לכל אדם יש דרך משלו

 

 

 

לכל אדם יש דרך משלו בעולם שהיא מיוחדת לו לפי שורש נשמתו, ולפי הגלגולים שלו והתיקון שלו, ואף על פי שיש דברים כלליים שחייב כל אדם לעשות, גם בתוכם יש לכל אחד את הדרך והאופן שצריך לקיימם. לכן צריך כל אחד למצוא את דרכו המיוחדת, וזה אי אפשר אלא על ידי התפילה האישית – ההתבודדות.

 

אף על פי שיש תפילות כתובות וידועות – בסידורים, בספר תהלים, בליקוטי תפילות ועוד – שכולן חשובות ומועילות, בלי התבודדות אי אפשר להגיע אל האמונה. כי התפילה האישית של כל אחד אינה יכולה להיות כתובה בשום ספר, שהרי מלבד מה שהיא משתנה מאדם לאדם, בנוסף לכך גם באדם עצמו היא משתנה מיום ליום ומשעה לשעה לפי מה שעובר עליו באותה העת, ולפי הרמזים שהשם שולח לו באותו הזמן.

 

לכן צריך כל אדם לחבר את התפילה האישית שלו, שמותאמת במדויק למצב שלו בכל רגע ורגע, שכוללת שבח, הודאה, חשבון נפש, בקשה, ישוב הדעת, הכל לפי מה שעובר עליו באותו הזמן, בגוף ובנפש, ורק כך יוכל לבוא למקומו, לנקודה שלו, לתיקון שלו – לאמונה בשלמות.

 

ההתבודדות לעולם אינה דומה מיום ליום, ובכל יום האדם צריך לחפש מה השם רוצה ממנו עתה, על מה הוא צריך להתפלל ולבקש, על מה הוא צריך להתוודות ולהתחרט, מה השם מרמז לו בכל מה שעובר עליו וכו’. אפילו ההודאה שהאדם מודה להשם ומשבח ומהלל אותו, גם היא אינה דומה מיום לחברו, אלא בכל יום ישנן נקודות שעליהן הוא צריך יותר להודות, וכן אופן ועומק ההודאה משתנים לפי מה שמשיג באותו הזמן ולפי המעברים העוברים עליו וכו’.

 

 

על מנת להגיע להתבודדות נכונה חייב האדם לבוא מתוך נקודת אמת. כגון אדם שיש לו יסורים בגוף, או במציאת הזיווג או בשלום בית או בבנים או בממון וכיוצא בזה, והוא רוצה להתפלל ולהיושע, בראש ובראשונה הוא צריך להתפלל ולבקש מהשם יתברך שיתן לו אמונה שלמה, שיאמין שכל היסורים שיש לו הם ברצון הבורא יתברך שמו, ואין בהם שום מקריות.

 

אחר כך צריך שיתפלל ויבקש מבורא עולם שיזכה אותו להאמין שהכל לטובה, וידע שהטובה האמיתית היא לזכות לדעת ולהבין מה רצון הבורא ביסורים הללו שנותן לו, שזה הרבה יותר טוב מאשר סתם להיושע מהם כפשוטו, אף על פי שלאמיתו של דבר כאשר ידע מה ה’ רוצה ממנו בלי פניות ובלי שום רצון עצמי בודאי – אז גם יוושע מיסוריו, והעיקר הוא שיעשה בזה נחת רוח גדולה לה’, אולם אסור שזו תהיה כוונתו בתפילתו להיושע מיסוריו וזהו זה, אלא כל כוונתו צריכה להיות לדעת מה ה’ רוצה וזו עצם הישועה.

 

האמת הראשונה שצריך להגיע אליה היא האמונה שאין עוד מלבדו, שהיא האמונה של האפסיות שלו, שפירושה שיודע שאין לו שום כתובת אחרת לפנות אליה חוץ מה’, ואין לו שום עצה אחרת חוץ מתפילה, ורק ה’ יכול לעזור לו, ורק ה’ יודע מה העצה הנכונה בשבילו, כי בודאי אין לו מושג מה הוא בא לתקן בזה העולם, ומה הם הנסיונות שהוא נדרש לעמוד בהם, מאיזה גלגול הוא בא וכו’, ומה בעצם ה’ רוצה ממנו ברגע זה.

 

וכאשר עושה האדם חשבון נפש כזה עם עצמו, והוא מבין שהוא רחוק מאוד מלדעת באמת מה השם רוצה ממנו, רק אז הוא פונה אל השם מתוך נקודת אמת ומתחנן לפניו ומבקש ממנו: ‘ריבונו של עולם, תרחם עלי, תדריך אותי לדעת מה רצונך! אני לא יודע היכן אני עומד, ובודאי איני יודע לאן ללכת! אולי אני צריך להתפלל על דבר מסוים ולא על דבר זה שאני חושב בדעתי? על איזה נקודות אתה רוצה שאעבוד? על מה לבקש יותר? היכן להאריך בתפילה? השם יתברך! תכוון אותי, תוליך אותי, תיתן בפי תפילה לפי המקום שאני עומד בו שזה רק אתה תתברך יודע!’ 

 

בדרך זו יכול כל אחד להגיע לתפילה ברחמים ותחנונים, בבחינת ‘תפילה לעני’ שיודע עניותו בדעת ומבקש מה’ באמת שיראה לו מה רצונו ממנו, ומתוך כך יוכל לפתח תפילה נאה מאוד וארוכה ומפורטת ואמיתית ובודאי יוושע על ידי תפילה זו.

 

ועיקר הישועה כאמור, היא שיזכה לדעת מה הבורא רוצה ממנו באותו רגע, ויכוון בדעתו לעשות את רצון הבורא, וזה צריך להיות במחשבה בדיבור ובמעשה:

 

במחשבה – שיבין שהבורא רוצה שיאמין בו שבידו הכל וכל מה שהוא עושה לו זה לטובה ויבחר להאמין בו ובכך יעשה את רצונו של הבורא, כי בודאי אין זה רצון הבורא שיתייאש או שיבחר שלא להאמין בו שהוא יכול להושיעו מכל צרה.

 

בדיבור – שיבין שהבורא רוצה שיתפלל אליו ויבקש ממנו להושיעו, ובודאי אין רצון הבורא שיתייאש מן התפילה חלילה, וכך יבחר לדבר לפניו דיבורי הודאה, תפילה תחנונים, ווידוי דברים ותשובה וכד’.

 

במעשה – שיבקש מהבורא שיראה לו מה רצונו ממנו בקיום מצוותיו וכך יבחר לעשות רצון הבורא ולקיים מצוותיו.

 

וכן צריך שישפוט את עצמו באופן הנ"ל על כל מחשבה דיבור ומעשה האם הם כרצונו יתברך, כגון שרואה שיש לו מחשבות רעות, ישער בדעתו האם זה רצון הבורא שיחשוב מחשבות אלו? וכן כשמדבר עם חבריו ישער בדעתו האם זה רצון הבורא שידבר דיבורים אלו? אולי יש בהם לשון הרע או דברים בטלים? ובמעשה, בכל דבר שעושה ישער בדעתו האם זה רצון הבורא שיעשה כן או לאו, ויבחר לעשות רק את רצון הבורא.

 

ובכל אלו הדברים צריך כל הזמן להיות בתפילה לבורא שיכוון אותו ויציל אותו מן היצר הרע – הן בפשיטות מתאוות רעות וכד’, והן מיצר הרע המתלבש עצמו במצוות להכשילו בכעס וכד’.

 

הכלל הוא, שצריך האדם להיות תמיד בבקשה אחת ויחידה – לדעת מה רצון הבורא ממנו ולבקש לזכות להיות כרצונו, וזה אי אפשר אלא על ידי התבודדות רבה שבה האדם בא מתוך נקודת אמת, שמבין שהוא רחוק מאוד מלדעת מה הבורא באמת רוצה ממנו, ומתחנן לפניו שיאיר את עיניו ויזכהו לעשות את רצונו, ויוכל לבוא למדרגת רוח הקודש על ידי זה, כמו שמסופר על אדל, בת הבעל שם טוב זצ"ל, שאביה הצדיק החשיב אותה ביותר והיתה לה רוח הקודש, וזכתה לכך בזכות שהיתה הולכת כל הזמן עם כיסופים ורצונות – מה עוד אני יכולה לעשות שיהיה נחת רוח להקדוש ברוך הוא? ומאחר וזה היה רצונה האמיתי, ובדרך שאדם רוצה מוליכין אותו, לכן היתה לה רוח הקודש שבכל רגע ורגע הבורא נתן בליבה לדעת היטב מה הוא רצונו ומה הוא עושה בעולמו.

 

ה’ יתברך יזכנו להרבות בהתבודדות, בפרט בימים אלו של תשובה שבהם ה’ יתברך קרוב אל כל אחד ומקבל את תשובתו, ונזכה להיות כרצונו יתברך בכל מחשבה דיבור ומעשה אמן.