מסכת עדייות פרק ג משנה ה-ו

ג,ה  הקלע שבית קיבול שלה אריג, טמאה; ושל עור–רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.  נפסק בית אצבע שלה, טהורה; בית הפקיע שלה, טמאה.

ג,ו  השבויה אוכלת בתרומה, דברי רבי דוסא; וחכמים אומרין, יש שבויה אוכלת, ויש שבויה שאינה אוכלת.  כיצד:  האישה שאמרה נשביתי, וטהורה אני–אוכלת; ואם יש עדים שנשבית, והיא אומרת טהורה אני–אינה אוכלת.