עקרונות של צנזור

אפילו בסוף העלילה, מתבהר רק שהיה קשר בין "המקרים" אך, איש אינו יודע מי העומד מאחוריהם. דרמה מרתקת ללא הגיבור הראשי...

3 דק' קריאה

הרב שמואל חסידה

פורסם בתאריך 06.04.21

אפילו בסוף העלילה, מתבהר רק
שהיה קשר בין "המקרים" אך, איש
אינו יודע מי העומד מאחוריהם.
דרמה מרתקת ללא הגיבור הראשי.
 
 
כמה בעיות ואיזה, העסיקו את ארצות הברית בעשר השנים האחרונות? כמה בעיות ואילו העסיקו את העולם בתקופה זו?
 
התשובה לשאלות אלה, נמצאת ללא ספק, בכרכים הגדולים המצהיבים של העיתונות. מי שידפדף, יאגור רבבות נושאים ותת-נושאים, שעמדו בנושאי ההתעניינות של העולם.
 
מתקופה דומה, כעשר שנים, בחייה של האימפריה הפרסית הקדומה, אשר השתרעה על מאה ועשרים ושבע מדינות, נותר לנו דוקומנט קצר, שקריאתו נמשכת כעשרים דקות. ועל כן, מיותר לציין, שאין סיפור המגילה, בא לתאר את התקופה כולה ואפילו את תמציתה. יש להניח שקרו עוד אי אלו מאורעות בחיי העולם, בתקופה זו. יתר על כן, המגילה עצמה, בפסוק שלפני האחרון, מפנה אותנו אל ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. שם ימצא ההיסטוריון או הסקרן, את כל מעשה תוקפו וגבורתו של אחשורוש ואת פרשת גדולת מרדכי.
 
מה שחסר במגילה, מבחינת הכיסוי העיתונאי, עולה עשרת מונים על הכתוב בה.
 
המגילה היא, אפוא, מסמך מגמתי וסלקטיבי. היא מסננת מתוך מיליוני מאורעות, רק את אלה שהתרחשו בתקופה מסוימת (עשר שנים במלכות אחשורוש), ורק את העובדות המשרתות במישרין או בעקיפין את סיפור העלילה.
 
המפליא הוא, שסיפור העלילה מופיע כשרשרת מקרים בלתי צפויים ללא החוט המקשר, ללא המושך בחוטים. אפילו בסוף העלילה, מתבהר רק שהיה קשר בין "המקרים" אך, איש אינו יודע מי העומד מאחוריהם. דרמה מרתקת ללא הגיבור הראשי.
 
אתיאיסט בן זמננו, בודאי היה מנסה להפריד בין כל המקרים, ולא להציגם כשרשרת רצופה. במרחק השנים שבין מאורע למאורע, היה מסתייע לפרש כל מקרה, בהתאם לנסיבות הנוכחיות. רק מאמין, יכול היה לגלות את הקשר העובדתי שבין המקרים. ואם כן, נשאלת השאלה, היכן נעלם האלוקים מלשון המגילה? ומדוע לא הוזכר שמו אפילו פעם אחת?
 
זאת ועוד, בהרבה מפרקי המגילה, יקבל הקורא בעקיפות בלתי מהוקצעת, של המילה "אלוקים", אפילו במקומות שהמילה מתבקשת מאליה (להלן נביא דוגמאות), כאילו היה מדובר (חלילה) באותן הגדות של פסח שהופקו לפנים בקיבוצי השמאל. ומגילה זו, נתקדשה באלפי שנות קיום היהדות, בעיני אלה האמונים על "שיוויתי ה’ לנגדי תמיד".
 
אכן, מגילת אסתר משקפת את המציאות ההיסטורית החדשה, שאליה נכנס העם היהודי בתקופת אחשורוש. כתולדה, של המושג העמוק "גלות", במציאות ההולכת ונמשכת עד ימינו. מאורעות מתחוללים ללא הרף בתבל כולה ובחיי העם היהודי. מאורעות, שהם פרטים במסכת החיים של עמנו, שנועדו לדחוף אותנו למסלול הרצוי לאלוקים. כל יום נושא עמו בשורה, בצורת כותרת בעיתון. לכל מאורע, צמוד הסבר הגיוני. לכל התרחשות, מתלווה כיסוי פרשני, הניתן על ידי מומחים, ובכל אחד משטחי החיים.
 
כל הרוצה יכול למצוא את האלוקים בכל אחד מעיקולי הדרך, של האומה ושל הפרט. אך כל הרוצה, יכול למצוא שם את מיטב הטיעונים וההוכחות לגישה האתיאיסטית להעדר האלוקים.
 
על בוא העת החדשה, בישרה התורה מראש, בפסוק הקצר "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א, יח, וחז"ל חולין קל"ט). "הסתר הפנים" משקף את המציאות ההיסטורית של חיי העם היהודי במלכות אחשורוש. מציאות שתימשך עד עת הגאולה השלמה.
 
אילו הזדמנו אז, לאותה תקופה, ולאותם מאורעות שקרו בעשר השנים הנזכרות, היינו מוצאים אלף ואחת סיבות לכל אחד מאירועי המגילה. סיבות פוליטיות משכנעות פחות או יותר. אולם, המגילה באה ללמדנו שגם בעידן של הסתר פנים, של חושך מחשבתי, של טשטוש מושגים, כאשר מסתתר האלוקים מעינינו, קיימת אפשרות, יש דרך לגלותו. וזאת על ידי ליקוטי המאורעות וצירופם.
 
כותב מגילת אסתר, שהיא מן האחרונות בכתבי הקודש (אשר נכתבו כולם בהשראה נבואית), לא בא אלא, ללקט את המאורעות ולהציגם כאחת. אין הוא מצביע בכל מאורע על האלוקים שמאחוריו.
 
אין הוא מספר, מדוע לא כרע מרדכי להמן? (כי האלוקים אסר זאת), אין הוא מספר, למה ציוותה אסתר לכנוס את כל היהודים, ומה יעשו בכינוס הזה (נאומים נלהבים, או אולי תפילה בציבור), אין הוא מודיע, למה ציוותה אסתר לצום שלושה ימים (האם המן יסרב להשמיד יהודים רזים?!), ומי יפיק תועלת מדיאטה זו?
 
אין הוא מדווח, מנין הביטחון של מרדכי, המאיים על אסתר, כי "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו". מי הוא ה"מקום אחר"? ועוד כהנה וכהנה.
 
הוא מצנזר כל פסוק וביטוי שיכול להיקלט כבעל משמעות דתית. אך, הוא מלקט, את כל העובדות התמוהות יחדיו, לשאלה אחת גדולה, שהקורא מתבקש להשיב עליה.
 
מי שיאסוף את כל התשובות ה"לוגיות" הניתנות על כל שאלה בנפרד, עתיד לגלות את חוסר המוצא והסבך, ובאותה נקודה, מול הקיר האטום של סיפורי הבדים, מתגלה האלוקים בכל כוחו. התשובה הקצרה לכל השאלות בהליכי ההיסטוריה וביקורת היחיד.
 
האובייקטיביות של כותב המגילה, מרגיזה לפעמים, מוזרה ומקפיצה. אך רק בה טמון הסוד כיצד לגלות את האלוקים שרוחו מנשבת בין כל קפלי המגילה.
 
קריאת המגילה היא שיר הלל לאלוקים, שאין שמים אותו בפינו, אלא שאנו מגלים בעצמנו.
 
כאמור: "תשועתם הייתה לנצח ותקוותם בכל דור ודור". להודיע, שכל קוויך לא יבושו, ולא ייכלמו לנצח כל החוסים בך.
 
 
(מתוך "עת לחשוב" גליון מס’93) 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה