אבני בניה בסיסיות

 

 

את הסיפורים הטובים שלי אני משיגה בזמן הנסיעה באוטובוס.

 

בקנזס או בפילדלפיה כשאנשים נפגשים הם מדברים לרוב על נושאים כמו, מחיר הדלק או השערורייה האחרונה שנמצאת בכותרות, אבל כאן, בירושלים עיר הקודש, זה משהו פשוט מדהים! כאשר שני אנשים נפגשים, הם משוחחים על עבודת השם.

 

לפני מספר שבועות עליתי לאוטובוס והתיישבתי ליד אישה, ולמרות שלא ידעתי את שמה, זיהיתי אותה כאחת הקונות מהצרכנייה המקומית וכן מהאטליז השכונתי. התחלנו לשוחח ואז היא סיפרה לי סיפור:

 

רבי שמואל היה נבוך מאוד. השכן שלו אדם שקט מאוד, איש ענו המבלה את ימיו ולילותיו בלימוד התורה ובתפילה. בבית המדרש השכן נחשב אף כצדיק נסתר. כליל השלמות בכל מעלותיו, מידותיו והנהגותיו, פרט לדבר אחד. בכל בוקר, כאשר רבי שמואל יוצא מביתו להתפלל שחרית, הוא מבחין בשכן, שמתפלל ביחד עמו באותו בית כנסת, עומד ליד תיבת הדואר שלו וקורא את חדשות הבוקר.

 

זה לא הפריע לרבי שמואל ששכנו נהנה לקרוא את העיתון. רבי שמואל בעצמו מנוי בעיתון שכונתי זה, ואף קורא אותו – אולם רק לאחר התפילה, לא לפני. "ליהודי יש סדר עדיפויות", חשב בזעם. "והתפילה בהחלט מקדימה כל דבר, כולל קריאת עיתון".

 

* * *

 

כששמעתי את הסיפור הזה, אף אני, זעמתי על התנהגותו של אותו שכן. אם הוא כזה צדיק, הוא לא יכול לחכות עד שיסיים את תפילת שחרית ואז יקרא את העיתון?

 

מכרתי המשיכה בסיפור:

 

בוקר אחד, רבי שמואל הבחין ששכנו מעתיק מספר מילים מהדף הראשי של העיתון וכותב אותם בפנקס קטן אותו שמר בכיסו. סקרנותו של רבי שמואל גברה והוא לא יכל לעצור אותה.  "סלח לי", הוא פנה אל שכנו, "אבל האם אפשר לשאול אותך משהו?"

 

"העונג כולו שלי", השיב השכן בחיוך.

 

"מה..מה יכול להיות כל כך חשוב בכותרות הבוקר של העיתון, שלא יכול לחכות עד שתסיים את תפילת הבוקר שלך?"

 

"הו…אני לא קורא את כותרות הבוקר של העיתון", השיב השכן, והמשיך לחייך. "אני רק כותב לי בפנקס את שמות האנשים שמבקשים מהציבור להתפלל עליהם".

 

(הכוונה לשמותיהם של אנשים חולים הזקוקים לתפילותינו ומתפרסמים בדף הראשי בעיתונים של המגזר הדתי בישראל).

 

* * *

 

האישה שישבה לידי סיימה את סיפורה וחייכה. "זה רק מראה לך", היא אמרה, "עד כמה אנו חייבים לחפש את הנקודה הטובה באחרים, ולפעמים אנו צריכים להשתמש בדמיון שלנו כדי למצוא את הנקודה הטובה הזו!"

 

 

רבי נחמן מברסלב אומר, ש"כדי לשיר את שיר השמחה צריך לחפש את הנקודות הטובות בכל אדם, ובמיוחד בעצמנו. כל נקודה טובה היא עוד תו בשיר של החיים!"

 

לחפש את הטוב בכל אדם, ובמיוחד בעצמנו…

 

כדי להיות מסוגלים לחפש את הטוב והחיובי באחרים, אנו חייבים תחילה לראות, ולהאמין, בטוב הקיים בתוכנו. אדם שצריך תמיד ‘להנמיך’ אנשים הוא, למעשה, אדם הסובל מהערכה עצמית נמוכה. לעומתו, אדם שיודע להעריך את עצמו – הוא אדם שמסוגל לראות את הטוב הקיים באחרים. על אדם כזה החוזק של הסובבים אותו לא מאיים עליו, משום שהוא מאמין ביכולות שלו, בכוחותיו ובעצמו.

 

כאשר אנו מסוגלים לראות את עצמנו באור חיובי, נהיה מסוגלים לראות אף אנשים אחרים באור חיובי שהופך, כפי שרבי נחמן מסביר, ל"שיר השמחה", "השיר של החיים!"

 

הסתכלותנו על אחרים היא בעצם בבואה לאיך שאנו מסתכלים על עצמנו. היכולת לראות את הטוב באחרים הוא עדות לרגש בריא ובגרות נפשית. ענווה אמיתית אינה הערכה עצמית נמוכה. ענווה אמיתית פירושה, להבין שכל הכוחות שלנו ומידותינו החיוביות הם מתנה משמים, ואנו צריכים להשתמש בהם בחכמה כפי שהשם רוצה שנשתמש בהם. להתנשאות ואגו אין שום מקום.

 

הדרך שבה אנו מסתכלים על העולם היא בבואה לנשמה שלנו. המפתח לאושר בכל דבר – קשרי המשפחה, בעבודה, צמיחתנו הרוחנית – נמצא בתוכנו. אם לא ניצור אבני בניה בסיסיות – בעצמנו – לא נוכל ליצור שום דבר שיחזיק מעמד. שום דבר אמיתי.

 

כן, לכולנו יש נקודות עליהן אנו צריכים לעבוד. אף אחד לא מושלם, ורובנו בהחלט רחוקים ממושג השלמות. אבל עדיין, לכולנו יש תכונות טובות, לכולנו יש יכולת וכוח. כדי שנהיה מסוגלים לעבוד על הנקודות השליליות שבנו, כדי לשנות את עצמנו ולהיות אנשים טובים יותר, אנו חייבים להיות מודעים לכוח שלנו ולהבין, למרות החסרונות שלנו, (כן, ולכולנו יש!) שאנו, במהות שלנו, רחוקים מאוד מלהיות חסרים! אנחנו אנשים בעלי ערך עליון, נוצרנו בצלם אלוקים, ונשלחנו למסע רוחני שנקרא "חיים".

 

יהיה רצון שהשם יזכה אותנו להבין ולממש את היכולות שלנו, ולהשתמש בהם בצורה הולמת כדי ליצור את "שיר השמחה" באמת.