מבחן סיימון בלום

אני חושבת שאף אחד מאתנו לעולם לא

 

 

סיימון בלום הגיע לשכונה שלנו לראשונה לפני עשרים וחמש שנים. אדם אדיב בגיל העמידה שנשא עמו כל הזמן תיק, והיה נראה כרופא משפחה מהדור הקודם הממהר אל הפציינטים שלו. על פי שמועות, הוא איבד את משפחתו בזמן מלחמת העולם השניה, באושוויץ. יודעי דבר טענו, שבעקבות אבידה זו הוא איבד את השפיות שלו. הוא היה "המשוגע" של השכונה.

 

ימיו של סיימון בלום נסובו סביב בית הכנסת השכונתי, החנויות השכונתיות וסביב הטלפון הציבורי. בבית הכנסת, הוא הכריח אנשים להעמיק כמה שיותר בתפילותיהם והוא אף איתגר את סבלנותם של בעלי החנויות המקומיות. בכל פעם שראיתי אותו נכנס לחנות מיהרתי לסיים את הקניות שלי, כדי שלא אהיה אחריו בתור ואצטרך להמתין עד שהוא יספור את המטבעות לתשלום החשבון שלו באיטיות כה רבה.

 

לסיימון בלום לא היה בית, לכן אנשים אדיבי לב בשכונה אירחו אותו. לעולם לא חסרו לו הזמנות לשבת. הוא היה חלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו. אף אחד באמת לא חשב עליו, הוא פשוט היה שם.

 

לפני כמה שבועות, כאשר סיימון בלום עבר מול החנות השכונתית, פגעה בו מכונית. הוא נהרג במקום.

 

באותו לילה, כמה אנשים אדיבים מהקהילה אירגנו את ההלוויה. בית הכנסת היה מלא עד אפס מקום מהאנשים שבאו לחלוק כבוד אחרון לאדם שבעצם לעולם לא הכירו. מאות אנשים ליוו את סיימון בלום בדרכו האחרונה.

 

לעולם לא נוכל להבין את העניין של חשבונות שמים. סיימון בלום היה – והוא עדיין – תעלומה. אף אחד בעצם לא ידע מי הוא היה באמת, או מדוע הוא החליט להפוך את הקהילה שלנו לביתו. לעולם לא נדע מה היו מעשיו העצומים של סיימון בלום אשר בעקבותם זכה להלוויה כזו מכובדת. לעולם לא נבין את מותו הטראגי, או, לעניין זה, את חייו הטראגיים.

 

המסורת שלנו אוצרת בתוכה סיפורים רבים על אליהו הנביא, אשר נשלח לעולם כדי לבחון את העם היהודי. אני חושבת שאף אחד מאתנו לעולם לא ידע מי היה סיימון בלום, אבל לי, בכל אופן, אין שום ספק שהוא הגיע לשכונה שלנו כדי לבחון אותנו, לראות כיצד נטפל בו.

 

אני מקווה שעברנו את המבחן.

 

* * *

 

הערת המחברת:

 

לאחרונה נודע לי, כי למעלה מאלף אנשים ליוו את סיימון בלום בדרכו האחרונה – למרות שהלוויתו שנערכה בחצות הלילה. רוב האנשים שהגיעו לשם ניגשו לארונו של סיימון בלום כדי לבקש ממנו מחילה, מכיון שהרגישו שלא נתנו לו את הכבוד הראוי לו במשך חייו.