הסלרי המבורך מארץ ישראל

סיפור לשבת שנת שמיטה – הסלרי המבורך מארץ ישראל

שנת השמיטה הגיעה ומיודענו בכלל לא שמע אודותיה, ולא היה לו שום צל של מושג במה הדברים אמורים. חברי הקיבוץ תלו את ההזמנה לכנס החקלאות השנתי שיערך בעוד שבועיים שבהם מקצים אדמות לחברים כולל סוגי הזריעות והנטיעות בהתאם. כל חבר יקבל סוג אחר של ירק, פרי או צמח ישתול יזרע ויתפרנס מזה.

מן הסתם ישנו יבול נחשב ויקר יותר לעומת זול ופשוט שגם מצריך יותר השקעה.

הכנס הגדול מתקרב ואתו גם ההתרגשות מי יקבל ומה. מיודענו נסע ליומיים לעיר הגדולה לבקר קרוב משפחה שלא מכבר חזר מטיול במזרח, אך לא ידע שאותו בן משפחה גם מתחיל להתקרב אל הדת וכל כולו אש בוערת ומלא באורות.

החבר מהקיבוץ הגיע וזה משכהו מיד לשיעור תורה. "כדאי לך! ושווה לך! אתה מה זה תהנה! בוא איתי בבקשה רק לשיעור אחד". "אבל מה לי ולזה?!" החמיץ פנים. אך מארחו שהיה אסרטיבי לא ויתר וחבר הקיבוץ מצא את עצמו בשיעור תורה בנושא שמיטה, הפקר, שטחים וקרקעות.

גלגל את עיניו ימינה ושמאלה, זז ומש על הכיסא בחוסר מנוחה והרגיש כאילו הרב דיבר אליו ישירות. חיוך קל שהצביע על מבוכה חלף על פניו לרגעים ארוכים והרב שקלט זאת, כיוון היטב בדבריו ללב השומע.

מיודענו חזר לקיבוץ והחליט לשמור שמיטה, דברי הרב נגעו לליבו. הכנס הגיע והוא אפילו לא טרח להגיע לחלוקת הקרקעות והזריעה כאומר אני שומר שנת שמיטה. יתר החברים לגלגו לו וצחקו עליו שהשתגע. שממש איבד את הצפון , ואיך מעז לוותר על רווחים והון עתק. ובכלל מה זה השטות הזו לא לעבד את האדמה ולתת לה לנוח. עד כמה אפשר להיות פרימיטיבי.. הזוי.

הוא קבל קרקע בשולי הקיבוץ והזריעה שנותרה הייתה לא פחות מאשר זרעי סלרי שנחשבים כלא רווחיים בעליל. היות וזו הייתה שנת שמיטה לא זרע ולא שתל אלא חיכה שנה שלמה וכמובן שתלה שאת שלט 'ההפקר', ורק בשנה אחרי שתל וזרע. כל חברי הקיבוץ היו המומים לחלוטין!

הסלרי נשתל וצמח יפה. בוקר אחד מגיעה משאית בבהילות מרבית ושואלת מיהו זה בעל חלקת הסלרי, "מה קרה, על מה הבהילות והדחיפות?!" שואל מידוענו. בעל המשאית כולו נסער ונרגש "אני קונה ממך במיידית את כל הכמות באיזה מחיר שתרצה. ירד ברד נוראי באירופה שהשחית את היבול ומזה זמן רב שאין להם סלרי והם מוכנים לשלם כל סכום, כפול, משלוש ומרובע!" סיפר נרגש. מיותר לציין שבין רגע הוא התעשר פי כמה וכמה כי שם מבטחו בשם יתברך ושמר שמיטה.