חוסר מודעות

בריאות רוחנית

מודעות או חוסר מודעות

ליהודה הייתה מודעות מאוד גבוהה לבריאות גופו. הוא לקח אתו לכל מקום משככי כאבים ופלסטרים, כדורי מציצה נגד כאב גרון, משחות נגד כוויות ונגד עקיצות וג'ל לשחרור שרירים תפוסים, ואפילו משאף לעת הצורך. הוא קיבל את כל החיסונים האפשריים ולקח מולטי ויטמין פעמיים ביום. בכל פעם שהיה מצטנן, היה מיד רץ לרופא לוקח אנטיביוטיקות ועושה בדיוק מה שנאמר לו.

לכן הוא מאוד התפלא שעוד לפני גיל ארבעים הוא אובחן כקדם סוכרתי, עם כולסטרול גבוה ובסיכון להתקף לב. הממצאים הרפואיים מאוד הסעירו אותו והוא קָבַל לפני הרופא: איך זה יכול להיות? הייתי כל כך ממושמע לממסד הרפואי, איך הגעתי למצב כזה?

הרופא הבין לליבו וענה לו בשקט: "אני מאוד מצטער, אדון יהודה. אתה אכן פציינט ממושמע וכל הכבוד על הצייתנות שלך. אבל את הדבר העיקרי והחשוב ביותר לא עשית. בריאות אמיתית היא לא רק לשמוע לרופא בזמן מחלה. בריאות אמיתית היא אורח חיים בריא. ואורח החיים שלך, יהודה היקר, רחוק מאוד מאוד מלהיות בריא. אתה מעשן כבד, שותה אלכוהול, אוכל רק מזון מהיר ובלתי בריא בעליל עם כמויות גבוהות מאוד מאוד של מלח וסוכר, אתה בלחץ מתמיד, ואינך מתעמל – אז למה אתה מצפה?"

יש הכול, חסר רק האור

הבעיה של יהודה היא בעיה של רבים מאתנו. שאנחנו חושבים שאנחנו בסדר גמור, אנחנו חושבים שאנחנו עושים הכול על הצד הטוב ביותר, אבל בעצם מפספסים ובגדול. אנחנו חושבים שאנחנו מאה אחוז, אבל המציאות היא שזה לא שאנחנו שמונים אחוז עם מעט טעויות פה ושם, אלא אנחנו כמעט אפס, הרבה הרבה מתחת לציון נכשל.

ואני מדבר כמובן על חובתנו בעולמנו. יהודים משקיעים בתורה ובמצוות ואשריהם ואשרי חלקם, אבל לפעמים הצדיק אובד בצדקו, ובעצם מפספסים ושוכחים את העיקר ואת הלב ואת המצוות שהן האור הפנימי והאמיתי של כל התורה כולה.

המאור שבתורה זו אהבת ישראל! אם אדם לא עובד ולא משקיע ולא אוחז באהבת ישראל – הוא רחוק מאוד מאוד מקיום התורה הקדושה, כי "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". יוצא שהוא מרגיש שהוא מאה אחוז, כי לדעתו הוא שומר שבת ומקיים מצוות רבות בהידור, וקובע עיתים, ואולי הוא אפילו אברך שידע בתורה מרבית היממה ועוד ועוד – אבל אם אין לו אהבת ישראל הוא נמצא ממש בחושך גמור, כמו יהודה שלנו, שאין שום קשר בינו לבין בריאות, וכל הכדורים והחיסונים ומשחות שבעולם לא יוכלו לחפות על הגוף החולני שלו.

גאולה לא קונים בכסף

וזה מסביר את המציאות הכואבת, שלמרות שאנחנו רואים מאוד ישיבות וכוללים ותלמודי תורה, ולמרות שאנחנו רואים פריחה עצומה של עולם התורה ושל היהדות – עדיין לא בא משיח. גם תשובה גדולה של כל עם ישראל על כל המצוות כולן וגם קיום של כל המצוות האחרות – כל זה לא יעזור. וכך דורש ה"פלא יועץ" את הפסוק "חינם נמכרתם ולא בכסף תיגאלו". כסף זה התורה והמצוות וזה לא יביא את הגאולה, ומדוע? כי "חינם נמכרתם", כי נמכרנו לגלות ולצרות רק בגלל שנאת חינם; ולכן, מסכם ה"פלא יועץ" וזו לשונו: "כל שאין אנו נטהרין מחטא זה אי אפשר להיגאל".

וכך גם מובא בספרים רבים מאוד. החיד"א כותב בספרו "חומת אנך": "כל זמן שיש שנאת חינם, אפילו שיהיו כמה מצוות, לא אפשר לבוא הגאולה". ובספרו "פני דוד" כותב שהקורבנות מכפרים רק כאשר ישראל באחדות "ואם יש ביניהם שנאת חינם אפילו שבים בתשובה מעוונות אחרים לא יועיל". ובספרו "דברים אחדים" כותב: "אף דיחיד או ציבור ישובו בתשובה, כל עוד שיש בהם שנאת חינם לא עשו כלום, דשנאת חינם כשלוש העבירות החמורות ועוד דאין השכינה שורה כשאין ישראל באחדות".

וכך כותבים צדיקים רבים, שמכיוון שיש סיבה ברורה ומפורשת לחורבן בית המקדש והיא שנאת חינם, לא יוכל בית המקדש להיבנות ולא תוכל הגאולה לבוא אם לא נעקור את השנאה מתוכנו ולא נרבה באהבת חינם. זה פשוט בלתי אפשרי. לא יעזור כלום.

ייתן את כל הון ביתו באהבה

גם כל התורה שבעולם לא תעזור, כי את התורה קיבלנו רק כשהיינו באחדות, כמו שאומרים חכמים על הפסוק "וייחן שם ישראל נגד ההר", וגם היום שיש הרבה מאוד תורה בדור, זו עדיין לא התורה בהדרה ובשלימותה, כי תורת אמת יכולה להתגלות אך ורק מתוך אחדות ואהבת ישראל. רק מי שטעם טעם של אהבת ישראל יכול לטעום טעם של אמת בתורה, טעם של עריבות ומתיקות בלימוד התורה.

אם בן אדם אומר לך שהוא מרגיש מתיקות בלימוד ואין לו אהבת ישראל, אז תדע לך שהוא עדיין לא זכה להרגיש אפילו מיליונית מאור התורה, הוא עדיין בחושך גדול ולא משנה מה הוא מרגיש. כשהוא יתחיל להתפלל על עם ישראל במסירות נפש ולאהוב כל יהודי כמו שצריך – רק אז הוא יראה את ההבדל שבין אור אמיתי לבין חושך בין מתיקות אמיתית לבין דמיונות וזיוף.

הרב יורם אברג'ל זיע"א כותב שכמו שבכל יום לומדים תורה ומתפללים כך צריכים בכל יום להוסיף אהבת ישראל ולהוסיף אהבת חברים. ועוד הוא כותב שכל התורה כולה, כל הש"ס והפוסקים וכל הזוהר וכתבי האריז"ל וכל התורה שתתגלה בימות המשיח – כל זה לא עומד מול המצווה "ואהבת לרעך כמוך"!

הוא כותב מה שאומרים הרבה צדיקים, שעדיף להפסיד ממון רב ולבזבז זמן ועוד – העיקר לא לצער יהודי; ואני אומר ששווה להשקיע ולעשות הכול, לא רק בשביל לא לצער, אלא בשביל לתת ולעזור, לא רק בשביל לא לשנוא, אלא בשביל לאהוב ולהעניק ולהתפלל על עם ישראל. המצווה שלנו היא לאהוב כל יהודי, וצריכים לעשות הכול בשביל לאהוב את כל עם ישראל בכלל וכל יהודי בפרט. תיתן ותשקיע קצת מהזמן שלך בשביל עם ישראל.

שער הכניסה לגן עדן

אהבה זו נתינה. ומה אתה יכול לתת לכל עם ישראל? רק תפילה. בפרט תפילה על הדבר הזה עצמו, שיהיה שלום ושתהיה אהבה מושלמת בעם ישראל. המדרש אומר שהקדוש ברוך הוא אומר לנו: "אתם גרמתם לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי על ידי שנאת חנם, בקשו שלום ואתם נגאלים". זאת אומרת שצריכים לבקש את השלום כלומר להתפלל שיהיה שלום אמיתי בעם ישראל!

ומכיוון שתפילה על עם ישראל היא הקיום המעשי של מצוות "ואהבת לרעך כמוך", לכן כל אדם חייב לקבל על עצמו להתפלל על עם ישראל חצי שעה בכל יום במסירות נפש, כמו שכתבתי בחוברות שהוצאתי על נושא אהבת ישראל.

אם אין לך חצי שעה בשביל עם ישראל – אז איזו אהבה יש לך? מה אתה עושה בשבילם? מה אתה נותן להם? איך אתה משלים בשוויון נפש עם הגלות הארוכה ועם כל הצרות שעוברים עליהם? איך אתה משלים עם זה שלא מספיק אכפת לך ואתה לא מספיק אוהב את עם ישראל ואתה לא מספיק מקיים את מצוות ורצון ה'?

השבת אנו קוראים על קניית מערת המכפלה שבחברון, המקום הקדוש שבו קבורים אדם וחווה ואבותינו הקדושים ופתחו של גן עדן. שם התחילה מלכותו של דוד המלך, התחלת התנוצצות הגאולה והמשיח. כדי ללמדנו שכל הגאולה וכל הגן עדן בעולם הזה תלויים בחברון, כלומר בחיבור וחברות ובאהבת החברים שתהיה בינינו.

והאהבה והחברות תלויות בתפילה, בריבוי תפילה, במסירות נפש. אני מבקש שוב ושוב וממש מתחנן לכל הקוראים שיקבלו על עצמם חצי שעה ביום בקבלה ובקביעות, זה מה שיחבר בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אבינו שבשמיים וזה מה שיגלה את מלכות שמיים בעולם ואת מלכות בית דוד ואת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.