מה מרעיד את העולם?

 מה מרעיד את העולם?

האם יש מחיר לחטאים?

זה מאוד מעצבן את דליה שבעלה שוכח לזרוק את הפח, וזה גם מכעיס אותה שהוא לא מפנה את הכלים לאחר הארוחה או לא מחזיר את הספרים למקום. לפעמים היא מעירה לו, ולפעמים היא גם מתפרצת, אבל הבעל יודע לפייס אותה, לבקש סליחה, והיא מוחלת והשלום והשלווה שבים לשכון בביתם.

אבל פעם אחת היא תפסה אותו משקר לה, וזה כבר היה פיצוץ של ממש. שום דבר לא עזר. שום בקשת סליחה לא התקבלה. הוא לא יכול אפילו להתחיל לדבר איתה. והבעל הנבוך בסך הכול רצה להבין למה, מה קרה כאן. האם יש מחיר לחטאים? האם יש חטאים "יקרים" וחטאים "זולים"? אם לא להחזיר חפצים למקום זה רע וגם לשקר זה רע – מדוע כאן יש גבול לכעס ואילו כאן אין שום גבול?

נסביר לבעל הנבוך: כאשר אתה עובר על חוקי הבית הכתובים או הבלתי כתובים, או שאתה מתעלם מרצונותיה של אשתך, לא מתחשב, מתעלם וכיוצא בזה – זה ממש לא בסדר, זה מכעיס, אבל זה לא מערער את המהות של הקשר, זה לא מאיים על היציבות של הבית.

אבל כאשר אתה משקר, מסתיר, מתנהג בחוסר יושר או פוגע באמון שביניכם בכל צורה אחרת אז אתה פוגע במהות של הקשר, כי כל הקשר הזוגי מבוסס על אמון הדדי, פתיחות ואמת. וכאשר האמון נפגע רחמנא לצלן, אז הפגיעה היא פגיעה מהותית ושורשית והתגובה היא בהתאם ויהיה קשה מאוד לשקם את הקשר הזה.

נמצא, שזה לא ששקר הוא חטא חמור יותר או יקר יותר מחטא אחר, אלא השקר הוא פשוט בעייתי ברמה אחרת לגמרי, שאין שום יחס בינו לבין הבעיות ה"רגילות".

עונש "לא מידתי"?

וכל זה רק משל כדי להבין מה קורה בפרשה שלנו. רש"י מביא את דברי חז"ל שעוון המחלוקת קשה מאוד שעל כל החטאים בית דין של מעלה לא מענישים לפני גיל עשרים, אבל על מחלוקת העונש קשה שאפילו תינוקות קטנים נענשים.

על החטא החמור ביותר של עבודה זרה ה' היה מוכן לתת זמן לתשובה ולתיקון. אבל על חטא המחלוקת, לעורר שנאה ומדנים, לעורר פירוד בעם ישראל – על זה מגיעה תגובה מהירה וחריפה: כבר בבוקר שלמחרת האדמה רועדת, ה' בורא בריאה חדשה כדי להעניש את החטאים שמוטל עונש חמור ונדיר עד כדי כך שפוגע אפילו ביונקי שדיים!

מובן מאליו שהחומרה שבה רואים בשמים את עניין המחלוקת – זה לא עניין כמותי, זה לא שיש חטא חמור יותר מחטא אחר, וברור שהתינוקות לא אשמים. אלא, מה שה' יתברך בחר בעונש כל כך חריג וקשה, זה בא להצביע על עניין מהותי, וללמד אותנו שלמרות שכל חטא הוא "נסבל" בשמים, זאת אומרת שמתייחסים אליו במידת הרחמים ונותנים לחוטא אפשרות לחזור בתשובה וגם מעוררים אותו בעדינות יחסית – אבל המחלוקת היא כבר פגם ברמה אחרת, היא כבר דבר כל כך חמור במהות הקשר עם בורא עולם, ובגלל זה התגובה על פגם מחלקות היא קשה ולא פרופורציונלית.

פגם מהותי ושורשי

והשאלה היא: למה? מה יש בפגם המחלוקת שהופך אותו לחמור כל כך? והתשובה היא שהעיקר והיסוד והשורש של כל התורה כולה הוא "בין אדם לחברו", כל המהות של התורה היא להביא את האדם לתיקון אהבת חברים ואהבת חינם ואהבת ישראל, ולהימנע כמובן מכל שנאת חינם, קנאה, שנאה, תחרות, מחלוקת, לשון הרע, ודומיהם.

אהבת ישראל והשלום והאחדות בעם ישראל – הם לא "עוד" עניין או "עוד" מצווה, אלא הם התנאי והשורש והעיקר והתכלית של כל התורה כולה. את התורה קיבלנו רק כאשר היינו מאוחדים "כאיש אחד בלב אחד". בלי זה לא הייתה בכלל תורה.

כאשר משה רבינו רצה להוריד את התורה מהשמיים המלאכים לא הסכימו, עד שמשה טען כלפיהם: מה אתם צריכים את התורה, הרי אין ביניכם מחלוקת ושנאה. מכאן שכל התורה כולה באה כדי להטיל שלום בעולם, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

ולכן התגובה על פגמים שבין אדם לחברו היא תגובה קשה בלי שום פרופורציות. בית ראשון נחרב על העבירות החמורות ביותר והתגובה של בורא עולם הייתה עדינה מאוד, "רק" שבעים שנות גלות. אבל בית שני היה מעצמה של תורה, סמל לדקדוק במצוות, בני הדור היו בעלי מידות טובות ובכל זאת בגלל שהייתה ביניהם שנאת חינם – התגובה של בורא עולם הייתה קשה מאוד, ריסוק מוחלט, גלות אכזרית ומתמשכת כמו בור בלי תחתית.

החג שנשרף באש השנאה

מה הסיבה לכך? בדיוק מה שאנחנו כותבים כאן. שיש כאן מסר נוקב מאבא שבשמים שאומר לנו: כל מה שאתם עושים זה נחמד, אבל לא לזאת הייתה כוונתי. כל התורה והמצוות שנתתי לכם – אם הן לא מובילות אתכם לאהבת ישראל – אתם מחטיאים את המטרה בגדול, את העיקר הפסדתם, את המהות פספסתם, את השורש איבדתם.

וכמו תלמידי רבי עקיבא שהיו תלמידי חכמים בשיעור קומה שאין בכוחנו להעריך, ובכל זאת נענשו בעונש חמור וקשה ועד היום אנחנו אבלים על מותם בימים הגדולים ביותר, ימי ההכנה לקבלת התורה, ימים שהיו אמורים להיות ימי שמחה כמו חול המועד ימי התרגשות כמו חתן וכלה המחכים ומצפים לחתונתם, כך היינו אמורים לצפות ל"יום חתונתו – זה מתן תורה", והנה במקום לשמוח ולהתרגש אנחנו מתאבלים. מדוע? כי אי אפשר לקבל תורה כאשר אין כבוד ואין אחווה, ואין שלום ואין אהבה.

חכמינו לא נסחפים

כולנו יודעים שקורח היה מגדולי הדור ואתו היו מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות. מסופר על ה'ישמח משה' שזכר את כל הגלגולים שלו שהעיד שכל התלמידי חכמים היו בצד של קורח! אנשים ענקיים בתורה בדור דעה, תלמידי משה רבינו שקיבלו את התורה בסיני וראו את ה' עין בעין ושמעו אותו מדבר אליהם – גם הם טעו במחלוקת על רבם של כל הנביאים, איש האלוקים.

וזה רק בא ללמד אותנו שהפגם העמוק והחמור ביותר שהוא פגם המחלוקת והשנאת חינם – הוא פגם שפוגע בכולם אפילו בגדולים שבגדולים, והוא ההרס האמתי של כל היהדות ושל כל העולם. כשחז"ל אומרים ששנאת חינם חמורה יותר משלוש העבירות החמורות – זו לא הגזמה! חז"ל לא "נסחפו", כל דבריהם מדויקים בתכלית.

שנאת חינם – מעשה שלא ייעשה

כמה מזעזע לשמוע על תלמידי חכמים שנתפסים במעשים שלא ייעשו. שלא נשמע לעולם חלילה, אבל אתה יכול לתאר לעצמך תלמיד חכם מפורסם שירצח ח"ו? איזה זעזוע וחילול ה' זה יהיה?! והנה אומרת הגמרא שאם אותו תלמיד חכם שונא תלמיד חכם אחר או קבוצה אחרת, למרות שכלפי חוץ הוא מושלם, וגם כלפי פנים לא חסרות בו מידות טובות, והוא בקי בתורה, ולא נמצא בו שום פסול ופגם חיצוני, רק בלבו יש שנאה – הוא יותר גרוע מנואף ורוצח ועובד עבודה זרה גם ביחד, וזה לא מזעזע אף אחד!

כאשר עם ישראל נפלו בעבודה זרה ובעריות בחטא בעל פעור הייתה מגיפה אבל האדמה לא רעדה. אבל כאשר עם ישראל נפלו למחלוקת העולם רעד, זה זעזוע אמתי. ובזה מלמדת אותנו התורה וחז"ל את היחס הנכון: אם אתה, כמו כל אדם מוסרי, מזדעזע מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים – על אחת כמה וכמה שאתה צריך להזדעזע ולהיחרד מפירוד מחלוקת ושנאה. רק כאשר נתייחס לפגם השנאת חינם בחומרה הראויה שלו – רק אז נוכל לתקן ולהיגאל, במהרה בימינו אמן.