מה עושים בקורס ק.ל.מ?

שמו היומרני של הקורס ותיאור כללי של דרך פעולתו הציתו את סקרנותי. אני חייב לראות איך עובד קורס כזה, אמרתי לעצמי.

4 דק' קריאה

הרב יוחנן דוד סלומון

פורסם בתאריך 06.04.21

שמו היומרני של הקורס ותיאור כללי של
דרך פעולתו הציתו את סקרנותי. אני חייב
לראות איך עובד קורס כזה, אמרתי לעצמי.
 
 
על קורס קל"מ לא שמעתי אף פעם עד שסיפר לי על כך חברי משה.
 
"זה קורס לשיפור המידות, ואלה הם ראשי התיבות שלו", אמר לי.
 
שמו היומרני של הקורס ותיאור כללי של דרך פעולתו הציתו את סקרנותי. אני חייב לראות איך עובד קורס כזה, אמרתי לעצמי. לא שקטתי עד שחברי נענה להפצרותיי וסידר לי רשות להיות נוכח בפגישה אחת של הקורס.
 
כיתת הלימוד של הקורס דמתה יותר למפגש חברתי. התלמידים המשתתפים, אנשים בני עשרים וחמש ומעלה, היו ישובים על הספה ובכורסאות סביב שולחן נמוך שעליו ניצב כיבוד קל. המנחה, כמארח, ישב ביניהם וניהל איתם שיחה חופשית. התיישבתי בצד מחוץ למעגל ועקבתי אחר השיחה. המנחה דיבר אל בני שיחו בלשון יחיד כשהוא מעביר מבטו בריחוף מאדם לאדם ונותן לכל אחד את ההרגשה שהמנחה פונה אליו אישית.
 
המנחה: "אני אתאר לך מצב מסוים בו אתה עלול למצוא את עצמך. את המצב שאתאר נסה לדמיין כמקרה מציאותי בצורה חיה ככל האפשר. נסה לחיות את המקרה ותן לעצמך לחוש את המצב מבחינה רגשית על כל השלכותיו.
 
אתה חוזר הביתה מן העבודה, ואשתך מקדמת את פניך בהתרגשות ומספרת לך בזעם רב כי השכנים בקומה שמעליכם תלו כביסה רטובה ונוטפת על הכביסה הכמעט יבשה שלכם והרטיבה אותה. אבל זה לא הכל. בין הכביסה הנוטפת היה בגד צמר בצבע אדום, כנראה חדש, והטיפות שנזלו ממנו הכתימו בצבע אדום כמה מפריטי הלבוש שלכם. חשוב על מצב זה, דמיין אותו כאילו הוא קורה ממש ברגע זה. מה תעשה? כיצד תגיב?"
 
שתיקה השתררה בחדר, אך המנחה לחץ ודרבן את תלמידיו להשמיע תגובות.
 
– קודם כל הייתי מרגיע את אשתי. השכנים הרי לא עשו זאת מתוך כוונה להזיק. כשאר יוודע להם הנזק יבקשו מאתנו סליחה. נטפל בכתמים. אין סיבה להתרגשות.
 
– אני חושב שלא קורה שום אסון אם ישנים כמה לילות על סדין שיש לו כמה כתמים אדומים, או מתנגבים במגבת שיש לה פה ושם נקודות אדומות אחדות. רק טיפש ילך לריב בגלל דבר כזה וירכוש לו שונא לתמיד.
 
המנחה: "הרשה לי להוסיף כי גם בגד השבת החגיגי שלך ביותר "זכה" לכמה פסים אדומים בחלקו הקדמי, ואשתך לא הצליחה לנקות ולהסיר אותם למרות ניסיונותיה ומאמציה".
 
– אני הייתי משוחח עם השכן כדי שיזהר יותר להבא. אבל לא הייתי עולה אליו מיד בשעת כעסי. הייתי ממתין ימים אחדים לפני השיחה איתו.
 
– אם הכתמים לא ירדו גם במכבסה, הייתי שוקל לדרוש ממנו תשלום על הנזק.
 
– יש לו זכות לתלות כביסה בדיוק כמוני. הייתי רק מבקש ממנו להודיע לי קודם על כך כדי שאוכל להיזהר.
 
– גם אני חושב שדיירי הקומה העליונה לא חטאו בפשע בכל יכופר. אינני יודע איך אני עצמי הייתי נוהג אילו גרתי בקומה עליונה. במקרה הזה, אולי לא הייתי מדבר איתם כלל אלא עושה לי גגון מעל לחבלי הכביסה, וכך פותר את הבעיה לתמיד.
 
– צריך לשקול בדעה צלולה ובלי התרגשות אם השיחה עם השכנים תביא תועלת כלשהי לעתיד, כי אם זה לא ישנה דבר, למה להעכיר יחסי שכנות ולהרבות שנאה ומדנים. הייתי משלים עם המצב כמו שמשלימים עם גשם ונזקיו, או עם סופת חול בערב פסח לאחר הניקיון. זהו המצב. אין מה לעשות וצריך להשלים עמו. סוף סוף לא כל אדם הוא רבי ישראל סלנטר.
 
אני, שהשקפתי מן הצד על השיחה ועל המשוחחים התרשמתי עמוקות מן הרגיעה שבה דנו בנושא, ומן השליטה השכלית והרמה המוסרית שלהם גם במצב הרגשי והמרגיז שהמנחה הכניס אותם לתוכו. כמעט שאלתי את עצמי אם אנשים כאלה זקוקים בכלל לקורס לשיפור מידותיהם. הלוואי וכולם היו כמותם. רק חיוכו הדק של המנחה נראה לי לא תואם את האווירה המוסרית הרצינית והעמוקה ששררה במקום. משתמו התגובות המשיך המנחה בדבריו:
 
"אתם בודאי יודעים, כמוני, כי התגובות למצב כזה במציאות שונות מן התגובות שאתם הצעתם. אולי תוכלו לספר מן הידוע לכם מהן התגובות המצויות של הנפגעים במצבים מעין אלה?"
 
הפעם קלחו התשובות בשטף:
 
– אני יודע על מקרה שבו התפתח הויכוח בין השכנים והגיע אף להרמת ידיים ולהזמנת המשטרה.
 
– השכן מתחתי, שחשבתי אותו תמיד לאדם עדין וחביב, עשה לי פעם "סקנדל" גדול ומביש בחדר המדרגות בגלל טפטוף מהכביסה שלנו. הוא צעק בקולי קולות וכל השכנים יצאו מדירותיהם לראות ולשמוע. התביישתי מאוד. מאז, אנחנו לא מדברים.
 
– בבניין שלידנו היה השכן הנפגע מאופק מאוד ולא דיבר עם השכן שמעליו מטוב ועד רע. אבל שמעתי אותו מבטיח נאמנה כי הוא לא יחתום לשכן מלמעלה בשום אופן על רשות לבנות על הגג. לטיפוסים כאלה לא מגיע פרס, אמר.
 
המנחה התערב והפסיק את זרם התשובות. הוא קטע באמצע תיאור של מקרה בו שפכו פח אשפה לפני דלתו של השכן מלמעלה…
 
"רבותי", אמר, "אין זה בריא לנפשנו לשמוע בפרוטרוט תגובות הנובעות ממידות רעות ומושחתות, ואשר בהן עברו על איסורים מפורשים מן התורה. ממה ששמענו עד עכשיו קיבלנו מושג על אופי התגובות השכיחות למצב שבו עסקנו. אני שמח מאוד לציין שהתגובות שאתם הצעתם קודם הן מסוג שונה לחלוטין. הן מביאות בחשבון שיקול שכלי ומוסרי, הן מתחשבות באדם הפוגע ומנסות לדון אותו, ולו במקצת, לכף זכות, אין בהן עבירות מפורשות על איסורים ברורים, ויש בהן איפוק ושליטה עצמית.
 
אבל, אני שואל, האם מלאכים אנחנו? איך זה שהצעות התגובה שלכם היו כל כך שקולות ומוסריות? הרי כולנו יודעים כיצד מגיבים רוב האנשים הרגילים. האם כאן בחדר הזה התקבצו ובאו דווקא כל אנשי המעלה המוסריים? יש לי יותר מחשד שהישיבה הנינוחה כאן בכורסה היא המולידה את השיקול המתון והמאוזן. אני אמנם ביקשתי מכם לחיות בדמיונכם את המצב כאילו הוא קורה ממש עכשיו, אבל באמת הרי המצב שתיארתי לפניכם הוא דמיוני בלבד. אתם שקלתם את הדברים ללא נגיעה ממשית.
 
בבקשה, אל תעלבו, אבל אני חושש מאוד שאילו מצאתם את עצמכם במצב מציאותו דומה לזה שתיארתי לכם, רגשותיכם היו סוערים, השכל הישר היה מסתתר, העקרונות המוסריים היו מתקפלים ונחבאים עד יעבור זעם, לא היה זכר למצוה לדון את האחר לכף זכות, בשטח היו שולטות מידות הכעס והאנוכיות, השנאה והנקמה, והן היו מכתיבות את ההתנהגות למעשה.
 
מאידך, אני חושב שאילו אספנו כאן את האנשים שהגיבו את התגובות האסורות והחמורות כל כך שסיפרתם עליהן מן המציאות, והיינו מציגים לפני אותם האנשים מצב תיאורטי דמיוני מעין מה שקרה במציאות, ושואלים אותם איך הם מציעים להגיב, יתכן שגם הם, תוך התרווחות בכורסה ונגיסה מן העוגייה, היו עונים תשובות מוסריות נאות מאוד, פרי שיקולים מוסריים ששליטתו של השכל היתה ניכרת בהן".
 
"אם כך", התפרץ ושאל אחד המשתתפים, "מה התועלת בדיונים העיוניים שלנו כאן איתך? מי מבטיח לי שכאשר אמצא את עצמי במצב מציאותי מלא התרגשות, כעס, עלבון וכו’, שאפעל לפי התגובות המוסריות וההלכתיות רצופות השכל הישר והשליטה העצמית שאנחנו מדברים עליהן כאן מתוך הכורסאות שלנו?"
 
"יפה שאלת", ענה המנחה. "אסביר לך את עיקרון היסוד שלנו. הרי ברור שאם בניסיון חיים מסוים הצלחת להתנהג כהלכה, ניסיון החיים החיובי הזה נקבע בזיכרון כניסיון אישי ומהווה גורם חשוב המנחה את התנהגותך בעתיד. דבר דומה קורה גם ל"ניסיון חיים" דמיוני. כאשר אתה חי בדמיונך מצב חיים ומתנסה בו בדמיונך, הרי הוא שוקע בזיכרונך כניסיון חיים ממשי, וגם הוא משפיע על התנהגותך. אתה יכול אם כן לדמיין מצבים, ולהגיב בהם בצורה מבוקרת ושקולה, ותגובות אלה יעצבו את ההתנהגות הטבעית השוטפת שלך בעתיד כאשר תתקל במקרה דומה. זהו העיקרון.
 
חשיבות גדולה יש ליכולת שלך לתרגם עקרונות הלכתיים ומוסריים שלמדת, ולהפוך אותם להתנהגות ממשית במצבים שאותם אנחנו מתרגלים בדמיון. אז הופכים הכללים המופשטים ונעשים אתה עצמך. את התרגול הזה יכול לעשות כל אדם בעצמו. אנו רק עוזרים לכם בתהליך החיוני הזה".
 
נכון, הרהרתי לעצמי, את התרגול הזה יכול לעשות כל אדם בעצמו ולשפר את מידותיו.
 

 

(מתוך "בעין יהודית")

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה