לחזק את הכוח המניע של החיים

 

 

 

הרצון הוא הכוח המניע של כל החיים. כל החיות והשמחה של האדם הם כפי הרצון שלו – שעושה ומקבל כל דבר ברצון. כל היהדות תלויה ברצון – שרוצה ומשתוקק לעשות את רצון ה’, שרוצה בתורה ובמצוות, שרוצה לדבוק בה’. כל התשובה של האדם תלויה ברצון – לעזוב את רצונותיו הרעים ולדבוק ברצונות טובים, וכן הלאה.

 

כל החיים של האדם נראים כפי הרצון שלו, כמו שאמרו חז"ל: בדרך שאדם רוצה ללכת – מוליכים אותו. כלומר, שכל אדם במקום שהוא נמצא, לשם הוא רצה להגיע ולשם הוליכו אותו משמים. כל הבחירה של האדם היא ברצון, כמו שאמר רבינו הקדוש כששאלו אותו, כיצד היא הבחירה? ענה: "הבחירה היא ביד האדם כפשוטו, אם רוצה – עושה, אינו רוצה – אינו עושה" (ל"מ תנינא קי).

 

הרצון של האדם הוא גם הנפש שלו, משום שהנפש נקראת "רצון" כמו שכתוב: אם יש את נפשכם וגו’ (בראשית כג), ופירש רש"י: נפשכם – רצונכם.  לכן כל חולי הנפש, הוא חולי הרצון, שהרצון מבולבל: או שרוצה דברים שאינם, או שממאן לרצות את מה שישנו…

 

נמצא, שהאדם צריך למצוא את כל הדרכים על מנת לחזק את הרצון, לתקן את הרצון, ולברר את הרצון, ולפי עבודתו על הרצון – כך יראו כל חייו.

 

נשאלת שאלה: לכאורה, כולם רוצים לחזור בתשובה. כולם רוצים להיות טובים ולעשות את רצון ה’. אם כן, מדוע אינם מצליחים? מדוע עוברים עליהם ימים ושנים מבלי שישתנו כהוא זה? ולעומת זאת, מדוע ישנם כאלו שכן זוכים לכך, והם מתקנים את מידותיהם, מתעלים בתורה וביראת שמים?

 

וישנם אף בני עליה, שאינם עומדים באותה מדרגה אפילו לרגע, רק עולים ועולים ממדרגה למדרגה, ורוצים ושואפים כל הזמן להכיר את ה’ יתברך יותר ויותר, כמו שהעידו על רבי שמואל אייזיק זצ"ל תלמיד רבינו, שאמר, שאם הוא יודע שיגיד את "קריאת שמע" הבאה באותה הדבקות כמו שאמר את הקודמת, הוא לא רוצה את עצמו בעולם כלל.

 

וכל שכן רבינו הקדוש בעצמו, זיע"א, שלא היה עומד על אותה מדרגה אפילו שעה קלה, ובכל שעה ושעה השיג עוד ועוד השגות. מה ההבדל בין אלו שמצליחים לאלו שלא?

 

ההבדל הוא בעבודה על הרצון. מי שמבין את מעלת הרצון כמעלה בפני עצמה, עד שהוא מרוצה אפילו רק מלרצות ולרצות, יהיה מה שיהיה, והוא מאמין גם בכוח הרצון, ושאין דבר העומד בפני הרצון – אזי הוא מבין שהוא חייב לחזק את רצונו בכל מיני דרכים, והוא זוכה להוציא את רצונותיו אל הפועל ולעשות ולהיות כרצון ה’, ועל ידי זה להכיר אותו יתברך.

 

לכן נביא מספר דרכים לחיזוק הרצון, ומי שיקיים עצות אלו בתמימות ובהתמדה, מובטח לו שיתחיל לראות שינוי בחייו, וילך מדרגה לדרגה, ויקנה עוד מידה טובה ועוד מידה טובה, ויתנקה מעוד תאווה ועוד מידה רעה וכו’, עד אשר יזכה גם הוא להשלים את עצמו, כל אחד כפי השליחות שבא להשלים בעולם הזה.

 

 

כאשר אדם לומד תורה, מתחזק ומתברר לו הרצון. כשלומד מה מותר ומה אסור, מה כשר ומה פסול וכו’. ולומד להכיר מהן המעלות של מידה טובה זו ומה זוכים על ידה, מה הם ההפסדים של מידה רעה זו וכו’. וכן מה היא מעלת ויקרת כל מצוה ומצוה, וגנות כל חטא ועבירה. וכך מתברר לו מה לרצות ומה לא לרצות, ומתעורר בו חשק לכל הטוב שלומד ממנו, וזוכה לכוחות של מיאון לכל דבר רע, ומתחזק אצלו הרצון ללכת בדרך הטובה. כמו שאמר רבינו על "ספר המידות": הספר הזה עשה אותי יהודי. כי על ידי הלימוד בספר הזה, שבו מובאים בצורה מתומצתת ותכליתית מעלת כל מידה טובה וגנות כל מידה רעה, על ידי זה זוכים לרצון וזוכים "להיות יהודי".

 

לכן צריך כל אדם לראות שהרגל הלימוד יהיה אצלו קבוע כיתד בל תימוט, כמו שאמר רבינו, שהרגל הלימוד עולה על הכל. כי מי שקבוע ורגיל בסדרים של לימוד – תמיד יהיה חזק ותמיד יהיה מה שיעורר אותו, ויזון את נפשו ברצונות חדשים. וזה דבר שראינו בחוש, כששימשנו את זקני הדור, שדווקא אותם שהיו רגילים בלימוד, הם אלה ששמרו על צלילות ויישוב הדעת עד לרגעיהם האחרונים. ואילו אלה שלא היו רגילים בלימוד, אף שבצעירותם היו עובדי ה’ מופלגים, שרפים שמבלים לילות וימים בתפילה והתבודדות, אך כשהגיעו ימי הזקנה וכבר לא היה להם כוח לצעוק לילות שלמים בשדות, הם לא ידעו כיצד למלא את החלל הריק, משום לא היו רגילים בלימוד, ולכן הם פשוט דעכו לאט לאט.

 

 

אחד הדברים שמכבים לאדם את הרצון, הוא כאשר אינו מאמין שהוא מסוגל להגיע לאותו הדבר שצריך להגיע. למה הדבר דומה? לאדם שמבקשים ממנו משימה בלתי אפשרית, למשל: לקפוץ עד לירח. כמובן, שהוא לא מתחיל בכלל לרצות למלא משימה זו, משום שיודע מראש שהוא לא מסוגל לכך. כאן נכנס מושג הנקרא "אמונת הרצון", שפירושו, שהאדם צריך להאמין בכוח הרצון, ויאמין שהרצון עצמו יש לו כוח כזה עצום, שאם יתחזק האדם ברצונות חזקים, יוכל לעשות כל דבר, ולהגיע לכל דבר, אפילו שזה נראה בלתי אפשרי לחלוטין.

 

רבי נתן אמר, שאדם שצריך לחצות את הים הגדול והוא עומד על שפת הים ואין לו אוניה ולא שום דרך לחצות את הים, צריך שיאמין שזו אך ורק מניעה, ושכל מניעה היא רק כדי לחזק את החשק והרצון, ועל ידי חיזוק הרצון והכיסופים הוא יוכל להתגבר על המניעה ולעבור את הים.

 

ג. תפילה

 

צריך האדם להרבות בתפילה על הרצון. שיבקש מה’ יתברך שייתן לו רצונות טובים, שיחזק לו את כוח הרצון ואת אמונת הרצון, ושבכל דבר ודבר שרוצה לעשות בקדושה יהיה לו רצון חזק ותקיף, ולא יוותר לעולם על הרצון שלו להיות כרצון ה’, ולהכיר אותו יתברך יותר ויותר, ולא ירמה את עצמו בשום פנים ואופן לוותר על הדבר אליו הוא נכסף, ולהעביר ח"ו את ימיו בשינה וייאוש. אלא, יאמין שבדרך שאדם רוצה ללכת – מולכים אותו! ואם ירצה ברצון אמיתי ובחשק נמרץ להיות כרצון ה’, בודאי יוכל להגיע לכל מעלה ולכל מדרגה שנדרשת ממנו, כי כל המניעה היא רק מצד המקבל – שאינו מאמין בעצמו, אבל בשביל ה’ יתברך הכל קל, ובקלות יוכל להביאו לכל מעלה ומדרגה, אם רק יאמין בזה וירצה.

 

כאשר ילך האדם עם העצות הללו, ובכל דבר שבקדושה שרוצה להשיג, ילמד על הנושא ויחזק את רצונו לאותו דבר, ויתפלל ויבקש מה’ שיהיה לו רצון חזק להשיג את הדבר שרוצה, וכשתהיה לו אמונת הרצון – להאמין שזה אפשרי שיזכה לאותו הדבר אם רק ירצה, אפילו שלעת עתה נראה שזה בלתי אפשרי, אזי הוא יראה בחוש כיצד הוא מצליח לקנות דברים. וכמובן, אחרי הדבר הראשון שיצליח להשיג, יהיה לו כבר יותר קל להמשיך הלאה, משום שתתחזק אצלו האמונה שהוא מסוגל להשתנות.

 

ה’ יתברך יזכנו לרצות לרצות, ולרצות ולרצות, ונזכה ללכת בדרכי התשובה כל ימי חיינו, בחיות וברצון. אמן.