בזכות אור הנרות
ערב אחד, ראיתי את חברי מדליק נר חנוכה. שאלתי אותו בתמיהה (וקצת בזלזול): "מה זה?" והשיב לי חברי: "זה בשביל הילדה". הסתבר שהוא רצה להדליק נר בשביל בתו (הגויה!) כדי שתרגיש...
ערב אחד, ראיתי את חברי מדליק נר חנוכה. שאלתי
אותו בתמיהה (וקצת בזלזול): "מה זה?" והשיב לי
חברי: "זה בשביל הילדה". הסתבר שהוא רצה להדליק נר
בשביל בתו (הגויה!) כדי שתרגיש את אווירת החג!
חנוכה הוא חג האורות, ואור נרות החנוכה הוא ממש אור המנורה של בית המקדש, ועל ידי הדלקת נר החנוכה זוכה האדם להכניס לביתו את אור השכינה כפי שהיתה מאירה בבית המקדש דהיינו, שכל יהודי בכל מקום שהוא, יכול להמשיך לעצמו ולכל בני ביתו את אור בית המקדש על ידי הפעולה הפשוטה של הדלקת נר חנוכה.
כידוע חג החנוכה הוא חג שתיקנו חכמינו ז"ל, כדי לפרסם את הנסים שאירעו לעם ישראל במלחמת החשמונאים. זה כלל בכל חג ובכל מועד, שאין החג בא לזכר מאורע היסטורי בלבד, אלא בכל חג ומועד ישנה את אותה הארה והתגלות האלוקות שהייתה באותו מאורע.
למשל: בחג הפסח מאיר אותו אור שהיה בזמן יציאת מצרים, ומי שזוכה יכול לזכות להתגלות של אלוקות, כאילו שהוא נמצא בפועל בעת יציאת מצרים ממש. וכן בכל מועד ומועד: בחג השבועות, יכול לזכות לקבלת התורה ממש, ובפורים יכול לזכות לאותה הארה של נסים שהכל מתהפך לטובה וכיו"ב.
וכן בחג החנוכה מאיר אור של נסים ונפלאות, וביותר מאיר האור של ניצחון כוחות הטהרה על כוחות הטומאה, כמו שאנו אומרים בברכת "על הנסים": "רשעים ביד צדיקים וטמאים ביד טהורים". לכן חג החנוכה מסוגל מאוד להתעוררות לתשובה שלימה, אפילו של הרחוקים ביותר.
בעניין זה שמענו מאחד החברים, את הדרך שבא התעורר לתשובה:
"לפני שחזרתי בתשובה גרתי בירושלים יחד עם זוג חברים. החבר היה יהודי הנשוי לגויה. ואני גרתי אצלם מחמת שהייתי הרבה בירושלים לרגל עיסוקיי, וגם מחמת שהיינו קשורים בקשרי ידידות חזקים וקרובים מאוד.
באותה תקופה התחוללה התרחשות נסתרת בנפשי מבלי שאהיה מודע לה, מחשבות על רוחניות ופנימיות נלחמו במחשבות של הסתפקות בשיגרת חיים נורמלית, אבל המחשבה על היהדות היתה מודחקת ביותר ולא ניכרת, ואף על פי שמשהו בי חיפש את המשמעות בחיים ואת הרוחניות, היהדות לא היתה בחשבון, ויותר נכון לומר שהמקום האחרון שחשבתי שאמצא בו משהו היתה היהדות. גם אותם חברים זלזלו בגלוי ביהדות וביהודים בכלל, אף על פי שבדרך כלל היו אנשים טובים, אבל היתה להם שנאה ליהדות.
ערב אחד, ראיתי את חברי מדליק נר חנוכה. שאלתי אותו בתמיהה (וקצת בזלזול): "מה זה?" והשיב לי חברי: "זה בשביל הילדה". הסתבר שהוא רצה להדליק נר בשביל בתו (הגויה!) כדי שתרגיש את אווירת החג!
דבר זה היכה בי. אני, שבתוך תוכי מחפש משמעות לחיי, לא עלה על דעתי להדליק נר של חנוכה, וגם אם היה עולה בליבי, הייתי מתבייש בזה ודוחה את זה בזלזול, וכי מה יש במצוות המיושנות האלה? זאת לא מדיטציה וגם לא איזו תורה טיבטית מסתורית. בסך הכל מצוות מוכרות ונדושות. והוא, שבדרך כלל מפגין ציניות וזלזול ביהדותו, מדליק לבת שלו נר של חנוכה בלי שום בלבול!
ההכרה בשטחיות של דרך התייחסותי לחיים, היכתה בי ועוררה אותי. הבנתי שהסיבה היחידה שבגללה אני לא מנסה לחפש את עצמי בתורה שלי כיהודי, היא רק הבושה מה יגידו, והדעות הקדומות ושטיפת המוח שעשו לי, שהיהדות כביכול שייכת רק לאנשים משעממים.
אבל עכשיו שראיתי שחברי כלל אינו מתבייש, לא מאישתו הגויה ולא ממני, להדליק נר של חנוכה, מיד התקומם בי משהו: למה אני מדחיק את הרצון הפנימי שלי ומונע את עצמי מלנסות ולטעום את היהדות? אולי בתורת אבותיי אמצא את מה שחסר לי? ורק בגלל: "מה יחשבו עלי" ו"זה לא נראה טוב", ו"זה לא גזעי" ועוד טענות מסוג זה, אני מפסיד את החיים שלי!
בעקבות הדלקת נר החנוכה הזה של חברי הכופר והמתנכר, שהודלק בשביל ילדה שהיא גויה לכל דבר מאחר ונולדה מגויה, גמלה בליבי ההחלטה שכן אחקור ואחפש בתורת ישראל, תורת אבותיי, את המשמעות והשלימות הפנימית שלי, ועכב כך זכיתי להתקרב ליהדות, ובסופו של דבר נפתח לי אור גדול מאוד של דעת ואמונה, וחזרתי בתשובה". עד כאן המעשה.
סיפור זה מדגים בצורה מוחשית את הסגולה ואת הכוח המיוחדים של נר החנוכה לעורר ולהאיר בליבו של כל אחד ואחד, אפילו אם הוא נמצא במקום הכי רחוק, ואפילו שעצם מצוות הדלקת הנר נעשתה בצורה השטחית ביותר ובלי כוונה ואמונה.
וזהו מה שאמרו חז"ל (ומובא בשו"ע): נר חנוכה מצוותו מתחת ליוד (10) טפחים. היינו, שמצווה להניח את החנוכיה בגובה נמוך יותר מעשרה טפחים (קצת פחות ממטר). וידוע שמתחת לעשרה טפחים אין השכינה יורדת, מחמת ששם מקום אחיזת כוחות הטומאה והחיצוניים. מחמת זה גם סוכה שאין בה י' טפחים הרי היא פסולה, וזה מפני שהסוכה היא מקום להשראת השכינה, ומתחת לעשרה טפחים אין השכינה שורה כאמור, שהרי הוא מקום החיצוניים והטומאה.
אולם בחנוכה יש הארה מיוחדת, שאז השכינה יורדת אפילו לאותם מקומות טמאים אליהם היא אינה יכולה להתקרב כל השנה, ומעוררת שם את אותם שנפלו מהקדושה מאוד.
לכן בכל השנה, גם מי שירידתו הרוחנית מתחת לי' טפחים, היינו שאין לו שום קשר עם הקדושה אלא הוא שבוי תחת ידי כוחות הטומאה, אין השכינה יכולה ללכת ולעוררו, כי היא אינה יכולה, כביכול, 'לרדת' למקומות הטמאים כל כך ששם הוא מונח.
אולם בחנוכה גם מי שירידתו ונפילתו מתחת לעשרה, יכול להרגיש התעוררות וטעם הקדושה, כי בחנוכה מאיר אור עצום, שהוא אור המנורה ממש, שאור זה – כשהיה בית המקדש קיים – כל מי שהיה רואה אותו היה זוכה להתגלות השכינה והיה מתעורר מאוד לתשובה מעומק הלב. לכן גם עתה בזכות נר החנוכה, האור הזה מאיר ופועל את פעולתו, מעורר את הנרדמים משנתם ומאיר בליבם אור התנוצצות קדושת נשמתם, מכיון שעל ידי אור נר חנוכה, שהוא התנוצצות אור המשיח והגאולה, שזה בחינת חנוכת הבית, היינו בניין בית המקדש, אזי השכינה יורדת אפילו למטה מעשרה טפחים, ויכולה לעורר אפילו הנרדמים והמתעלפים בחוליים, חולי הנפש והגוף, ולהאיר בליבם את הנקודה הקדושה של נשמתם הגבוהה והרוחנית, באופן שיראו היכן הם מונחים, וכיצד הם לכודים בהבליהם ונמנעים מדרך החיים בגלל כבוד, דעות קדומות, נוחות רגעית והנאות חולפות.
והנשמה בוכה ומוחה: למה יגרע חלקי מחלק אבותיי? למה אכלה ימי בדכדוכה של נפש? למה ימנעו ממני חיי הנצחיים? ומי הוא זה שיש לו רשות ובעלות על חיי ללעוג לי ולהחלישני?
אשוב אל ה' ואל תורתי כל עוד נפשי בי, ויהי מה!
ה' יתברך יזכנו לאור באור החיים, ובפני אלוקים חיים ומלך עולם, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן ואמן.
כ"ו חשון התשס"ט
11/24/2008
תודה על המאמר תודה על המאמר
כ"ו חשון התשס"ט
11/24/2008
תודה על המאמר