הדרך חזרה – סיפורו של מרטי
אתה מתחיל לתהות למה בעצם אתה מעשן רק בסופי שבוע. אין בזה שום דבר רע בכלל. אז זה לא כזה 'ביג-דיל' ללכת לבית הספר מסטול...
אתה מתחיל לתהות למה בעצם
אתה מעשן רק בסופי שבוע. אין בזה
שום דבר רע בכלל. אז זה לא כזה
'ביג-דיל' ללכת לבית הספר מסטול.
הקדמתו של הרב דוד חרל"פ:
הסיפור הבא נכתב על ידי תלמיד לשעבר בישיבתנו. זהו סיפור של התפכחות, אך במידה מסוימת מחריד ואפילו מזעזע לגלות את ההידרדרות הפנימית של בחור צעיר, שנשר מדרך הישרה. הסיפור הזה משקף לצערנו את המציאות של עוד בחורים ובחורות צעירים. ישנם הורים ואף מורים שההבנה שלהם במצבים מסוג זה היא מעטה מאוד, ובמיוחד למצב הנפשי בו נתונים הילדים. מצד אחד נוהגים לומר "הבורות מבורכת", אבל מצד המודעות לצרכיו של הילד, אפילו במידת-מה, תאפשר לנו להבין את היחס אליו נזקקים צעירים שנשרו.
במאמר מוסגר, חשוב מאוד להבין שצעירים הנופלים אל סמים, שתייה וכדומה, בדרך כלל מפחדים מכוח העצמאות שלהם. הם יכולים להיראות כאנשים "שעושים חיים" (ויכול להיות שבמידה מסוימת יש בזה אמת) ובכל זאת, זה מפחיד להיכנס למשהו מבלי לדעת איך והאם הוא בכלל יסתיים.
עלי לציין שאותו צעיר שכתב את המאמר הזה, כיום נשוי ובעל משפחה והוא מהווה מקור של נחת רוח וגאווה לישיבה שלנו ולכלל הקהילה. עלינו להזכיר לעצמנו שלעולם אסור לאבד תקווה, לא לגבי הצעירים שבחבורה ואף לא לגבי עצמנו.
אם מאמר זה מעורר שאלות על אדם שאתם חושבים שהוא מכור, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ולהגיש/לקבל עזרה בהקדם האפשרי.
יהי רצון שניסיונות מסוג זה לא יהיו מנת חלקו של אף אדם, אולם כשהדבר כבר קורה כדאי להיות מעודכנים בכל האינפורמציה שיש בנושא, על מנת שיהיה אפשר להגיש את הסיוע והעזרה הטובים ביותר לצעיר הנזקק להם.
* * *
אם מישהו אומר לכם שזה לא מתחיל מלחץ חברתי אז תדעו שהוא שקרן. זה תמיד מתחיל באיזה ערב אחד כשאתה יוצא עם כמה חברים שלך שכבר ניסו את זה, והם אומרים לך שאתה תרגיש ב'היי' אם תנסה את זה. אתה מתחיל לדאוג קצת, אולי גם קצת לפחד, אבל כולם יודעים שחשיש לא יהרוג אותך. אז מה יש לך להפסיד?
אז אתה מעשן. סביר להניח שבהתחלה תשתעל בכל פעם שתיקח שכטה. ואם אתה מספיק ישר, אז תודה בפני חבריך שאתה בכלל לא מרגיש שום הבדל, חוץ מסחרחורת קלה. אף אחד לא מגיע ל'היי' מהפעם הראשונה שהוא מעשן.
מאוחר באותו ערב, קרב פנימי מתחיל להתחולל בתוך ראשך – האם עשית או לא עשית את הדבר "הנכון" כשעישנת. שאלה די מטופשת, לא?
אתה גאה בעובדה שעישנת, עכשיו אתה סוף סוף יכול לומר שעישנת חשיש. אז אתה נזכר איזה כיף היה לך עם החברים שלך כשהם היו ב'היי'. אתה מתחיל לתהות אם זה יכול להיות שגם אתה תצליח להרגיש כך. אז אתה מחליט לעשן שוב, רק שהפעם זה מכה בך. והפעם קשה. זה כאילו שעל הגוף שלך משתלטת תרדמה, חוסר תחושה כזאת. הפה שלך כל כך יבש שזה אפילו כואב לדבר. העיניים שלך נעשות אדומות. אתה לא בטוח מה אתה רוצה לומר או לעשות. אתה נכנס לפרנויה. מתחיל לחשוב איך זה יכול להיות שהחברים שלך יכולים לעשות דברים כשהם מסטולים, כמו לנהוג או לנהל שיחה. איך הם מצליחים לעשות דברים בצורה נורמאלית?
בזמן שבו כל החרדות האלה מתעוררות בתוכך, בכל זאת, אתה מתחיל להבחין בכל אותם דברים חיוביים שיש בעישון החשיש הזה. אתה מרגיש כל כך מתוק, כאילו אין לך דאגות בכלל. ולמרות שיש לך את הספקות אם אתה אוהב או לא אוהב את מה שאתה מרגיש, דבר אחד נשאר ברור: שזאת בריחה מהחיים, מצב חדש שלא התנסית בו ולא הרגשת לפני כן.
למחרת אחד החברים שלך מתחיל 'להריץ'. קרוב לוודאי שהוא יתפלא לנוכח אותו רגע של חוסר החלטה מצידך, לכן אתה מחליט לעשן שוב. הפעם, כך אתה חושב, לא יהיו שום הפתעות. אז אתה מעשן ומרגיש נפלא, צוחק עם החברים שלך. אתה, וכל מי שסביבך כל כך שמחים.
אתה מתחיל לעשן בסופי שבוע. מחכה כל השבוע לצאת השבת כדי שאתה והחברים שלך תהיו מסטולים לגמרי. עכשיו אתה כבר מסתדר עם ההשפעה של החשיש עליך. אתה כבר לא מפחד ללכת ברחוב. כל הפחדים, שהיו בגלל מה שהרגשת כשהתחלת לעשן את זה, מתמעטים עם כל עישון.
בהמשך אתה מתחיל לתהות למה בעצם אתה מעשן רק בסופי שבוע. אין בזה שום דבר רע בכלל. זה לא משפיע על המוח שלך כמו שהמחקרים אומרים. אז לפי שיקולך, כל מה שהחשיש הזה עושה לך הוא רק טוב. אתה מתחיל לעשן יותר. מחליט שזה בעצם לא כזה 'ביג-דיל' ללכת לבית הספר מסטול. ולא שאתה יושב שם ולומד, אז למה לא לעשות חיים?
עם הזמן אתה מתחיל להבחין בתהליך מסוים שעובר עליך, אותו תהליך שמעשנים מנוסים יותר מתארים כ"קריסה". פתאום אתה מתחיל להרגיש עייף ואין לך חשק לעשות שום דבר. כל מה שאתה רוצה לעשות זה רק להניח את עצמך ולהירדם. זה בדרך כלל קורה כשעה לאחר שאתה מעשן. לפני שמתחילים לעשן את זה בתדירות גבוהה לא כל כך מבחינים בקריסה הזאת. בדרך כלל תעשן מאוחר בלילה, ועד שתחושת ה'היי' תחלוף, אתה ממילא כבר הולך לישון.
אבל עכשיו זה שונה. עכשיו אתה מתחיל להרגיש עייף בזמן הלימודים, שזהו זמן שבדרך כלל אתה ער. אתה מתחיל להתרגז על כל מי שסביבך. אז אתה חושב שיש רק דרך אחת להרגיש "חי", וזה בעישון נוסף. זה הופך להיות מנהג קבוע שלך ושל החברים שלך – לעשן מספר פעמים ביום. כך אתה מעביר את היום שלך כשאתה מסטול כמעט כל היום.
פרקי הזמן בהם אתה מרגיש ב'היי' מתקצרים, ולרוע המזל, זה אפילו כבר לא מהנה כמו בהתחלה. ישנם מקרים שבהם אתה מעשן סתם כך מתוך שעמום, העישון הופך למשהו שאיתו מעבירים את הזמן. ככל שהזמן עובר, אתה אפילו לא מרגיש שנשרפת, מכיוון שאתה כל כך רגיל לזה. זה הופך להיות חלק ממך. שלא לדבר על הכסף שזה מצריך ממך, על חוסר האנרגיה, ועל מצבי רוחות הפכפכים לגמרי. החשיש הצליח להשתלט עליך באופן מוחלט. אתה קודם כל מסטול, ואז כל דבר אחר בחייך סובב סביב העובדה הזאת. זה בטח קורה בזמן שהשיעור מתחיל.
השינוי לא יתחולל אם ההורים, המורים, או החברים ילחצו עליך. בשורה תחתונה, אתה מעשן בגלל שאתה בחרת בזה. אתה לא מכור, אם אתה מרגיש שאתה רוצה להפסיק עם זה – אז אתה יכול לעשות את זה בקלות.
למרות שזה נכון שמבחינה פיזית אתה לא מכור, אך מדובר התמכרות מנטאלית. בהחלט, זה לא קשה הפסיק לעשן יום, שבוע, ואולי אפילו שבוע. מה שקשה יותר בסוג של התמכרות כזאת היא להפסיק את זה לכל החיים! התלות שלך בחשיש הופכת להיות כל כך חזקה, משום שהחשיש הפך להיות חלק מסגנון חייך.
נסה לשאול את עצמך שאלה פשוטה: למה אתה מעשן? למרות שעל פני השטח התשובה מאוד ברורה, אך במציאות היא בכלל לא. אתה בהחלט לא מעשן מאותן סיבות שהתחלת לעשן בגללן. התשובה שבדרך כלל אנשים עונים היא: "אני מעשן כי אני אוהב את זה, זה גורם לי להרגיש טוב". אבל עד כמה זה באמת גורם לך להרגיש טוב? הרגשות ה'היי' רק מתקצרות, והקריסה של האדם מגיעה רק בגלל העקשנות שלו.
הסיבה שאתה מעשן, גם אם אתה מוכן להודות בזה או לא, היא כדי לברוח. וגם אם זה ישמע לך הדבר הכי טיפשי ששמעת מעולם, אף על פי כן זאת האמת. תחשוב על זה כך: האם אתה באמת לא מצליח לשמוח בחיים שלך, אלא אם כן אתה מעשן חשיש? מה שאני מתכוון אליו הוא מאוד פשוט. אתה מעשן לפני שאתה הולך לראות סרט. אתה מעשן לפני שאתה יוצא עם החברים שלך. אתה מעשן לפני שאתה הולך לשמוע קונצרט. הרשימה מאוד ארוכה, אבל הרעיון שמאחוריה מאוד ברור.
כל הדברים האלה נעשים רק למען מטרה אחת – לעשות כיף. אתה הופך להיות כל כך מכור לחשיש, ובמקביל, אתה כבר לא מצליח ליהנות משום דבר עד שאתה מגיע ל'היי'. אתה נשען על הסמים כדי שהם ישמחו אותך.
האם החיים שלך כל כך עלובים שאתה כבר לא יכול לראות סרט אם לא עישנת לפני כן? אתה יכול להתחמק מהעובדה הזאת כמה שאתה רוצה, אבל בתוכך אתה יודע שזאת האמת. ברגע שתהיה מוכן לקבל את זה, אז דרך השיקום, הדרך חזרה, תתחיל באמת.
י"ט טבת התשס"ט
1/15/2009
לפתוח את העינים: מחלת התמכרות המכור הוא איש או אישה שלהם הסמים – או הסרטים או האינטרנט או שאר הדברים – הפכו לבעיית חיים. החיים הופכים להיות מרוכזים סביב סמים: להשתמש ולהשיג עוד. חייך הופכים לבלתי ניתנים לניהול מבחוץ ומבפנים. צריך להזהר ולרוץ מהר לקבוצות תמיכה. עד כמה שזה נשמע מוזר, להפסיק להשתמש זה החלק הקל. כשמפסיקים להשתמש עומדים בפני הבעיות האמיתיות (שכדי לברוח מהן השתמשת בסמים) וצריך לפתח כלים להתמודדות בריאה. יש הרבה מה לומר אך המקום קצר והשעה דוחקת. העיקר לבקש עזרה.
י"ט טבת התשס"ט
1/15/2009
המכור הוא איש או אישה שלהם הסמים – או הסרטים או האינטרנט או שאר הדברים – הפכו לבעיית חיים. החיים הופכים להיות מרוכזים סביב סמים: להשתמש ולהשיג עוד. חייך הופכים לבלתי ניתנים לניהול מבחוץ ומבפנים. צריך להזהר ולרוץ מהר לקבוצות תמיכה. עד כמה שזה נשמע מוזר, להפסיק להשתמש זה החלק הקל. כשמפסיקים להשתמש עומדים בפני הבעיות האמיתיות (שכדי לברוח מהן השתמשת בסמים) וצריך לפתח כלים להתמודדות בריאה. יש הרבה מה לומר אך המקום קצר והשעה דוחקת. העיקר לבקש עזרה.
כ"ב חשון התשס"ט
11/20/2008
בס”ד
בס"ד את האמת שאני עישנתי מספר מועט של פעמים וזה דפק לי את החיים למשך ארבע שנים עם כל החרדות והפחדים אחרי כן..