ראשית דבר – רצון תחילה!

 

 

באדם מוטבעים כוחות עצומים, כשהגדול והחשוב מביניהם הוא כוח הרצון, וכמו שהגדירו חז"ל את עוצמתו של כוח זה באומרם: "אין דבר העומד בפני הרצון". אולם האדם לא תמיד מודע לעוצמת כוח זה, והוא יכול לחיות את חייו מבלי שידע ויכיר כוח אדיר, כאדם החולף ליד אוצר גדול ולא מבחין בו. וגם אם נדמה לנו שאין לנו כוח כזה, הרי זאת טעות גמורה, מכיון שכוח הרצון טמון באדם מהרגע שנולד, וכל מה שעלינו לעשות הוא, פשוט לגלות אותו.

 

פעם אמר רבי ישראל הבעש"ט זצ"ל לתלמידיו: אין אדם שלא יכול, יש אדם שלא רוצה. ברגע שאדם ירצה, הוא גם יוכל!". אם היינו מציבים בפני אדם אתגר והיינו אומרים לו לעשות פעולה מסויימת וקצת קשה לביצוע, סביר להניח שהוא היה אומר לנו שהוא לא יכול, או שזו משימה בלתי אפשרית. אולם אם היינו אומרים לו לעשות את אותה פעולה, ובסיומה הוא יקבל מזוודה מלאה בשטרות ירוקים, היינו מתפלאים ומתפעלים מהיכולת והביצועים שאדם זה היה מפגין בעת ביצוע המשימה, שעד לפני כן היתה קצת קשה וכדבריו – משימה בלתי אפשרית.

 

אין דבר העומד בפני הרצון!

 

אחד הדברים שיעזרו לנו להפנים את דברי חז"ל, הוא שיכנוע עצמי, שאנו כן יכולים מכיון שאנו כן רוצים. כשאדם מצליח לעבוד על עצמו בנקודה הזאת, הוא ללא ספק יגיע להישגים אדירים, והכל תלוי עד כמה הוא מאמין בעצמו ובגודל האמונה הפנימית שבליבו, שם נמצאים כל רצונותיו שהופכים לרצון אחד.

 

המשימה נראית קשה? אתה לא יודע מאיפה להתחיל? אתה מרחם על עצמך בטענה שאתה מסכן? על מחשבות כאלה צריך להתגבר ולהגיע להחלטה מיידית. תפסיק לרחם על עצמך, יש לך כוח להתמודד עם כל משימה ואם לא הצלחת, אז לא נורא – פשוט תקום ותנער את האבק מהברכיים ותמשיך הלאה. למה? כי יש לך כוח רצון. יש לך את הכוח ששום דבר אינו עומד בפניו!

 

המהר"ם שפירא זצ"ל מלובלין, רמז על מעלה חשובה ועליונה הנמצאת בעצמיותם של בני זרע אברהם, ואמר על הפסוק: "הבט נא השמימה וספור את הכוכבים", כאילו אמר הקב"ה לאברהם אבינו: הנה, למרות שאתה יודע מראש כי מספר הכוכבים רב הוא מכדי לספור אותם, ממילא אתה מביט השמימה ומנסה לספור אותם. כלומר, אברהם אבינו לא מסרב לבצע את התפקיד "הבלתי אפשרי", מתוך תואנה שאינו יכול לעשות, כיון שרצונו עז מאוד כדי לקיים את צו הבורא, לכן לכתחילה הוא מנסה. אם יתברר לו  שאינו יכול בשום אופן לעשות זאת, רק אז הוא יפרוש. לכן הוסיף הקב"ה בהמשך הפסוק: "כה יהיה זרעך" – כלומר, גם זרעך לא ימדדו את הרצון במידת היכולת, אלא את היכולת במידת הרצון!

 

כאשר יש רצון אמיתי, מתגלים בדרך כלל כוחות חדשים ומתברר שהיכולת גדולה בהרבה יותר מכפי שהיה ניתן להעריך מראש. כאשר אדם לא יכול לעשות משהו, זה רק בגלל שחסר לו רצון, ואילו באמת רצה, היה יכול.

 

רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, סיפר אף הוא סיפור נפלא על כוח הרצון של האדם:

 

פעם אחת, נכנס אלי תלמיד חכם מופלג, והביא לפני שני ספרים שחיבר, והראה לי על דבר תורה מסויים בספר, ואמר: זהו החידוש האחרון שלי. שאלתי אותו: מה זה חידוש אחרון? וביאר את פשר העניין: אני הייתי מתייגע תודה לא-ל בלימוד התורה ומחדש בה חידושים. לעת זיקנתי כבר היה הדבר קשה עלי, וכשגמרתי חיודש זה חשבתי שלא אתייגע כל כך בתורה, רק אלמד בלי יגיעה. פתאום כהו עיני מראות. הלכתי לרופאים גדולים, ואחרי בדיקות וחקירות אמר לי הרופא הגדול: עיניים חדשות לא נוכל לתת לך. אך אני עומד ותמה, איך יכולת לראות עד עכשיו? על פי הבדיקות שעשינו, מתברר שכבר כעשר שנים לא היה צריך להיות לך כוח ראיה, ומה שראית עד עכשיו, זה פלא גדול. סיים הזקן ואמר: הרופא אינו יודע למה זה, אבל אני יודע. כל זמן שהייתי מתייגע בתורה, הייתי ממשיך לראות בעיני ללמוד ולחדש חידושים. כאשר החלטתי להפסיק מהיגיעה, פסקו עיני מראות.

 

כששאלו חסידיו של רבי נחמן אם הוא יכול להגדיר להם מהו רצון, השיב להם: "פשוט מאוד, אם אתה רוצה, אתה עושה, ואם אינך רוצה, אינך עושה".

 

רבי נתן, תלמידו, אמר שקביעה זו, שנראית לכאורה פשוטה, מכילה מסר חשוב מאוד. בני אדם מתנהגים לרוב כאילו נלכדו על ידי הדחפים או התשוקות שלהם באיזו מצודה. ולפעמים אנשים נוטים להצדיק פעולה או תגובה שלילית מצידם, בטענה שככה הם, כלומר ‘זה אני ואני לא יכול להשתנות’. רבי נחמן מלמד בקביעה פשוטה זו, שאדם בכל שלב בחייו, מסוגל להשתנות אם רק יבחר אחרת, כלומר, אם רק ישתמש בכוח העצום הזה ובפשטות – אם רק ירצה.

 

לעניין זה יש השלכות רחבות מאוד. מהרגע שנברא האדם, הקב"ה נתן לו את כוח הבחירה החופשית. אם אדם מחליט לעשות משהו מסויים, לדוגמא, אם הוא בוחר בדרך רוחנית, אזי החלטתו ‘מאלצת’ כביכול את הבורא להפעיל את הכוחות הטמונים בבריאה כדי לתמוך ברצונו, ולהיפך. רבי נחמן מלמד אותנו שעל ידי מימוש הרצון האדם יכול להגיע למחוזות גבוהים מאוד. ולחילופין, חלילה, הוא יכול לרדת לרמות השפלות ביותר. ובשורה תחתונה – הרצון הוא זה ששולט!

 

רבי נתן הגדיר את הרצון ככוח החיים הראשי. האדם חייב להרגיל את עצמו לרצות, להתגעגע, לשאוף ולערוג. ובמיוחד שם רבי נתן את הדגש על העבודה הרוחנית, שהעיקר בה הוא הרצון, בהתבססו על דברי מורו ורבו שאמר: שהרצון הוא עבודת השם העיקרית. והאדם, רק באמצעות הרצון הזה וכיוונו אל הטוב, יכול לפעול בעוצמה גדולה ביותר בעבודתו הרוחנית ולהשיג מעלות גבוהות מאוד.

 

ישנם מחקרים פסיכולגים, שעל פי ההסבר שלהם בנושא זה, מובן שיש אפשרות לתת לאדם כלים לחיות עם בעיותיו או כדי להתמודד מול משימות או כל דבר אחר בחיים, אבל אי אפשר להדריך את האדם ולהפנות אותו לדרך ספציפית שתעזור לו להתמודד מול קשיים אלה, וגם אם הוא ינסה, כדברם, הוא לא יצליח. אולם תשובתו של רבי נחמן לגבי עניין זה: "פשוט מאוד, אם אתה רוצה – אתה עושה, ואם אינך רוצה – אינך עושה", מוכיחה שבהחלט יש אפשרות לשנות את הדברים, אם אנו מאמינים בעצמנו וביכולת שלנו ובנכונות שלנו לשנות ולעשות על מנת להצליח. בעזרת השיכנוע העצמי, שיש לנו רצון, אפשר לעמוד במשימות ולהתגבר על הבעיות – כי אם רוצים עושים, ואם לא רוצים אז לא עושים. כלומר, אם רוצים להאמין בכוח הזה וביכולת שיש לנו, בודאי שנוכל להתמודד עם הקשיים, הבעיות והמשימות השונות. חוסר היכולת להתגבר על כל אלו נובע רק ממקום אחד, מחוסר רצון לעשות ולשנות.

 

בנקודת השכנוע העצמי, שהיא כוח הדיבור של האדם, אמר רבי נתן: צריך האדם להרגיל את עצמו לדבר בפיו כיסופין טובים (געגועים טובים) הבאים מליבו (ממקום כל הרצונות), ועל ידי זה נעשות פעולות טובות בעולם, ומזה נמשכות כל הברכות וההשפעות, וירחיק האדם את עצמו וישמור מאוד, שלא ידבר שום דיבור רע של כיסופין רעים (געגועים רעים).

 

רבי נתן מסביר לנו על כוח הדיבור הטמון בנו, שהוא כוח עצום שיש ביכולתו להשפיע ברכה ושפע, אם הדיבורים הם חיוביים כמובן, ואם אנו משכנעים את עצמנו שיש לנו רצון ואפשרות לשנות ולעשות, ובדיבורים אלה אנו מביעים געגועים חיוביים, אז בהחלט נוכל לראות תוצאות ברוכות. אך אם הגעגועים הנשמעים מפינו הם רעים, התוצאה שלהם תהייה שלילית והרסנית.

 

תפקידו של האדם הוא להגביר ולהעלות את רצונו על פני השטח ולהכריע במערכה זו, כלומר, להשליט את רצון השכל. ידוע הוא שיש רצון ויש חשק (או חפץ מלשון לחפוץ). שני מושגים אלו יכולים להיות קרובים אחד לשני מחד. ומאידך, הם שני צידי הקשת. הרצון מושתת על הבחירה ההגיונית מתוך דעת ותבונה, לעומת החשק שנובע לרוב מרגש עמוק. האדם יכול להרגיש רצון או חשק, תלוי בסיטואציה בה הוא נמצא, ותגובתו של האדם ודרך פעולתו בסיטואציות שונות בחייו מגיעים מהרצון. אם רצונו של האדם מכוון אל הטוב, כפי שהסביר רבי נחמן, תגובתו תגיע ממקום השכל והדעת, תגובה שתפעל מההיגיון. אך אם היא מגיעה מהחשק, דהיינו הרגש, יכולה להיות לכך השפעה שלילית.

 

לדוגמא: אם אדם לא הצליח במשהו, אז התגובה הראשונית היא כעס על עצמו, בהמשך הוא מגיע לשלב החקירה – למה לא הצלחתי? מה עשיתי שנכשלתי? למה זה מגיע לי? מכאן הוא עובר לשלב של הסקת המסקנות – אני לא יוצלח, אני לוזר, חבל על הזמן ועוד מסקנות כאלה ואחרות, כשהקשה מכולן היא – אין מה לעשות, כזה אני, מפסידן ולא מוצלח, להשתנות? אין בכלל על מה לדבר. בנקודה זאת הוא מגיעים לשלב ‘ההשלמה עם העובדות בשטח’, השלמה שלילית לחלוטין, שמונעת ממנו להבין שיש בו כוח עצום שבעזרתו הוא יוכל לשנות ולהשיג כל מה שירצה, כי אין דבר העומד בפני הרצון!

 

לעומת זאת, אדם במצב זהה שישתמש ברצון הנשלט על ידי השכל והדעת, יוכל בהחלט להבין שזה לא סוף העולם. הוא ינסה לשחזר את פעולותיו ולבדוק את מקור הבעיה, לתקן ולהמשיך הלאה, תוך כדי שהוא מאמין בעצמו וביכולת שלו, כשברקע הוא מסביר לעצמו (עם כוח הדיבור והשיכנוע) את השתלשלות העניינים, כשהמסקנה היחידה היא, שהכל ב"ה יסתדר על הצד הטוב ביותר, מבלי לכעוס או להקניט את עצמו. וכל זה כמובן אם הוא רק ירצה!

 

אז אם רוצים עושים, ואם לא רוצים – לא עושים, פשוט מאוד!