טיפוסים שונים

 

 

"הוא טיפוס", אנחנו מפטירים, ומתכוונים לומר שהתנהגותו או דבריו של אדם מסוים אינם מובנים לנו ואינם עומדים בקריטריונים שלנו.

 

וזה נכון. הוא טיפוס. וגם אתה ואת טיפוסים. כל אחד מאיתנו נמנה על קבוצה אחרת של טיפוסים, ולא קל לטיפוס אחד "להיכנס לראש" של טיפוס אחר.

 

"נורמאלי" בפינו, הוא מה שאנחנו היינו עושים, "הגיוני" הוא מה שמתקבל על דעתנו ו"מוזר" הוא מה שאנחנו לא רגילים לעשות.

 

איך אפשר להינשא, להתחבר, לעבוד בשיתוף ולגדל ילדים, כאשר קיים שוני קיצוני בין הטיפוסים השונים, עד כדי כך ש"הנורמאלי" שלנו הוא ה"לא נורמאלי" של האחר, וכן להיפך?

 

הפתרון הוא להכיר במציאות של ריבוי הטיפוסים, ולהבין שהכוח המניע את האי-עשייה של אדם מסוים הוא הכוח המניע את העשייה של אדם אחר. הכוח המניע את היצירתיות של אדם אחד הוא הכוח המניע את החד-גוניות של אדם שני, וכן הלאה, ושמו: טיפוסי אישיות.

 

במשך השנים ניסו פסיכולוגים לסווג את בני האדם לקבוצות הנקראות ‘טיפוסי אישיות’. חלוקה זו נקראת טיפולוגיה, כלומר תורת הטיפוסים, והיא חוצה מעמד כלכלי, חברתי, לאומי וכדומה, ומציינת אפיונים ותופעות המשותפים לטיפוסים השונים. מטרתן של הטיפולוגיות לסייע לנו להבין את התנהגותם של האחרים וגם את התנהגותנו שלנו. הבנת המניעים, כלומר מאפייני האישיות שהאדם נמנה עליה, מסייעת לו להבין מדוע הוא נוטה לנהוג דווקא בצורה שבה הוא נוהג. מודעות זו מאפשרת לו לשלוט במזגו הטבעי ולהשתמש בו ביתר יעילות. היא מאפשרת לאדם להיות מתוכנן יותר ואימפולסיבי פחות הן לגבי עצמו והן לגבי אחרים.

 

כמו כן מסייעת לנו הטיפולוגיה להבין ולקבל את התנהגותו של טיפוס אחר, אף אם בעינינו היא נראית מוזרה, ובכך לשפר את העשייה, למנוע מחלוקות הנובעות מאי הבנה ולהעניק לנו חיים יעילים ושלווים יותר.

 

בטרם ניגש להכרת הנושא מקרוב, חשוב שנבין כי אין מטרתה של היכרות זו לסווג או לאבחן אנשים, אלא לשמש מדריך להתבוננות אישית, ולהעניק לנו כלים להכיר את עצמנו ואת האחרים טוב יותר! לפגוע פחות ולהיפגע פחות.

 

 

שנים רבות לפני שהפסיכולוגים בנו את תיאוריות הטיפולוגיה, לימדו אותנו חכמינו על סוגים שונים של טיפוסי אישיות.

 

בהקדמתנו ל"הלכות דעות" כותב הרמב"ם: "דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר. יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד. ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל, ואם יכעס, יכעס כעס מעט בכמה שנים". בהמשך, מונה הרמב"ם תכונות נוספות ומסביר שהדעות הן נטיות מולדות, או תכונות שנרכשו עם השנים בעקבות משיכה אליהן, שאף היא נובעת מן הנטיות המולדות: "וכל הדעות, יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו לפי טבע גופו, ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם במהרה יותר משאר הדעות, ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו אלא למד אותם מאחרים או שנפנה להן מעצמו לפי מחשבה שעלתה בליבו…"

 

הרמב"ם מוסיף ומבאר, שלמעשה, כל זוג תכונות הנראות לנו מנוגדות אינן אלא שני קצוות קיצוניים של אותה תכונה, ומלמד אותנו שהימצאות בקצה, ולא משנה באיזה מהם – אינה טובה: "שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו…ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן…יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים והיא הדרך הישרה. הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה…והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה…"

 

על ידי התבוננות פנימית בסוג הטיפוס שאליו משתייך האדם, הוא יוכל להימנע מלהימצא בקצוות, לעבוד על מידותיו ולהתקרב למידה הבינונית, כלומר לתכונה המאוזנת.

 

"אין "טיפוס טוב" ו"טיפוס רע", על האדם לאזן את תכונותיו ומידותיו, ולהשתמש בתכונותיו האישיות לעשיית הטוב והישר. באמצעות עבודת המידות האדם יכול להגיע לשליטה בנטיותיו, ועל ידי כך למתן את התבטאויותיה האימפולסיביות של אישיותו. כמו כן הוא יכול להשתמש בכלים שניתנו לו, כדי להתקדם ולהשתפר. וכך כותב הרמב"ם: "אי אפשר שיולד האדם מתחילת עניינו בטבע בעל מעלה ולא בעל חסרון…אבל אפשר שיולד בטבע מוכן למעלה או לחסרון, בהיות פעולות האחד מהן יותר קלות עליו מפעולות האחר…" (שמונה פרקים, פרק שמיני).

 

הכרת הנטיות הטבעיות מסייעת לאדם לטעות פחות בהחלטות הנוגעות לחייו, כמו מציאת מקום עבודה, בחירת מקום מגורים וכו’. אדם המודע לעובדה שהוא נמנה על טיפוס אישיות שאחד ממאפייניו הוא יצירתיות וראייה רב-ממדית, יימנע מבחירת מקום עבודה חד-ממדי, כמו הנהלת חשבונות או פקידות. ואילו אדם המודע לעובדה שהוא נמנה על טיפוס אישיות הנוטה לריאליזם והיצמדות לעובדות, לא יציע את עצמו למערכת עיתון ככותב סיפור מתח בהמשכים.

 

על בחירת העיסוק על פי הנטייה הטבעית, כלומר על פי "טיפוס אישיות", כתב הרמח"ל בהקדמתו לספר "מסילת ישרים": "אם תתבונן בהווה ברוב העולם, כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו רוב התבוננותם והסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים איש איש כפי נטיית שכלו וחשקו הטבעי. כי יש שיטרחו מאוד במחקר הבריאה והטבע, ואחרים יתנו כל עיונם לתכונה והנדסה, אחרים למלאכות, ואחרים יכנסו יותר אל הקודש, דהיינו לימוד התורה הקדושה, מהם בפלפולי ההלכות, מהם במדרשים, מהם בפסקי הדינים…"

 

אין ספק, שכדי להפיק את המרב, חשוב לפעול על פי הנטייה הטבעית, אך כדי לעשות זאת כדאי לדעת במה מדובר.

 

 

אישיותו של האדם מורכבת מאינסוף פרטים. אין בעולם שני אנשים הזהים לחלוטין במראם, קל וחומר שאין שני בני אדם הזהים באישיותם. בשל כך, הניסיון לכלול את כל בני האדם בכמה קבוצות ספורות אינו קל לביצוע. אין כל אפשרות לסווג את כל התכונות המרכיבות את האישיות, אלא לבחור מתוכן את העיקריות והדומיננטיות ביותר.

 

בשל כך נוכל להבין מדוע לא די לנו בהיכרות עם טיפולוגיה אחת. כל אחד ממתארי הטיפולוגיות נתן דעתו לנקודת ביסוס שונה, ועל פיה בנה את התיאוריה שלו. מסיבה זו, קיימת הקבלה בין הטיפולוגיות השונות, שהרי בסופו של דבר, כל הטיפולוגיות מתארות את אותם בני אדם, ורק נקודת המוצא, צורת הניתוח והפרטים הנכללים בכל טיפוס שונים מטיפולוגיה לטיפולוגיה.

 

גם עובדה זו נמצאת כבר במקורותינו. במסכת אבות יש כמה וכמה קטגוריות המחלקות את האנשים בצורות שונות: "ארבע מידות באדם, האומר שלי שלי…", "ארבע מידות בדעות, נוח לכעוס ונוח לרצות…", "ארבע מידות בתלמידים, מהיר לשמוע ומהיר לאבד…", "ארבע מידות בנותני צדקה…", "ארבע מידות בהולכי לבית המדרש…" ו"ארבע מידות ביושבים לפני חכמים…" (אבות ה, יג-יח).

 

הרי לנו שאין חלוקה אחת אבסולוטית, אלא דרכים שונות, כל אחת וטעמה עמה. חלקן מוכללות יותר ומתייחסות לארבע טיפוסים בלבד וחלקן מפורטות יותר.

 

חלק מן הטיפולוגיות מציגות קצוות מנוגדים, מפגש בין שני טיפוסים מנוגדים, בחיי נישואין, בעבודה, בין הורים לילדים וכדומה, עלול ליצור ריאקציה, אם אין מודעים לטיפולוגיות, אך אם מודעים להן, טומנת מציאות זו פוטנציאל לאיזון.

 

זהו הרעיון המובע במילים "עזר כנגדו" – עזרה המגיעה מתוך ניגודיות. בני זוג המנוגדים זה לזה באפיוני אישיותם, נעזרים בתכונותיו השונות של בן הזוג וכך משלימים את החסר באישיותם שלהם. נציג שתיים מהן:

 

קרל יונג היה הראשון שביסס את הטיפולוגיה שלו על מחקרים, ומשום כך נחשבת הטיפולוגיה שלו לטיפולוגיה המעמיקה הראשונה. את טיפוסיו הוא מציג בזוגות מנוגדים, ובכל צמד אפשר לראות בקלות כיצד מה שיש לאחד חסר לבן זוגו. בל נשכח שהתיאוריה מתארת קצוות מנוגדים, בעוד שרוב האנשים אינם נמצאים בקצות הסקאלה אלא במקום כלשהו לאורכה. בשל כך השאלה היא לאיזה טיפוס הם קרובים יותר, ועד כמה הם קרובים לקיצוניות.

 

 

המוחצן – כשמו כן הוא, מחצין את רגשותיו ומיחצ"ן את עצמו. הוא נהנה בחברת אנשים ומשתעמם בחברת עצמו. לכן הוא דואג לעצמו לחברה, מתעניין בה ובדרך כלל גם תורם לה. הוא מבטא דעות ורגשות באופן פתוח, ולעיתים דרמטי.

 

המופנם – מעדיף חברה מצומצמת, ומרגיש נוח יותר בחברת עצמו. הוא שומר את מחשבותיו לעצמו ומתון בביטוי רגשות.

 

 

החושב – רציונאלי, מנתח ומתחקר, מחליט על פי ניתוח והבנה של העניין הנדון, מנסה לרדת לעומק הדברים ולבדוק מצבים מכל זווית אפשרית.

 

המרגיש – מגיב ממקום של רגש, מחליט על פי תחושות הלב והרגשות, ולכן תהליך קבלת ההחלטות שלו הוא ספונטאני ובלתי מבוקר.

 

 

הקונקרטי – מציאותי, מעשי, מאורגן ומתוכנן. אינו נסחף לכל רעיון ודעה, אלא בעל דעות יציבות, ומשום ששתי רגליו ניצבות על הקרקע, הוא אינו מתחבר לדמיון ולרעיונות מופשטים, והוא מתקשה לחלום ול"פנטז" דברים שאינם נראים לו מציאותיים או הגיוניים.

 

האינטואיטיבי – מרחף, מתפלסף, חולמני ומחובר "למעלה" יותר מ"למטה". משום כך, פעמים רבות הוא שוכח לעשות את המוטל עליו, ובעקבות זאת הוא נתפס כחסר אחריות.

 

 

השופט – "חותך עניינים", ביקורתי, מהיר החלטה, ובדרך כלל רואה דברים בראיה חד-ממדית.

 

המשקיף – מתקשה בקבלת החלטות, משום שראייתו היא רב-ממדית. הוא רואה כל דבר מזוויות רבות בעת ובעונה אחת, ולכן הוא מחליט לאט, אם בכלל. הוא לא סומך על עצמו, ולכן הוא מרבה להתייעץ במקרה שהוא מוכרח להגיע להחלטה.

 

מצאתם את עצמכם באחד מן התיאורים הנ"ל? מה תעשו עם המציאה הזו? תבינו שאין ‘טיפוס חיובי’ ו’טיפוס שלילי’. אלא השאלה היא: מה אתה עושה עם זה? נצלו את הכוח שבידכם להתקדם ולהשיג מטרות ולממש את היעד שלכם.

 

 

בטיפולוגיה זו מסווגים בני האדם לתשעה סוגי אישיות. המילה ‘אניגרם’ פירושה – סכֵמה של תשע (אני – תשע, גרם – סכמה). סוגים אלו מייצגים נקודות מבט שונות על החיים. מתוך כל נקודת הסתכלות, מפתח כל טיפוס אסטרטגיית פעולה שונה, שבאמצעותה הוא מתמודד עם משימות החיים. מובן שהאדם אינו מודע לאסטרטגיה זו.

 

כאשר אנו מבינים אותה, היא מאפשרת לנו לזהות מהם הכוחות המפעילים אותנו והיכן נמצאים המכשולים ו/או האתגרים בחיינו. כדי לזהות טוב יותר כל אחד מטיפוסים אלו, נדגים את התנהגותו של כל אחד מהם, על פי מספר דוגמאות, כילד וכהורה, ונציין מהי שאיפתו המרכזית בחיים.

 

המחוקק – שואף למושלמות, שיפוטי ועסוק בשאלות של צדק ומוסר. עסוק בשיפור עצמי, וכן בשיפור אחרים. יש לו משמעת עצמית גבוהה וחוש אחריות מפותח.

 

כילד, הוא "ילד טוב", נכנע וחושש מאוד מכישלון או מטעות. כהורה, הוא מקפיד על משמעת, שיפוטי ובעל ציפיות בתחום של שמירת כללים וסדר. שאיפתו המרכזית בחיים: להיות צודק ולהוכיח את צדקתו.

 

המסייע – חברותי, זמין לאחרים ודואג "שיצטרכו אותו". חשוב לו לרצות אחרים גם אם הדבר נעשה על חשבון צרכיו, והוא שואף להיות מרכזי בחייהם של האחרים.

 

כילד, הוא "ילד טוב", מושיט ידו לעזרה בשמחה ותמיד חושש שלא אוהבים אותו. כהורה, הוא חם, מעורב ומתמרן את ילדיו למקומות הרצויים לו. פעמים רבות הוא עשוה בשביל ילדיו יתר על המידה, ולמרות זאת מלווה אותו תחושה שהוא אינו עושה מספיק. שאיפתו המרכזית בחיים: להיות אהוב על אחרים.

 

הביצועיסט – מעשי, תחרותי, אוהב לקבל על עצמו משימות ולבצען. הוא מקפיד מאוד על תדמיתו החיצונית ונלחם על הצלחות.

 

כילד, הוא מצטיין, תחרותי וחושש מכישלון. כהורה, הוא מדגיש מצוינות ותחרותיות. בשל טבעו, פעמים רבות הוא יימצא בקונפליקט בין מידת ההשקעה בבית לבין זו שהוא משקיע בחוץ – במקום עבודתו.

 

הדרמטי – רגיש, אינדיבידואליסט ויצירתי. הוא זקוק לעומק רגשי ויש לו רגישות גבוהה לאסתטיקה. יש לו נטייה לשקוע בעצב ובדיכאון. הוא מרבה להתבונן בעצמו ולפעמים מרגיש את עצמו "לא שייך".

 

כילד, הוא זקוק לתשומת לב רבה וחשוב לו להיות במרכז. כהורה, הוא מאפשר מרחב מחייה ויש לו טווח קבלה רחב. לעיתים הוא עסוק יתר על המידה בעצמו ובעולמו הפנימי, ואז הוא אינו פנוי רגשית לילדיו. שאיפתו המרכזית בחיים: ייחודיות, והוא יפעל ככל יכולתו ליצור דרמות ולהיות מיוחד בכל חברה שהוא נמצא בה.

 

כך, על קצה המזלג טעמנו מדגם קטן. יש טיפולוגיות נוספות, כל אחת וזווית הראיה שדרכה היא בוחנת את הטיפוסים השונים.

 

אם לא הצלחתם לשייך עצמכם בבירור לאף אחד מן הטיפוסים הנ"ל, אל תהיו מאוכזבים, רובנו מורכבים משילוב של כמה טיפוסים, ואם אין בכם קווים דומיננטיים שניתן לראותם בבירור, כנראה שאתם עסוקים בעבודה פנימית. עבודת המידות מזיזה כל טיפוס ממקומו שבקצה הרצף למקום מאוזן יותר, שבו התכונות הבולטות נעשות מתונות יותר, עובדה זו מקשה על זיהוי עמדת המוצא המקורית שממנה התחלנו את עבודתנו.

 

אם בכל זאת אתם מתעקשים לזהות את עצמכם, יש לזכור כי לכל טיפוס באשר הוא, יש מקום של כוח ומקום של חולשה. אם יכיר האדם את מעלותיו, יוכל לנצל אותן כדי להתקדם ואף יוכל להיעזר בהן כדי להתמודד עם נקודות התורפה שלו, כפי שאמר הרבה וולבה זצ"ל במאמרו "דעת עצמנו": "אין להתחמק, אין לשקוע בדיכאון על נפילה, אין להירתע מגילויי מעלות, וכמובן אין להתגאות בהן. הרע ניתן לתקן והטוב ניתן בכדי לתקן. זאת היא עבודתנו" (עלי שור, חלק א, קנט).

 

 

(מתוך "משפחה")