למה הרב יורד עלי?
צריך להיות עקשן גדול בשימוש ולהתמיד, אפילו אם המחיר הוא בזיון. ומוסיף רבי נחמן ואומר, ש"מי שמקורב אל הזקן וסובל כעסו, על ידי זה זוכה ליראה"...
צריך להיות עקשן גדול בשימוש ולהתמיד,
אפילו אם המחיר הוא בזיון. ומוסיף רבי
נחמן ואומר, ש"מי שמקורב אל הזקן וסובל
כעסו, על ידי זה זוכה ליראה".
הלכתי ברחוב פושקינה באומן בדרך לתפילת מנחה בקלויז, ופתאום תפס אותי אברך צעיר עם דמעות עצורות בעיניו. משום מה, הוא שמע כמה מילים קשות מרבו שפגעו בו, והתלונן אצלי על כך. אמרתי לו שרבו צדיק וכל מעשיו לשם שמים, גם תלמיד חכם, גם נקיי-הדעת של אנשי שלומנו חסידי ברסלב וגם אהוב מאוד על הבריות. האברך עדיין לא נרגע. הוא שאל אותי: "איפה נשמע דבר כזה, שרב 'יורד' על תלמידו? מדוע הרב 'יורד' עלי?"
עניתי ללא היסוס שהמקור הוא בגמרא שלנו. יש גמרא מעוררת גבה על רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא זי"ע, שאמר על תלמידו לוי לפניו (יבמות ט, ע"א), "כמדומה לי שאין לו מוח בקדקודו". האם אין כאן פגם בהתבטאות רבינו הקדוש כלפי תלמידו החכם וצדיק?
כותב בעל ה"חוות יאיר" זצ"ל (תשובות, סימן קנ"ב): ש"מותר לרב להוכיח לתלמידיו בדברים קשים כדי לזרזם שיעיינו וישגיחו וישמרו מן הטעות והשגיאה וכו', שרבי ידע בלוי שאדם גדול ומופלג הוא, ולא היה ראוי שיטעה אם לא ממיעוט עיון והשגחה, לכן דיבר אליו קשות, לא מכעס חלילה או מגובה רוחו, והרי תניא משמת רבי בטלה ענווה".
רבי יהודה הנשיא זי"ע, לא היה חשוד בגאווה והתנשאות כלפי תלמידיו. אדרבה, הוא היה סמל הענווה. למרות שלוי הצטיין בלימוד ובמידות טובות, רבינו הקדוש ידע שהוא מסוגל ליותר. לכן, ביזה אותו לטובתו. לוי, שהשכיל לקבל את הבזיון מאת רבו בשתיקה, עלה מעלה מעלה.
כאשר אנשי סימונייא פנו אל רבינו הקדוש שימנה להם חכם שישמש להם דרשן, חזן, דיין ומורה הוראה, שלח להם את לוי (ירושלמי יבמות, פי"ב, ה"ו). בחתונתו של רבי שמעון, בנו של רבינו הקדוש, נתכבד לוי בברכת נישואין (כתובות ח, ע"א). לוי היה חסיד מופלא שפעל ישועות. פעם נכנסו גייסות לעירו. נטל לוי ספר תורה ועלה לגג ואמר: "ריבונו של עולם, אם ביטלתי דבר אחד מספר תורה זה, יכנסו להם, ואם לאו, ילכו להם. מיד נתבקשו, ולא נמצא חייל אחד (ירושלמי תענית פ"ג, ה"ח). למפרע, אנו רואים את עוצם ההערכה שהייתה לרבינו הקדוש עבור תלמידו לוי.
מעלות הבזיונות מרבו
כותב רבי נתן מברסלב זצ"ל (ליקוטי עצות – ערך צדיק, לט):
"צריך לקבל תוכחה של צדיקי אמת, ואף על פי שהתוכחה שלהם הוא לפעמים בדרך בזיון, אף על פי כן צריכין אנו לקבל תוכחתם, כי הצדיקים הם סובלים צער גדול מאתנו, כי כל העסקים ושיחת חולין שלנו הוא בודאי רעה אצלם. אך אפילו גם טובתנו שהיא התפילה שלנו שהוא בערכנו טוב, הוא גם כן רעה אצלם, כי תפילתנו מבלבלת אותם מאד, מחמת שהיא מעורבבת במחשבות זרות ובלבולים הרבה, ומחמת זה הם מוכיחים אותנו לפעמים בדרך בזיון. אבל אנו צריכים לקבל תוכחתם. ועל ידי זה זוכין לחסד, ועל ידי זה מכניעין ומשפילין חכמות חיצוניות וממשלת העובדי כוכבים, ועל ידי זה זוכין להעלות החכמה והשכל שעל ידה באין להשגות אלקות".
לא כל רב רשאי להוכיח דרך בזיון
מי שלא מוכשר להוכיח, יעבור חס ושלום על כמה מצוות דאורייתא (מצוות התורה) אם יוכיח את תלמידו דרך בזיון. חייבים לשאול, מיהו הרב והצדיק אשר רשאים לבזות תלמיד, כמו שביזה רבינו הקדוש את לוי?
עונה רבנו אלימלך מליז'נסק זצ"ל (נועם אלימלך – פרשת תצוה), "האדם הרוצה להוכיח בני אדם צריך להיות קדוש וטהור בכל בחינותיו דהיינו נפש-רוח-נשמה, הוא טהור וגופו טהור ואז "הוכח תוכיח את עמיתך ולא ישא עליו חטא" דאי לאו הכי שיהיה נבחן עם כל אופניו בקדושה ובטהרה אזי בלתי אפשרי שתוכחתו יעלה כהוגן, אף אם יצווה בטוב לבני אדם ויעשו על פיו גם שניהם אינם יכולים שיהיה מעשיהם בשלמות ויפנה לבבם, זה בכה יאמר בלבבו להתפאר בליבו איך מעלתו גדולה שזיכה את חברו במצות ה' לעשותה ותועבת ה' כל גבה לב. וזה יאמר בליבו גם כן בהתפארות להתפאר בפני בני אדם ולא יעשה המצוה בשלמות לכבוד השם יתברך, רק שיבוא לו פניות רבות בלבבו וכל זה הוא מחמת שזה המצוה לו בטוב אין שלם בצדקו בכל בחינותיו כנ"ל, אבל הצדיק השלם לו ראוי והגון להוכיח".
המקטין את עצמו בפני רבו, וסובל בושות, זוכה
אומר רבי נחמן מברסלב זי"ע (ספר המידות, ערך בנים, סו), "מי שהוא מקטין את עצמו בפני רבו, ושואל ממנו כל הספקות, על אף שרבו מבייש אותו, על ידי זה זוכה, שיוצא ממנו בן, שהוא גדול בתורה יותר מרבו". מקורו של מוהר"ן זי"ע הוא הגמרא במסכת ברכות (ד, ע"א):
"ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אישה לבעלה ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי, ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טימאתי ולא בושתי. אמר רבי יהושע בריה דרב אידי מאי קרא ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. תנא לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת? שהיה מבייש פני דוד בהלכה לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב, ואמר רבי יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו, ולמה נקרא שמו כלאב? שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה".
אמר לי מורי ורבי הגה"צ ממעליץ שליט"א בפה מלא, שמי שמבקש לעשות שימוש אצל רבו, שלא יירתע ולא יתרגש כל פעם שרבו מרים עליו קול או מראה לו פנים זועפות. צריך להיות עקשן גדול בשימוש, ולהתמיד לבקש תורה ודרך השם, אפילו אם המחיר הוא בזיון.
מוסיף רבי נחמן מברסלב זי"ע ואומר (ספר המידות, ערך יראה ב): "מי שמקורב אל הזקן וסובל כעסו, על ידי זה זוכה ליראה".
לאחר ששמע את כל הנ"ל, האברך ברחוב פושקינה נתן לי חיבוק גדול והודה, "החיית אותי, רב לייזר!" כנראה שזו שרשרת, כי רבינו הקדוש ננמ"ח רבי נחמן זי"ע, הוא מחיה אותי.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור