בת מלך

בת מלך מלכי המלכים היא לא סתם עוד נסיכה יפת-תואר ועדינה מהאגדות, כזאת שחיה בארמון ומחכה לזה שקורא לעצמו נסיך, או איזה אביר על סוס לבן.

 

בת מלך היא כל אחת מבנות ישראל, בתו יחידתו של בורא עולם, שיופיה הוא יופי עילאי הקורן מפניה בהיותה מוארת באהבה רוחנית שיצרה סביבה הילת מלכות. יופי הנובע מזיו והארת נשמתה כשהתום והטוהר משתלבים לתמונה יחודית של "חביב אדם שנברא בצלם", יופי שיוצא מתוך פנימיות עמוקה.

 

בת מלך מלך אמיתית היא זו שעליה נאמר – כל כבודה בת מלך פנימה.

 

התורה קובעת: "אין אשה אלא ליופי". כלומר, האישה צריכה להקרין יופי.

 

הקביעה הזו נראית לכאורה מנוגדת לדברי שלמה המלך במזמור "אשת חיל" ששם נאמר: "שקר החן והבל היופי". סתירה זו מעלה את השאלה האם היופי הוא דבר נכון וטוב, או שהוא שקרי? על כך משיב שלמה המלך בהמשך לפסוק זה: "אשה יראת ה’ היא תתהלל", ובזה הוא מיישב את הסתירה.

 

ההסבר הוא שיופי הוא בהחלט מושג חיובי, אבל רק כשהוא קשור עם יראה לבורא עולם. אם מדובר בחן וביופי סתם, אז הם באמת שקר. אבל כאשר האשה יפה וגם יראת ה’, רק אז "היא תתהלל", לא רק בחן רוחני אלא גם בחן וביופי חיצוני.

 

על שרה אימנו אומרת התורה: שמה הוא יסכה. מסביר רש"י את משמעות השם יסכה: "יסכה – שהכל סוכים ביופיה", היא היתה כל כך יפה וכולם התבוננו בה עד כדי כך, שבגיל 90 נלקחה לבית מלכים. וממה נבע יופיה הרב? יסכה – שסוכה ברוח הקודש, מכוח הנבואה שזכתה בה בדרגה יותר גבוהה משל אברהם. הרי שפנימיותה, רוח הקודש שלה, השפיעה על חיצוניותה.

 

דוד המלך ע"ה מביא בספר תהילים כמה פסוקים אודות מעלתה של האישה ותפקידיה. נאמר שם: "כל כבודה בת מלך פנימה". כבודה – הכוונה לרכוש המונח פנימה. כל הדברים היקרים לבת מלך, תכשיטים ואבנים טובות, נמצאים במקום חבוי ונסתר בפנים. ואמנם מהי הכבודה של בת מלך, האשה/ הבחורה היהודית? מהו כיתרה ושיא שאיפתה? פנימה, הפנימיות שלה, הצניעות הפנימית והחיצונית שלה.

 

מסיבה זו נקראה האישה במדרשים רבים ‘בית’. הבית על צורתו החיצונית מהווה מסגרת קבועה המביעה את תוכנה של האישה. לבית שתי משמעויות – גם בית ממש וגם תוכן פנימי, נשמתי, של האישה. שיא כוחה ועוצמתה מודגש בפסוק: "ויבן ה’ אלוקים את הצלע לאשה" – ויבן – מלשון בניין, בית, וכן ויבן – לשון בינה. האישה בונה את ביתה בבינתה היתרה.

 

ועל הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" אומר המדרש: בזמן שהאישה מצנעת עצמה בתוך ביתה, אפילו היא ישראלית, ראויה להינשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים, אם תתכבד בפנימיות יפה – "ממשבצות זהב לבושה", תינשא למי שכתוב בו – "ושבצת הכתונת שש". בתלמוד מובא ששאלו את קמחית, אשה ששבעת בניה שימשו בכהונה גדולה, במה זכתה לגדל כהנים גדולים? וענתה שלא ראו קורות ביתה את שערות ראשה. היא הקפידה על צניעות.

 

אומר דוד המלך על האישה הצנועה: "בנותיך כזויות מחוטבות תבנית היכל" – בנות ישראל, בנות מלך, כזויות, כפינות הבית, הן יסוד הבית, צנועות ואינן מבליטות את עצמן. העמודים בבית נראים מיד לעובר דרך הפתח, אבל הזויות קבועות פנימה, בירכתי הבית, לא בגלל העדר יופיין, שהרי הן מחוטבות, מצויירות, נאות וישרות, כך בנות ישראל – לא נמצא בהן שום דבר מעוקם ושום נדנוד של עבירה, מדוע?

 

כי אמר "תבנית היכל" – כל שאיפתן היא להיות היכל לבורא עולם. וכאן מוסברת הנקודה העיקרית מדוע האשה נקראת בית, כי תפקידה הוא להעלות את ביתה לדרגה של היכל הבורא, להיות לו למשכן, שיקויים בה הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

 

מכאן ניתן להבין, שצניעות האשה הוא חוסר רצונה להתבלט. הדגשת חיצוניותה אינו הדבר החשוב והעיקרי שאליו היא תתן את ליבה, אלא העמקה פנימה, הקדשת כל כוחה ונשמתה ליצור את עצמה ככלי קיבול לקדושה, ואז שורה עליה השכינה.

 

בת מלך הזוכה להיות חזקה ושומרת את כבודה וצניעותה, כי כל כבודה בת מלך פנימה, תמיד תנצח ותזכה לכל הטוב שמחכה לה. ומהו הטוב? הערכה וכבוד אמיתיים מהסובבים אותה. מהות האישה וחיותה הוא כבודה. ולא סתם כבוד, אלא כבוד אמת. כי יש כבוד-אמת שהוא מצד הקדושה וכנגדו כבוד-שקר, הכבוד המדומה והשקרי של הטומאה.

 

פרט לכבוד האמיתי היא גם זוכה לאהבה אמיתית, לבן זוג אמיתי שיאהב ויכבד אותה באמת. על אהבה אמיתית נאמר בפרקי אבות: כל אהבה התלויה בדבר – בטל אהבה בטל דבר (כאהבת אמנון לתמר). ואהבה שאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם (כאהבת דוד ויהונתן).

 

 

שזכתה היא להיות בתו יחידתו – אהובתו של מלך מלכי המלכים, אבינו שבשמים.

שזכתה שבתוך גוף בשר ודם תשכון נשמה טהורה וגבוהה, מלאת זוהר וצחצחות, נפש עדינה המרקיעה שחקים באצילותה.

שזכתה לעדינות ואצילות הקורנים מהאור הגנוז, אור הנשמה האלוקית הפורצת את כבלי העור ומקרינה את היופי של נשמתה.

שזכתה להיות בת שרה אמנו, שיופי עילאי קרן מפניה, בהיותה מוארת מהילת מלכות שיצרה סביבה, ובכך פרצה את שליטת הזמן והמוגבלות.

שזכתה למתנת חן, השייכת למשכן פנימה, לחן הנובע מזיו והארת הנשמה.

האזיני ל"קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעייתי יונתי", הקשיבי לליבך, למנגינה נפלאה שתמלא אותו.

 

אל תחמיצי את השעה!