צריך שורשים להגשים את המטרה

 

 

"יסוד היסודות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שׁישׂים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" (הרמח"ל, "מסילת ישרים").

 

 

כל מבנה זקוק ליסוד, וככל שהבניין גבוה יותר כך יש לחזק יותר את יסודותיו. בניין גדול עשוי להתמוטט כאשר אין לו תמיכה מספקת, אך לא די בקיומו של היסוד. יסוד שאיננו ישר בתכלית מסכן את המבנה כולו, סטייה קלה ביציקת היסוד עשויה להתבטא בסטייה משמעותית הרבה יותר בחלקיו הגבוהים של המבנה, עד כדי סכנה שיקרוס תחתיו. זה הכלל אותו יודע כל העוסק בבניין חומרי. גם אם קומות רבות למבנה, הריהו נראה זעיר ביותר ממעוף הציפור.

 

הכלל הזה נכון שבעתיים במבנה הרוחני של יראת שמים, צידקות וחכמה, שראשו מגיע השמימה. טעות קטנה, נטייה קלה מן היושר ומקו האמת, עלולה לפגום פגם גורלי ולסכן את המבנה כולו, ואם, חלילה, יתמוטט – כל עבודתו של האדם וכל המאמצים שהשקיע יהיו לשווא.

 

איזה יסוד יכולים אנו להכין כדי להבטיח את יציבותו של המבנה האדיר הזה?

 

בדומה לכך, לכל עץ יש שורשים, להם שני תפקידים:

 

א. דרכם יונק העץ את תזונתו המבטיחה את צמיחתו.

ב. מערכת השורשים המסועפת, החודרת למעמקי האדמה, מונעת את תנודות העץ ברוח ובסערה.

 

נכון הוא הדבר בחיים הרוחניים. אדם זקוק לשורשים שיזונו אותו, ידרבנו אותו ויעודדו אותו לגדול, כך שיעמוד איתן בפני כל הסערות והמבוכות בהן הוא מוקם מכל צד ומהן מאוים להיהפך על פניו.

 

ועוד, מכונה שחלקיה עדינים ורגישים ביותר זקוקה לפיקוח מתמיד. עבודת אלוקים דומה למכונה כזאת, כפי שכתוב: "תמים תהיה עם ה’ אלוקיך" (דברים יח, יג), כלומר, שלם ללא פגם – אף לא הקטן ביותר. גם המום הקל ביותר פוסל בהמה מלהיות קורבן, קל וחומר כאשר המום בליבו של האדם, מביא הקורבן.

 

מהו השורש החזק הזה אשר חודר עמוק לתוך הלב ושומר עלינו מכל משמר, כדי שעמלנו לא ירד לטמיון?

 

מהו השורש ממנו אנו שואבים מזון רוחני, מבריאים, צומחים, ושואפים לטפס גבוה יותר, למרות ההתנגדות המתמדת של היצר הרע?

 

השאיפה הראשונה שעל האדם לשאוף בעבודת אלוקים שלו – היא לבנות בעצמו יסוד יציב ולטעת בליבו פנימה את השורשים הבריאים לעבודה זו. אם איננו יודעים עדיין מה הם היסוד והשורש הללו, ברור שעדיין לא התחלנו את מלאכת הבניה, ולכן הם אינם קיימים בליבנו כלל, כך שאיזו תקווה יש לנו?

 

עלינו להיות אסירי תודה לכל אחד שיבוא ויאמר לנו מה הם "…יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה".

 

 

תחומי חכמה רבים יש בעולם, אך איזה הוא הנרחב ביותר והעמוק ביותר, זה שמערכת מושגיו מצטיינת בבהירות המדויקת ביותר, זה שהוא המורכב ביותר בעמקותו ואשר בו קל ביותר לטעות טעויות חמורות? על איזה תחום של חכמה נוכל לומר כי הוא נעלה על כל האחרים, עד שהוא לבדו ראוי לתואר "חכמה"? החכם באדם אמר לנו: "ויאמר לאדם: הן יראת השם היא חכמה".

 

נוכל ללמוד מכאן מעט על עומק בורותנו האומללה. אפילו לא ידענו כי לפנינו תחום מתחומי הידע, וודאי לא ידענו כי הוא הגדול מכולם. אין לנו שמץ ידיעה במורכבותו הרבה והעמוקה של מדע זה. אם ברצוננו לרכוש את החכמה הזאת עלינו עצמנו מוטל לתור אחר מרכיבה.

 

נכון כי התדרדרנו במובן הרוחני – כמה נמוך מצבנו – ואנו רחוקים מאוד מכל זאת, אך בכך לא נשתחרר מחובותינו. אלוקים בעצמו גילה לנו בתורתו כי הדבר נוגע לכולנו, ושזוהי כל התורה כולה: "מה השם אלוקיך שואל מעמך? כי אם ליראה את השם" (דברים י, יב).

 

הכל כלול ביראת השם, ומלבדה דבר אינו קיים.

 

אמת, מלאכת הבירור קשה ביותר. נפשנו מורכבת ביותר, בקווים עמוקים ביותר של אופיינו, ברצון הנסתר שלנו ובתאוות שאיננו מודים בהן אפילו לא לעצמנו. מורכבות זו מסלפת את האמת ואינה מניחה לנו להבחין בחסרון כל שהוא, חוץ מפגמי הזולת.

 

איפה נתחיל, ואיך?

 

אך יש להעמיק יותר. הבירור חייב להתקיים בליבנו, ולא רק בשכלנו. ידיעה בלב היא סוג הידיעה אותה קשה ביותר להשיג. אם אדע, למשל, כי העישון מזיק לבריאותי, אני יודע זאת מניסיון חיי היומיום, בכל זאת אמשיך לעשן. מדוע? מפני שליבי נמשך להרגל העישון, וכאשר הלב נוטה בכיוון מסוים לא יוכל האדם להתנגד לו, גם כאשר השכל משוכנע בכך לחלוטין.

 

פעולות נקבעות רק על פי הכרת הלב, אין לשכל שליטה על התנהגות ההרגלים, על אחת כמה וכמה בעניינים שיש להם השפעה ישירה על יראת אלוקים פנימית ולא צורך פיזיולוגי, יכול לחסום כמסך ברזל את הראיה הברורה של האמת, על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בתאוות גשמיות, העריבות כל כך לחיכו של האדם וחקוקות כה עמוק במעמקי ליבו.

 

בנקודה זו, כאשר אנו מתחילים להכיר בקשיים העומדים בפנינו, אנו עלולים להתפתות לחשוב: "כן, אבל המטרה היא מעבר לכוחותינו, לעולם לא נצליח להגיע אליה". אלה הם, כמובן, דבריו של היצר הרע. האמת היא שאם אלוקים דורש משהו מאיתנו, בכוחנו להשיגו. למרות הקושי, עלינו רק להתחיל, ואחר כך להמשיך, ולא להתייאש באמצע הדרך, אנו יכולים להיות בטוחים שאז נזכה בסיוע של קדושה מאלוקים, ונצליח!

 

אך מהו הדבר בו נתחיל להבהיר לשכלנו ולהשיב אל ליבנו? אנו כה רחוקים, איך נוכל אי פעם להשיג את הידיעה הזאת? כמה עלינו להיות אסירי תודה למי שיגלה לנו מה בדיוק הוא הדבר שיתברר ויתאמת אצל האדם!

 

 

ידוע לכל כי ליצור אנוש יש חובות מסוימים אותם הוא חייב לקיים. מכל מקום, אנו רואים אנשים הדורשים מאחרים ללא הרף שימלאו את חובותיהם כלפיהם, בה בעת שרק למעטים בלבד אכפת מה חובותיהם כלפי אחרים.

 

ידוע היטב שלאדם יש חובות מוסריים רבים, אך הוא אינו חושב עליהם, מפני שליבו אינו רוצה לקבלם. אם תשאל אדם מהי חובתו המדויקת בכל מצב נתון – הוא לא יידע. התשובה לשאלה זו אינה ברורה אפילו לא לשכלו, והיא עוד פחות מוכרת לליבו.

 

אפילו המודעים במעורפל לכך שיש להם חובות מוסריים מסוימים, מנסים בדרך כלל לצמצם ולהקל על עצמם ככל האפשר, וכך להיות מרוצים מהעמדת-הפנים יותר מאשר מן האמת. במקום להרגיש דאגה כנה לצורכי הזולת ולטרוח ולעזור לו באופן אישי, יפטרו עצמם במשלוח סכום מסוים לאיזו קרן צדקה. במקום התפילה לאלוקים המוטלת עליהם, למשל, הם ימלמלו שרשרת מילים ומשפטים ללא מחשבה וללא רגש, וירגיעו את עצמם כאילו מילאו את חובתם.

 

 

מבלי ידיעה מדויקת מהי מהות חובותיו המוסריים והאנושיים ואיך ממלאים אותם – האדם אבוד.

 

אם כך, הדרישה החיונית היא, בראש ובראשונה…"שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו".

 

 

נאמר "אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז). האדם עמל למעשה כל ימי חייו. אך לאיזו מטרה? כדי להגשים את שאיפותיו ומאווייו. אם אדם כלשהו אינו עובד קשה, הרי זה מפני דלות שאיפותיו וחולשתן. אדם בעל שאיפות יומרניות יבהיר לעצמו את כל שדרוש להגשימן, ואחר כך יעמול וייאבק קשות, אפילו כל חייו, עד שישיג אותן.

 

אם כך הוא הדבר בענייני החומר, על אחת כמה וכמה בענייני הרוח, כאשר עלינו להתמודד עם התנגדותו של היצר הרע.

 

עלינו לפתח בתוך עצמנו שאיפות גדולות, חזקות ומדויקות, שיש בהן חזון לקראת מטרה, כך שנוכל למלא את חיינו במאבק בלתי פוסק להשיגן. לכן עלינו להבהיר לעצמנו "למה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו".

  

 

(מתוך "סוד המוסר", מאמר שפורסם ב"עת לחשוב")