורק מחסרון הדעת וההסתרה. אם היה אדם רואה ויודע את שכרן של המצוות ותענוג עולם הבא, היה מתרצה לחיות באוהל כל חייו ולאכול לחם יבש עם מים, ובלבד שיעסוק בתיקון נפשו ובתכלית.

 

אולם בורא עולם צפה את כל זה וידע את הקושי שיהיה לאדם להבחין בטוב האמיתי, מתוך תוקף ההסתרה שהוא נמצא בה בעולם הגשמי הזה, לכן נתן לנו מתנה טובה שעל ידה יתאפר לאדם לטעום טעם מעין עולם הבא, ועל ידי זה תהיה לו יכולת להתחזק ולבחור בטוב.

 

המתנה שנתן הקב"ה לאדם, היא השבת – שהיא מעין עולם הבא. מכיון שבשבת אנו שובתים ונמנעים מכל מיני מלאכות ועבודות, על ידי זה נשבר הכח של הטבע והשיעבוד לכורח המציאות, ואנו יכולים לזכות לבחור בטוב האמיתי למרות הקושי שיש בזה. לכן השבת היא יסודית ועיקרית כל כך בחייו של היהודי, מכיון שבלעדיה לא יתאפשר בכלל העניין של שיבור הטבעיות וההכרחיות.

 

בנוסף לכך נתן לנו הקב"ה את הצדיקים האמיתיים הדבוקים בעולם הבא, הממשיכים משם את הכח להחלץ מהבוץ הטובעני של העולם הזה ולעסוק בתכלית הנצחית, וכל המתקרב אליהם ולומד מהם יכול לקבל את הכח הזה מהם, אשרי הזוכה לזה. וכבר אמר רבי נחמן: אני אוצר של יראת שמים, וכל מי שמבקש ממני אני נותן לו.

 

וניתן לראות בחוש, שכל מי שמתקרב לצדיקים האמיתיים, מואס בכל הנאות העולם הזה ומדבק עצמו לתענוג האמיתי של קרבת האלוקים, ולא די שאינו רודף אחר ענייני העולם הזה, אלא אינו מבין מה הקושי בזה ואיך אפשר לחפוץ בתענוגות העולם הזה, בזמן שיש כאלה תענוגות נפלאים ורוחניים שאפשר לחיות בכוחם לנצח נצחים.

 

וזה הזמן לבקש מבורא עולם: עשה למען שמך ותקרב אותנו ואת כל עמך ישראל לצדיקים האמיתיים, ושבזכותם תהיה השנה החדשה הבאה עלינו לטובה – שנה של תשובה ומעשים טובים, ויהיו דבוקים כל עמך ישראל בתכלית האמיתית והנצחית, ונזכה לגאולה שלימה במהרה אמן.