המשל – כלי לצמיחה רוחנית
המשל מעניין, מרתק, מושך וסוחף. אולם העיקר הוא – שהשומע יפיק ממנו את הלקח. שכן לא המשל העיקר אלא הנמשל, שהוא המסר המהווה כלי ומנוף רוחני לחדד את השכל ולראות דבר מתוך דבר...
במילים ספורות ניתן להעביר מסר בצורה
המובנת ביותר, המתיישבת היטב על הלב. את
זה הבינו הנביאים, גדולי הדורות ומביני עניין –
להשיג את המטרה באמצעות סיפור קצר וקולע!
לעיתים אנו מקבלים מבורא-עולם אלפי מסרים ושדרים סמויים, אם באמצעות מאורעות גדולים המתרחשים במקומות שונים בעולם, ואם על ידי נסיונות וקשיים המגיעים לכל אחד מאיתנו באופן פרטי. אך לא תמיד אנו מבינים אותם. לא תמיד אנו מצליחים לפרש את המשמעות המסתתרת בהם.
בצוק העיתים, עלול האדם, במקום להתחזק ולצמוח מתוך הניסיון, ‘להשליך’ אי-אילו מצוות או להזניח את תיקון מידותיו ושאר עבודותיו הרוחניות, כי הוא פשוט לא מבין את השפה שבה דוברים אליו.
לכן התורה הקדושה הנביאים וגדולי הדורות השתמשו בהעברת מסרים אלו על ידי משלים, ונתנו לנו משלים רבים כדי לקרב דברים חשובים ונשגבים אל ליבנו, על ידי שתרגמו מושגים שמקורם בעולמות עליונים ונשגבים – אותם מסרים ושדרים סמויים – לשפה היומיומית, לשפת המעשה המובנת לנו.
בעזרת המשל חשפו למושגים אלה שבילים אל מעמקי ליבו ונפשו של כל אחד מאיתנו, ואת הכוונות הפשוטות הטמונות בהם וסייעו בידינו להבין ולהפיק את הלקח הטמון בהם, וזאת מכיון שהמשל טומן בתוכו יתרון גדול מאוד: במילים ספורות ניתן להעביר מסר בצורה המובנת ביותר המתיישבת היטב על הלב. את היתרון הזה הבינו הנביאים, גדולי הדורות ומביני עניין, וכך הצליחו להשיג את המטרה (דברי תוכחה וכדומה) באמצעות סיפור קצר ומעניין המכיל בתוכו מוסר השכל ויכולת להתעמק ולהתבונן בדברים שנוגעים בכל אחד מאיתנו.
בדרך זו הפך המשל כלי לצמיחה רוחנית בעל משמעות רבה, ואם נדע לנצלו כראוי נוכל להפיק ממנו תועלת רבה.
כלי לשכל
"להיכנס לחכמה בשערי הבינה".
הבינה היא, כידוע, הבנת דבר מתוך דבר, וכלשונו של רבי ישראל הבעש"ט הקדוש זצ"ל: "המשל הוא כלי לשכל". כלי עזר והמחשה. לדוגמא – המספרים, הם מושג מופשט וערטילאי. אם ישאלו אותנו מהו המספר ארבע – מיד יעלו במחשבתנו ארבעה חפצים כלשהם.
לכן, על פי עיקרון זה, אנו נוטים לקשר את המושג הרוחני במשל והמחשה ממשיים. לדוגמא, כשאנו אומרים "טוב ה’ לכל" – אנו חושבים על אור השמש, על הדר הבריאה, על בריאות ופרנסה – כלומר, ממחישים את המושג, ואמר המגיד הקדוש מטשרנוביל זצ"ל: "ומלכותו בכל משלה" – שכל הבריאה כולה היא משל להכרת הנהגת הבורא, שחסדו מלאה הארץ וכוחו וגבורתו מלא עולם.
בנוסף להמחשת הדברים, יש למשל תפקיד נוסף…
מטבעו, אין האדם רואה את נגעי עצמו. והכלל הוא – שאין אדם משים עצמו רשע ואינו רואה חובה לעצמו. החכם מכל אדם קבע: "כל דרך איש – ישר בעיניו" (משלי כא). כיצד ניתן, אפוא, להוכיחו? וכבר נאמר: "תמה אני אם יש בדור הזה (מישהו) שמקבל (דברי) תוכחה".
כאן בא תורו של המשל, ועתיק יומין השימוש בו. נתן הנביא נשלח להוכיח את דוד המלך ע"ה על דבר אוריה החיתי, והשתמש במשל כבשת הרש. כאשר דוד קרא בחרון אף: "חי ה’ כי בן מוות האיש העושה זאת" – אמר לו הנביא: "אתה האיש"!
ההמשלה על ידי בעלי חיים (כמו שעשה נתן הנביא) היא בעלת משמעות רבה להבנת מסרים חשובים ונשגבים, וכתב על כך רבי האי גאון ז"ל (בתשובות הגאונים): "דעו כי משלים אלו יש בהם מוסרים ולימודים הנאמרים, כביכול, מפי חיות השדה…וכך הם מושלים":
מעשה בשועל שבא אריה לטרוף אותו. אמר לו השועל: מה יש בי שיכול להשביע אותך? בוא איתי ואראה לך אדם שמן, שאותו תוכל לטרוף ולשבוע ממנו. והראה לו השועל את האדם, שלפניו היה בור מוסתר.
האריה, שראה אותו מתפלל, אמר לשועל: אני מתיירא מתפילתו של זה, שלא תכשילני! אמר לו השועל: אין אתה צריך להתיירא, ולא בנך, אלא בן בנך הוא זה שצריך לפחד, כי הוא זה שיענש. עכשיו, לך ותשביע את רעבונך, ועד בן בנך – יש עוד הרבה זמן.
האריה התפתה, קפץ ונפל אל תוך הבור. בא השועל, עמד על שפת הבור והציץ עליו. אמר לו האריה: הרי הבטחת לי שאין הפורענות באה עלי, אלא בן בני יתפס בה. השיב לו השועל: כבר יש עוון על אבי אביך, שאתה נתפסת בו. אמר לו האריה: אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה? השיב השועל: ולמה לא חשבת על כך מתחילה?
אחד מתלמידיו של הסבא מקלם זצ"ל העתיק עבורו תשובת גאונים זו (את המשל הנ"ל), והסבא לא פסק מלהתפעל ממנה. לקחים שונים הפיק ואחד מהם הוא: האריה, מלך החיות, הינו פיקח ומכיר בשכר ובעונש. הוא פחד להתנפל על המתפלל. כיצד היה יכול לתת אמון בשועל שהעונש יגיע לנכדו? מדוע לא הבין ששיני בנים לא יקהו על בוסר שאכלו אבות? אלא שהשוחד עיוור את עיניו – הסיכוי להשיג את הטרף טרף את דעתו. כך סבור האדם שהוא ניחן ביראת שמים, יראת חטא ויראת עונש. ואמנם כן הוא הדבר, אך עד לנסיון – עד לנגיעה העצמית. או אז ירדים את מצפונו בתירוץ שווא, ויקפוץ ישר אל תוך הבור, אל הפיתוי…
המשל מעניין, מרתק, מושך וסוחף. אולם העיקר הוא – שהשומע יפיק ממנו את הלקח. שכן לא המשל העיקר אלא הנמשל, שהוא המסר המהווה כלי ומנוף רוחני לחדד את השכל ולראות דבר מתוך דבר.
לא פעם אנו נתקלים במצבים קשים בחיינו. הנסיונות, כפי שכל אחד רואה ב’משקפיים’ שלו, קשים מנשוא. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו שואלים – איך מתמודדים עם זה? איך עוברים את זה? מה העצה הכי נכונה? אבל כמו שידוע לרבים מאיתנו – שכדי לעזור לעצמנו אנו צריכים כוחות רבים מאוד, יותר מהכוחות שאנו משקיעים על מנת לעזור לאחרים.
כאן יכול המשל לעזור בצורה מפתיעה ומעניינת.
את הקשיים והבעיות, שאנו לא מצליחים בפעמים מסויימות לפתור או לתת עצה לעצמנו, ניתן לדמות כאילו היה לאדם אחר. מזווית ראיה זו קל יותר להסתכל על הקושי, הבעיות ונסיונות החיים. קל יותר לנתח אותם, לראות מה טעון שיפור או תיקון, מה מצריך עזרה מאדם נוסף וכו’. בדרך זאת קל יותר ‘להציע לאדם אחר’ – כלומר לדמות עליה השלכנו, כיבכול, את הבעיה שלנו, מאשר לי – לכן בהסתכלות זו נוכל להציע לאותה ‘דמות’ כיצד להתמודד עם הקושי, ובדרך זו אנו למעשה עוזרים לעצמנו.
בדרך זו אנו לומדים לראות דבר מתוך דבר, כלומר לראות את הקושי או הבעיה ולהבין מה הם, בעצם, באים ללמד אותנו, וכמובן להגיע לפתרונות הטובים ביותר.
חשיבות הראיה של דבר מתוך דבר
רבי נחמן התחיל את סיפרו הגדול, ליקוטי מוהר"ן, בתורה העוסקת בראיית דבר מתוך דבר מכיון שהיא עוסקת בחשיבות שכלו של האדם, ובנוסף, נותנת לכל אחד מאיתנו את הכלים כדי לפתח שכל זה, ושם נאמר: "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החוכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב אל השם-יתברך על ידי אותו הדבר, כי השכל הוא אור גדול, ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב (קהלת ח): חוכמת אדם תאיר פניו".
רבי נחמן מלמד אותנו שכל אחד מאיתנו, שהוא איש הישראלי, צריך להתמקד תמיד בחוכמה והשכל הפנימיים המצויים בכל דבר ובכל מצב בו אנו נמצאים. באומרו ‘להסתכל’ הוא לא התכוון להסתכלות מלשון ראייה בלבד, אלא להסתכל על כל דבר על מנת להתבונן ולעמיק בו, ואז – לקשר עצמנו לשכל שיתגלה לנו תוך כדי ההתבוננות, כדי שיאיר לנו השכל הזה, שיש בדבר, בשכלנו.
התקרבות האדם אל בוראו והבנת אירועי חייו תוכל להתקיים באמצעות אותו ניסיון או המצב בו הוא נמצא. אולם רק לאחר שהוא התבונן וקישר עצמו אל החוכמה והשכל הקיימים במצבים שונים בחייו, יזכה שהשכל יאיר לו בכל דרכיו ועל ידי זה יצליח להבין את מאורעות חייו, את הלימוד שיש לו בכל אירוע ומצב. ולאחר שהוא יגלה את השכל והמסר הטמון בהם, הוא יזכה להגדיל את חכמתו, לכן נאמר: "חוכמת אדם תאיר פניו".
וזה המסר של רבי נחמן – שהאיש הישראלי צריך לדעת שאין מקריות בעולם, יש שכל בכל דבר. כל מה שעלינו לעשות הוא, לקשר עצמנו אל השכל שיש באותו הדבר תוך כדי התבוננות, ולזכות שיאיר לנו השכל הטמון בו, "להבין משל ומליצה" – להבין דבר מתוך דבר, את הנמשל מתוך המשל ולמצוא בו את עצמנו.
וכשנצליח, נוכל לומר לעצמנו: "אתה האיש!" – להבין שהמסר הוא עבורי, כי המסר הטמון במצבים מסויימים הוא השכל העליון. וכשמצליחים לגלות את השכל העליון, שהם השדרים הסמויים באירועי חיינו, נוכל לקבל כוחות ולהמשיך הלאה "כדי שיאיר לנו השכל שיש בכל דבר" – כלומר, להבין ולמצוא את העצות והפתרונות המוצעים לנו על ידי השכל העליון.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור