קניינו של אדם

 

 

מתחילה היה העולם מלא חרדה. הרגיש העולם שאיזה דבר גדול אשר לא היה כמוהו מתרחש לבוא.

 

חלה וזעה הארץ, חלו וזעו כל דרי מעלה וכל דרי מטה – אם ישראל מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו – הם מתהפכים לתוהו ובוהו.

 

ובני ישראל – פחד ורחב לבבם. עוד מעט וידעו סוד הוויתם וקיומם, עוד מעט ונגלה לפניהם מסר הבריאה וראו מראות האלקים…

 

והאלקים נגלה בענן כבודו על עם קודשו לדבר עמם. מן השמים השמיעם קולו ונגלה עליהם בערפילי טוהר, גם העולם כולו חל מפניו, ובריות בראשית חרדו ממנו.

 

ובהגלותו על הר סיני, ללמד לעמו תורה ומצוות, וישמיעם את הוד קולו ודבר רוח קודשו…בלהבות אש.

 

"ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד".

 

"והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה’ באש. ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל ההר מאד".

 

וכל ההרים רצים ומדיינים אלו עם אלו. זה אומר: עלי תורה נתנה, וזה אומר: עלי תורה נתנה. תבור בא ממקומו. כרמל – מאספמיא, זה אומר: אני נקראתי, וזה אומר: אני נקראתי. אמר הקב"ה: למה תרצדון הרים גבנונים? כולכם בעלי מומין אצל סיני.

 

והר סיני, ההר אשר בחר בו אלקים, התנשא למעלה בשמים, כאילו עף על כנפיים ונתעטה בערפל…

 

ביום ו’ בסיון נגלה הקב"ה לישראל בהר סיני. ממקומו נתלש הר סיני ונפתחו השמים, ונכנס ראש ההר בשמים וערפל מכסה את ההר. הקב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל – "ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו".

 

"יצא קול ראשון – ושמים וארץ רעשו ממנו, ימים ונהרות ברחו, ההרים והגבעות נתמוטטו, והמתים שבשאול חיו ועמדו על רגליהם. והחיים נפלו על פניהם ומתו. יצא קול שני – וחיו ועמדו על רגליהם"…

 

"כשיצא דיבור שני מפי הקב"ה בזיקין, בברקין, בשלהבת, פרח וטס האויר בשמים וחזר ופרח על מחנה ישראל: חזר ונחקק על לוח והתהפך מצד לצד. קרא ואמר: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני…"

 

רעדה ורעשה הארץ. עברה הבהלה הראשונה. באה מנוחת עולם. ארץ יראה ושקטה – קודם יראה ולבסוף שקטה…

 

היסודות שוקטים. החיים דוממים. השירה בשמים ובארץ נפסקה. המוסיקה הנצחית נאלמה. הדעת כולה מכוונת לנקודה אחת. הכל מחכים רק לאותו הדבר הגדול שצריך הוא להופיע פתאום להדר לרומם ולפאר את הכל…

 

"וכל העם רואים את הקולות – רואים את הנשמע ושומעים את הנראה. ראו דיבור של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות – קול ה’ חוצב להבות אש".

 

ירדה התורה למטה ונעשית ירושתו וקניינו של אדם, ומבקשים אותה מלאכי השרת ושואלים: איה מקום כבודה? עונים להם: בליבו של אדם…

 

התורה נקראת על שם בן עמרם והיא נקראת על שם כל אחד ואחד. בשעה שהוא קונה אותה ממזגה בדמו, חוצבה מאש רוחו…

    

 

(מתוך "עת לחשוב").