צריך שלושה גורמים להרס כזה
היכן, אם כן, מתגלית השנאה, והיכן מופיעה הסלידה מן הזולת? אפשר לומר, כי היא מופיעה דווקא בין אלה המכירים זה את זה, או בין קבוצות היודעות אחת על רעותה, אך בהיכרות בלבד אין עדיין...
המשמעות, הגורמים והגילויים המובילים למידה
כה קשה, אשר ביכולתה להחריב ולהרוס עד היסוד!
הלא היא שנאת חינם.
שנאה, ובכללה שנאת-חינם, היא מידה מגונה ידועה, והיא אסורה מן התורה, ככתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך".
על חומרתה של מידה זו ועל תוצאותיה ניתן ללמוד מדבריו של רבי יוחנן בן בתורא: "מפני מה חרבה שילה? מפני בזיון קדשים שבתוכה. ירושלים – בנין ראשון מפני חרבה? מפני עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים שהיה בתוכה, אבל באחרונה (מקדש שני) – מכירים אנו בהם, שהם עמלים בתורה וזהירים במעשרות – מפני מה גלו? מפני שאוהבים את הממון ושונאים איש את רעהו".
המשמעות, הגורמים והגילויים המובילים למידה כה קשה, אשר ביכולתה להחריב ולהרוס עד היסוד:
לפי פשוטו, אין משמעותה של "שנאת חינם" אלא שנאה ללא סיבה. השונא את חברו ללא שתהיה לו הנמקה מספקת – הוא עובר על האיסור, והוא המכונה "בעל שנאת חינם". אולם עיון בנוהגי החברה יגלה, כי לא קיימת כלל שנאה ללא סיבה. מעולם לא שנא אדם את רעהו מבלי שיכיר אותו תחילה, מבלי שידע מי הוא, או מבלי שיהיה ביניהם קשר כלשהו. אנשים שאינם מכירים זה את זה ואינם יוצרים ביניהם מגע, כמו אלה ההולכים בחוצות וחולפים זה על פני זה, או כמו אלה הנעצרים באקראי במקום מסויים או בפרשת דרכים – לא גילו מעולם שנאה זה לזה.
היכן, אם כן, מתגלית השנאה, והיכן מופיעה הסלידה מן הזולת? אפשר לומר, כי היא מופיעה דווקא בין אלה, המכירים זה את זה, או בין קבוצות היודעות אחת על רעותה, אך בהיכרות בלבד אין עדיין כדי ליצור שנאה. ההיכרות יכולה להוות רקע, גורם, או כר להיווצרותה, אך כשתופיע, היא תבוא תמיד בעטיה של סיבה.
ברגע שקיימת היכרות הדדית – קיימת גם היכרות בתכונות, בהתנהגות, במעשים, ואלה מספקים את הסיבה לשנאה. ידיעת הזולת – איננה רק ידיעת שמו, כתובתו, מראהו או מוצאו. בידיעת הפרטים הללו אין עדיין "חומר" ליצירת השנאה. ידיעת הזולת פירושה גם ידיעת עברו, אורחותיו, השגיו או כשלונותיו, וכיו"ב. בעקבות ידיעה זו צצים פה ושם, על רקע ההיכרות ההדדית, גורמים קטנים או גדולים, היוצרים את השנאה. וכשזו תופיע, כמו שאמרנו, היא תופיע תמיד עם הנימוק, עם סיבה. ואם כך הוא הדבר, היכן היא "שנאת חינם"?
ניתן להסיק ולומר, כי שנאת חינם נושאת עימה תמיד הסבר הגיוני, אולי משכנע, אך היא נקראת "חינם" – וזאת בשל היותה חסרת הצדקה! חסרת ביסוס, משפטי או מוסרי, ובקיצור – אסורה!
חכמינו תיארו שנאה מסוג זה כך: "בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה, ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם". ניתן להבין שמדובר במשהו כמו: ‘שמור אותי מאוהבי, ומשונאי אשמר בעצמי’, אך במה שלפנינו יש הסבר לגילוייה של "שנאת חינם". כן, בדוגמא זו מדובר על בני אדם המכירים זה את זה היטב, היודעים את טיבו של זה וזה את אורחו של זה. אלה מהווים יחד חברה "ידידותית" המבלה במשותף, וה"דקירות" ההדדיות נעשות כדי בדיחות הדעת, ואולי במעטה של גילופין.
כך או כך, ברור הוא, שהן מבוססות על הכרות אופיו של הזולת: אורח חייו, מעשיו, דמותו, התנהגותו, גישתו לבעיות השעה וכדומה. ה"דקירות" חושפות בעצם את תכונותיו השליליות של "הנדקר", מבליטות אותן ומטפלות בהן בדרך של היתול, לעג או ליצנות. על אף שהן מהוות ביטוי לשנאה כבושה ועצורה, שיש לה על מה לסמוך – הן נחשבות ל"שנאת חינם" ואסורות, כי כאמור, הן אינן עומדות בפני הביקורת ההלכתית, המוסרית או המשפטית.
יתר על כן, אף אם חברה זו היתה שותקת בשעת הסעודה ונמנעת מ"דקירות" הדדיות, אך בו זמנית היתה צופנת אותן בקירבה – היא היתה עוברת על איסור "לא תשנא". וכך אמרו חכמים: "לא תשנא" – יכול שלא יכנו, לא יסטרנו, לא יקללנו? (אלא) תלמוד לומר: בלבבך". מדברים אלה מובן ש"לא תשנא" אינו אוסר את גילויי השנאה בדרך פיזית-אלימה או מילולית-תוקפנית. אלה איסורים, בגינם של פסוקים וציוויים. המילה "בלבבך" אומרת, שהבוז לזולת האצור בלב, אף שלא בא לידי ביטוי חיצוני – מהווה שנאה אסורה, ותהיה הסיבה אשר תהיה. ולא הסיבה היא שאוסרת את השנאה, אלא השנאה, כתכונה שלילית, היא שאוסרת את עצמה, ואז אין הבדל בין אם היא גלויה או אצורה, ובין אם היא בפה או בלב.
חכמי החברה, הנפש והמוסר הצביעו על שלושה גורמים עיקריים למידה מגונה זו: נקמה, קנאה והשונוּת.
הנקמה
הנקמה היא רצון של האחד להגיב ולפגוע בזולת, עקב מעשה שלילי שעשה כלפיו. משהו כמו "פעולת תגמול" או "כאשר עשה כן יעשה לו". כגודל הכעס ורצון הנקמה – כן גודל השנאה, התיעוב והדחיה, ועם ביצוע הנקמה תחול, אומנם, הרגעה כלשהי בעוצמת השנאה, אך ספק אם היא תעלם כליל. עשו, למשל, שביקש להרוג את אחיו יעקב על שנטל ממנו את הברכות, מהווה דוגמה למידות אלו של נקמה ושנאה.
הקנאה
הקנאה היא תוצאה של תאווה, חמדה ותחרות. כאשר האחד מועדף על פני השני: בחוכמה, בכבוד, בממון או בכל הישג שהוא – מוצדק או לא מוצדק – הוא מעורר כלפיו קנאה ו"מזמין" התנכלות, צרות עין, הצרת צעדים ופגיעה. בתחילה מהווה השנאה סערה אצורה, כבושה, ולבסוף היא מתפרצת ומובילה למעשים נפשעים. בני יעקב, שקנאו באחיהם יוסף, "ויקנאו בו אחיו", על שאביהם אהב אותו יותר מכולם – שנאו אותו "ולא יכלו דברו שלום", וההמשך של סיפור זה ידוע…"ויתנכלו אותו להמיתו"!
השונוּת
השונוּת היא תופעה חברתית ידועה. בני אדם רגילים להתאגד יחד לקבוצות הומוגניות, שעיקרן הדדיות: במוצא, בתרבות, בזהות, ביעוד, בשאיפות וכדומה. מי שאינו משתבץ בתכונות יסוד אלו של הקבוצה נחשב לשונה, ומכאן עד לדחיה ולשנאה – אין הדרך רחוקה. האנטישמיות, למשל, בנויה בעיקרה על בסיס זה, ותוצאות השנאה שהתפתחה ממנה ידועות לכל.
תורת ישראל דחתה את תפיסת השונוּת, דוגמא לכך מצאנו בכמה פסוקים: הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" – בא לסלק את תורת השונוּת מתוך קהל עדת בני ישראל. הפסוק "ואהבתם את הגר" – בא לסלק את השונוּת מבין הקבוצות, שמטבען הן שונות. והפסוק: "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" – מסלק אותה מבין בני אדם בכלל, ללא כל הבדל!
השנאה הנובעת משלושת גורמים שליליים אלה, על אף היותה טבעית, הגיונית ומנומקת (לדידם של השונאים), נחשבת לשנאת-חינם, והיא מתועבת בעיני בורא-עולם, התורה והיהדות.
גורמים אלה עיקרם ומקורם במשברי הנפש של האדם, ברוחו המושחתת ובמידותיו הפגומות. הם מצביעים על אובדן שליטה עצמית והם מערערים את היסודות החיוביים של הקיום החברתי הנאות. אפשר שזו אחת הסיבות לאיסור השנאה, לפסילתה ולדחייתה, וזו היתה כוונת חכמינו כשאמרו: "שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם".
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור