הקב”ה אוהב אותנו – פרשת השבוע בלק
פרשת השבוע בלק - אהבתו של ה' לישראל היא מעל הכל, ויש לו רצון פרטי בקיומם של ישראל, מחמת שכל בריאת העולם היא בשביל ישראל, וזאת אין אומות העולם יכולים לקבל ולהבין...
פרשת בלק
מה ראה בלעם הרשע שרצה לקלל אף על פי שהקב"ה לא רצה בכך? מה סבר? הלא הוא בעצמו טען לשליחי בלק, שאין ביכולתו לקלל אם ה' לא רוצה בכך, אם כן מדוע ניסה בכל זאת את מזלו?
כותב רבינו בתורה ל"ו: וזה הוא כלל גדול, כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט. אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור, כך נצטייר בתוכו. אם הכלי הוא בשלימות, אזי הוא מקבל בבחינת 'מאורות' מלא, אם ח"ו הכלי אינו בשלימות, אזי הוא מקבל בבחינת 'מאֺרֺת' חסר "ואו", כמו שכתוב: "מארת ה' בבית רשע".
דהיינו, שבלעם ידע את הכלל הזה, וחשב שיוכל לצייר את האור היורד מלמעלה ולהטות אותו כרצונו על מנת להזיק ולקלל. כי באמת, כך ה' מנהיג את עולמו בדרך כלל, שכל אחד מקבל את אורו לפי הכלי שיש לו, ואם כן בלעם – שהיה לו כלי טמא במיוחד, כמו שמובא בגמרא שהיה עושה מעשים שלא יעשו עם אתונו על מנת להמשיך על עצמו טומאה – יכול היה לכאורה להצליח לבצע את זממו. אולם הקב"ה לא הניח לו לצייר את האור לקללה כמו שהיה אמור להיות, אלא הוריד את האור מצוייר כבר לטובה.
זו טעותם של כל העובדי עבודה זרה, שאף על פי שיודעים שיש בורא לעולם, חושבים הם שהוא "ניטרלי", ח"ו, דהיינו שאין לו רצון משלו ח"ו, אלא כל מי שמצליח יותר להטות את רצונו אליו, הוא המנצח. וטעותם יש לה בסיס לכאורה – על פי הכלל שהאור יורד פשוט ומצטייר לכל אחד לפי הכלי שלו.
אבל באמת, אהבתו של ה' לישראל היא מעל הכל, ויש לו רצון פרטי בקיומם של ישראל, מחמת שכל בריאת העולם היא בשביל ישראל, וזאת אין אומות העולם יכולים לקבל ולהבין. בזה טעה גם המן, שאין לומר שלא ידע שיש את ה', אלא שחשב שהוא יכול להטות את הכף לטובת הרצון שלו, ובכך טעו גם היוונים וכן כולם – שלא מבינים את אהבתו של ה' לישראל, וחושבים שהם יכולים להטות את הכף לטובת הרצונות הרעים שלהם. לכן בלעם הרשע ניסה פעם אחר פעם להטות את הרצון העליון לרצונו, ואף הורה להקריב קרבנות אל ה', כי חשב שבכך ירצה את הא-ל לעשות רצונו. אולם הקב"ה לא רצה שיקלל, לכן הפך את הקללות שהיו בפיו לברכות, ובזה גילה ופרסם את אהבתו לעמו ישראל.
אחת מהזכירות שאנו מצווים לזכור בכל יום, ומקיימים בזכירה זו מצוות עשה, היא זכירת מעשה בלעם הרשע (מיכה ו' פסוק ה'): "עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר–מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה".
מה פירוש 'למען דעת צדקות ה''? פירושו, שהקב"ה עשה עמנו חסד וצדקה שלא נתן לבלעם מקום לבצע זממו, ואף על פי שהיה בכוחו לקלל, כי אמרו בגמרא שבכל יום יש רגע שהקב"ה כועס, כמו שכתוב: "א-ל זועם בכל יום" וכן: "כי רגע באפו", ובלעם הרשע ידע לכוון מתי הקב"ה כועס, וכאשר היה מקלל באותו הרגע שה' כועס, היתה קללתו פועלת. זה היה עיקר כוחו, לכן שלח בלק שיבוא להשתמש בכוח זה נגד ישראל. ומה עשה הקב"ה? הוא לא כעס כל אותם ימים, כמו שכתוב: "ומה אזעום – לא זעם ה'.."
ומדוע אנו מצווים על זכירה זו? הסיבה היא, שבחיים יש הרבה דברים שלא הולכים כראוי, ויש אף מצבים קשים שהאדם עלול להגיע מהם למסקנה שה' לא אוהב אותו ואף שונא אותו. לכן על ידי שזוכר את מעשה בלק ובלעם בכל יום, זוכר הוא היטב שהקב"ה אוהב אותו, עד כדי כך שהוא משנה את כל הנהגת עולמו בשביל ישראל. כי באמת בכל יום ה' כועס, זו היא הנהגה קבועה, אבל בשביל אהבתו לישראל הוא משנה את הנהגתו. וכן האור של ה' יורד בצורה פשוטה לעולם ומצטייר לפי כלי המקבל, והיה יכול להצטייר לקללה ח"ו בפיו של בלעם הרשע, גם כאן עשה ה' שינוי בהנהגת עולמו, שהוריד את האור מצוייר כבר לברכה, והיה בלעם חייב לברך בעל כורחו. כל זה עשה ה' בשביל להראות את אהבתו לעמו.
דבר זה מתקיים גם בכל אחד ואחד בפרטיות, שאם היה הקב"ה מנהיג אותו על פי הדין, לא היה יכול להתקיים בעולם הזה לרגע. אבל הקב"ה – מאהבתו לכל אחד ואחד מישראל – מנהיג אותו לפנים משורת הדין, וממשיך לו ברכות אף על פי שאינו ראוי להן. וצריך האדם לזכור זאת היטב על מנת שלא יפול לטעות הנוראה – לחשוב שה' לא אוהב אותו ח"ו. כי כל נשימה ונשימה היא הוכחה על אהבתו של הבורא, כמו שכתוב: "מה יתאונן גבר חי על חטאיו", ודרשו רז"ל: אם חי הוא למרות חטאיו – אל יתאונן. וכל שכן שהבורא נותן לכל אחד ואחד הרבה יותר מנשימה בלבד, הוא נותן לחם לאכול ובגד ללבוש ועוד הרבה מאוד פרטים שאין שמים אליהם לב. והכל בחסד ובמתנת חינם, מאחר ו"אין צדיק בארץ אשר לא יחטא" וכל שכן אנחנו, שאיננו צדיקים ועל פי מידת הדין לא היינו יכולים להתקיים אפילו שעה אחת, שכל חיותינו היא בחסד וברחמים.
על ידי שהאדם זוכר זאת, הוא מתייחס גם לקשיים שיש לו בהסתכלות הנכונה ומבין שגם היסורים הם מאהבת הבורא, כמו שכתוב: "את אשר יאהב ה' יוכיח". וזה פירוש: "למען דעת צדקת ה'", כי מתחילה נעקם ליבו מלהאמין בשלימות בהשם יתברך, כי היה נדמה לו שעיוות ח"ו הקב"ה את הדין. אבל עכשיו, שרואה צדקת ה', נתיישר ליבו בשלימות האמונה, ואז מחזק את עצמו ומתפלל על כל צרכיו. כי עיקר התפילה היא על ידי אמונה, שמאמין שהכל ברשות הקב"ה – אפילו לשנות הטבע, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, כי צדיק ה'.
אם אומות העולם יכולות לטעות בכך, ולחשוב שאין הקב"ה אוהב את ישראל כל כך, ואפשר להם ח"ו להטות את רצונו אליהם – אנו על כל פנים אין לנו לטעות בכך ח"ו. וכל יהודי צריך לדעת ידיעה בלב שלם, שהקב"ה אוהב אותו הרבה יותר ממה שהוא (האדם) אוהב את ילדיו, כמו שאנו רואים בפרשת השבוע. וכן כתוב בזוהר הקדוש, שאילו היה האדם יודע עד כמה ה' אוהב אותו, היה שואג כאריה ורודף אחר ה' בחיות והשתוקקות בלי סוף.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור