לחיות בעולם ישר

 

 

את גודל רחמיו של הבורא לא ניתן לשער, בפרט כשנתן לאדם את האפשרות לשפוט את עצמו ולעשות תשובה על חטאיו, ועל ידי זה להינצל מן הדין. ולא עוד, אלא שמקבל שכר על תשובתו.

 

לעשות תשובה זה קל מאוד. פשוט מדברים עם השם! כמו שכתוב בפסוק מפורש בתורה: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה’", וכל שצריך האדם לעשות כדי להיות תמיד זכאי בבית דין של מעלה ולחיות חיים יפים, הוא ליחד לפחות שעה אחת בכל יום בה יספר לקדוש-ברוך-הוא מה עשה מאז ההתבודדות של אתמול, ועד ההתבודדות של היום, ובכל מקום שרואה שעשה דבר שלא כראוי עליו להתוודות, להתחרט, ולבקש סליחה ולקבל על עצמו שלא לשוב על כך, ובדברים שאינו יכול לקבל על עצמו, כגון מידות רעות הטבועות בו, יקבל על עצמו להתפלל עליהם כל יום כדי להינצל מהם.

 

אדם שיעשה כן יש לו הבטחה של הזוהר הקדוש – שלא ידונו אותו בבית דין של מעלה על חטאיו, כי "כשיש דין למטה – אין דין למעלה". ובנוסף, הוא יקבל שכר על מצוות התשובה ויראה כיצד נעשים חייו יפים מאוד, משום ששופט את עצמו ואין עליו דינים. אם כן, הכל הולך לו בחיים מצוין. לעומת זאת, כל מי שאינו עוסק במשפט יומיומי, אל יתפלא שיש לו ייסורים, כי כאשר אינו שופט את עצמו אזי "כשאין דין למטה – יש דין למעלה", ושופטים אותו על כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו, ומי יאמר לו שיוכל לצאת זכאי במשפט כזה?

 

הבורא ברא עולם יפה ונאה עד מאוד, וזה דבר שעלינו לדעת. עולם המונהג על ידו בצדק וביושר, כמו שכתוב: "הצור תמים פעלו", ובודאי ישנה דרך לאדם לחיות בה חיים טובים ויפים מאוד, מלאים בתענוג נפלא – והיא דרך הישר, דרך התורה, כמו שכתוב: "הולך בתום ילך בטח", כי מי שהולך בתמימות וביושר בדרך ה’ – ה’ יתברך מתנהג עמו גם כן באותה מידה, ומנהיג אותו ברחמים ובטובה נפלאה, וכל הייסורים שיש לבני אדם הם אך ורק משום שסוטים מדרך היושר והתמימות, לכן סובלים בסיבת עוונותיהם כמו שכתוב: "אין ייסורים ללא עוון", וכמו שציינו בספר "בגן האמונה" בשם בעל ה"שיח יצחק" על הפסוק: "הוא ה’ אלוקינו בכל הארץ משפטיו", שכל מה שמתרחש מידי יום ביומו ברחבי תבל – הצלחות לעומת כישלונות, הנאה והצלה של אלה, לעומת צרות וייסורים הפוקדים אחרים, וכדומה – כל אלו הם בכלל משפטי ה’, שבהם נידונים בכל יום ובכל שעה הכלל והפרט.

 

העולם אינו הפקר חלילה, ובודאי לא יתכן לחשוב שהבורא נותן לאדם ייסורים סתם כך בלא סיבה, וכן לא יתכן שהבורא ברא את האדם כדי שיהיה נתון לפגעים רעים על דרך הטבע והמקרה, אלא הכל תלוי באדם – שכשילך בדרך ה’ ויקיים את מצוותיו וישמר מלחטוא, אזי הוא בודאי יחיה חיים נפלאים, כי כאמור לעיל: אין ייסורים ללא עוון. וכפי הנראה, צריכים להפוך את מטבע הלשון הזו כדי שתהא ברורה יותר: כשאין עוונות – אין ייסורים!

 

לכן, עיקר החיים הטובים תלויים בכך שילמד האדם לעשות שעת התבודדות, בה הוא יעשה תשובה על המעידות, הטעויות, הכישלונות וכו’, שבהכרח ישנם בחייו, שהרי האדם לא נברא כמלאך, והוא לא יכול לפתע פתאום, בבת אחת, ליישר את עצמו ולהיות כרצון ה’ בשלמות, ומי שחושב שזה אפשרי ידע שזהו דמיון ושיגעון לחשוב כך, לכן הכל תלוי בעבודה היומיומית של ההתבודדות, בה האדם מיישר את עצמו בהדרגה כשעושה חשבון נפש ותשובה, על פי התורה שלומד לשמור ולעשות.

 

עתה מובן מדוע היסוד שאין ייסורים ללא עוון הוא ממש יסוד לכל היהדות. מכיוון שרק מי שחי את היסוד הזה בכל רגע ורגע מחייו, רק הוא באמת רואה שיש השגחה פרטית ושהכל צודק וישר, ורק הוא מתייחס לכל הרמזים שמרמזים לו משמים מה עליו לתקן, ורק הוא ירא מהתוצאות של מעשיו ועושה חשבון נפש אמיתי בכל יום ויום, לכן רק הוא יכול ללכת באמת בדרך ה’ ולהגיע לקיום התורה. זהו החידוש הנפלא בדרך של רבינו הקדוש, שהרבי נוטע במתקרבים אליו את האמת הזו – שלא יהיו מוכנים לוותר על קיום התורה באמת ויאמינו שכל יהודי צריך – ואף מסוגל – להגיע לקיום התורה. הרבי גם נותן לכל המתקרבים אליו את הכלים להגיע לקיום התורה, ואחד מהכלים החזקים ביותר שהוא נותן, הוא הכלי של ההתבודדות.

 

מי שלא מנצל את האפשרות הזאת ולא עושה שעת התבודדות, נראה שהוא מעדיף לעבור את חייו עם כל משא הדינים שעליו, שמהם באים כל מיני ייסורים, צער ועגמת נפש בפרנסה, בילדים, בחוליים ל"ע ועוד, ואחרי הכל גם להיענש עליהם גם בעולם הבא… ועיקר העיקרים הוא – שהוא מוותר על התענוג הגדול ביותר שישנו בעולם: להגיע לקיום התורה ולהכיר את מי שאמר והיה העולם, שזו שלמות האדם ותכליתו.

 

המשל הבא, ימחיש לנו איך נראה אותו אדם שלא שופט את עצמו:

 

תארו לעצמכם, שכל האסירים שבבתי הסוהר מחכים למשפט, כל אחד עם התביעות העומדות נגדו, חמורות וקלות. האחד עומד לקבל עשרה מאסרי עולם, ועל השני תלוי גזר דין מוות,  לשלישי רוצים לעקל את כל רכושו, ועל הרביעי עומדים להטיל קנסות וכן הלאה, וכולם מקבלים יום אחד מכתב משר המשפטים, בו הוא כותב להם:

 

לכבוד כל האסירים!

 

בהתאם לחוק החדש שנחקק בכנסת, הריני להודיע לכם שמהיום ישנה לפניכם בחירה בין שתי אפשרויות, כיצד לתת דין על הפשעים שבצעתם נגד חוקי המדינה:

 

האפשרות הראשונה – האסיר יישפט בבית משפט בהליך הרגיל, כפי שהתנהל עד היום, כלומר שייתן את הדין על כל מעשיו על פי כל חומרת הדין ובכל הדקדוקים, ויקבל את העונש הקבוע בחוק. (וכל אחד ואחד מכם, כבר קיבל הערכת מצב מעורך הדין שלו, ויודע היטב מה צפוי לו…)

 

האפשרות השנייה – האסיר יתייצב לפני השופט העליון ויתוודה על כל הפשעים שעשה, יתחרט עליהם ויבקש סליחה, ויקבל על עצמו שלא ישוב אליהם עוד, והוא יצא זכאי לגמרי בדין ויצא לאלתר מבית הסוהר. כל התיקים הפליליים שלו יסגרו ויושמדו ולא יזכרו עוד לעולם, ובצאתו מבית הסוהר הוא יקבל ווילה עם שלושה מפלסים, באיזה אזור שירצה עם חדשה לפי בחירתו, וקצבה חודשית גדולה (בערך כמשכורת של חבר כנסת) קבועה לכל החיים, וכן יקבל אישור כניסה חופשי למשרדו האישי של ראש הממשלה, ויוכל להיכנס בכל זמן שירצה, בכל עת ובכל שעה, לדבר עם ראש הממשלה ולבקש ממנו כל מחסורו.

 

ועתה הבחירה בידכם…

 

על החתום, שר המשפטים.

 

* * *

 

האם יעלה על הדעת שיהיה איזה אסיר שלא יבחר לשפוט את עצמו, כדי לצאת זכאי ולקבל את כל ההטבות שהוזכרו לעיל, אלא יעדיף שישפטו אותו בבית משפט רגיל ויקבל את עונשו?!

 

הנמשל הוא אנחנו – כולנו אסירים המחכים בכל רגע ורגע למשפט על כל מחשבה, דיבור ומעשה, ויש בידינו את האפשרות לשפוט את עצמנו ולצאת זכאים! האם יהיה מישהו שיטען שהוא מעדיף שישפטו אותו בבית דין של מעלה? התשובה כמובן מיותרת.

                    

מעתה, כל אחד יקבל על עצמו שלא יעבור עליו יום בלי שעת התבודדות, ונזכה על ידי זה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.