תן כדי לתת!
אבל אם תעלה על האוטובוס, ומיד תאמר לנהג: "שלום לך אדוני. ברצוני לומר לך כי התסרוקת שלך נאה והמראה שלך מטופח", כל הסיכויים שכבר בתחנה הקודמת הוא יתחיל להזכיר לך היכן לרדת...
…אבל אם תעלה על האוטובוס, ומיד תאמר לנהג:
"שלום לך אדוני. ברצוני לומר לך כי התסרוקת שלך נאה
והמראה שלך מטופח", כל הסיכויים שכבר בתחנה
הקודמת הוא יתחיל להזכיר לך היכן לרדת…
במשך חודשי הקיץ נוהגים לקרוא את פרקי אבות, בכל שבת פרק אחד. ששת הפרקים מלאים וגדושים בדברי חכמה, הדרכה והכוונה לחיי חברה תקינים, נימוסים, יחסי גומלין בין הבריות ועוד.
יש ששאלו: וכי אין ספרים כאלה שחוברו בידי פילוסופים ואנשי עט וספר? ומדוע נקרא "אבות"? והרי לא מסופר על אבותינו – אבות האומה? וביארו כי בניגוד לספרי עצות בתחומים שונים: "הסבר פניך לקונה", כי הוא תמיד צודק וכו’, שם כל הספר מוקדש לשאלה כיצד לקחת יותר, מתוך המחשבה כי על האדם לתת כדי לקבל, לשם כך הוא מוכן לשלם בכסף, ביחס, בחיוך, בכל מטבע דרוש, העיקר שיקבל את אשר חפץ.
לדוגמא: נפוץ מאוד הספר "כיצד תקנה ידידים והשפעה בחברה". ספר זה, מאת המחבר האמריקאי בשם דייל קרנג’י היה לרב מכר. בעקבות ההצלחה הוקמו "חוגי דייל קרנג’י" במדינות רבות, וקורסים רבים סובבים סביב תורתו.
המחבר מייעץ לקורא כי כדי לקבל מהעובד את מלוא כושר עבודתו, עליו להיות עובד מרוצה. מרוצה הוא יהיה אם יקבל שכר הוגן, אך בעיקר יחס אישי מהבוס.
לדגומא, אם אתה רוצה לדאוג שהעובד יבוא יום יום בזמן, שלח לו ליום הנישואין זר פרחים בצירוף מספר מילות ברכה חמות. מובטח לך כי עובד זה שכה שמח בתשומת ליבך, יעשה כל מאמץ כדי שתהיה גם אתה מרוצה ממנו, יבוא בזמן, ישקיע את מלוא מרצו בקונים וכו’ וכו’. אם אתה רואה כי פעמיים הבחור קיבל את הפרחים ולא הגיב כראוי, שלח אותו, ממנו לא יצמח עובד נאמן.
אתה מגיע לבנק חסר נשימה לאחר ריצה ארוכה מתנשם ומתנשף. השעה 12:30 וב- 12:30 אמור הבנק להיסגר. אנא שחרר לפקיד איזו מחמאה על חולצתו הנאה והאופנתית. מובטח לך שלא תשמע את ההודעה הלאקונית: "מצטער, הדלפק סגור". אל תתחיל: "רגע, רגע, אני בזמן" וכו’. זה רק יעורר בו את יצר השלטון והשתלטנות, והוא יראה לך מי באמת פה בעל הבית.
עלית לאוטובוס. ברצונך לרדת בעוד מספר תחנות. אל תאמר לנהג: "אמור לי בבקשה איפה סניף הדואר המרכזי? בעוד כמה תחנות עלי לרדת?" אם עשית כך, יש לך הרבה סיכויים שהוא פשוט ישכח אותך מרוב הלחץ. אבל אם תעלה על האוטובוס, ומיד תאמר לו: "שלום לך אדוני. ברצוני לומר לך כי התסרוקת שלך נאה והמראה שלך מטופח", ותוסיף אחר כך את בקשתך, כל הסיכויים שכבר בתחנה הקודמת הוא יתחיל להזכיר לך היכן לרדת…
בקיצור, תן יחס – תקבל יחס, ואם אינך מקבל – אל תתן. חבל על המאמץ.
אבל בפרקי אבות הכל הפוך: תן כדי לתת! כי זוהי שלימות האדם. נבראת מתוך מטרה להיות דומה לבוראך אשר כולו הטבה וחסד, היה דומה לו: "מה הוא אף אתה". אין שום משקל לתגובה, להתנהגות הזולת.
"שמאי אומר: הוי מקבל כל האדם בסבר פנים יפות". זה לא נאמר לזבן בקורס מכירות. עליך לחייך ולהסביר פנים לא כדי לצוד קונה ברשת, אלא כי בכך אתה מיטיב עמו, ובכך אתה דומה לבוראך הטוב והמיטיב. ואתה משתפר על ידי כך, מידותיך, תכונותיך, ישתפרו ויתעלו על ידי כך.
זה לא נאמר כלל לזבנים וסוכני מכירות, אלא לי, לך, לנו, ולכם. ועל כן הגב כראוי. חייכת והוא נשאר אדיש? אל תפסיק. תחייך, אל תמנע. בודאי שהוא חש טוב יותר בתוכו, אך אינו מסוגל לשחרר את הרגשתו, המשך אתה בשלך. בסוף הוא ישבר, או אז יהא שכר לעמלך, לראותו מחייך ומכריז בכך על כניעתו.
וכך בכל תחום, אינך עושה כדי ליטול ממנו אלא ההיפך: לתת, לתת ושוב לתת!
כדי לעמוד בדרישות אלו שהינן מנוגדות לטבע האדם, חייב להיות מקור על – סמכות מוחלטת, ולא הגיגי ליבו של פלוני או אלמוני בשר ודם אשר היום כאן ומחר יבוא יומו.
רק מקור אלוקי יכול לתבוע מאיתנו: "ויהיו עניים בני ביתך" (פרק א). אלמלא מקור זה לעולם לעולם לא הייתי בכלל חושב להזמין מישהו כזה אלי הביתה לאכול על שולחני, ועוד לראותו כבן ביתי. מילא לזרוק לו מטבע או איזה מאכל למסכן, אבל לראותו כבן הבית, היתכן לומר כך למישהו ללא מקור סמכותי אלוקי?
ולכן, משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע וגו’. כך אנו מתחילים. אתה הלומד דע לך כי את הדברים הללו לא בדה איש מליבו, יהא חכם ככל שיהיה, אלא משה רבינו קיבלם מבורא העולם והעולמות כולם, והוא מסרה ליהושע וכו’ וכו’ – כל המשך שושלת החכמים.
כל מה שתלמד בהמשך מסכתנו אינם נימוסים גרידא, אלא תורת אלוקים אשר נתנה לנו כדי שנחיה כאן בעולם הזה בצורה הטובה והנכונה ביותר, מאושרים בכל יום מחדש.
(מתוך "עת לחשוב" – כתב עת לחשיבה יהודית).
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור