מכתב ליום ההולדת

 

 

 

כשנולד בשנת 1808 בנו של רוברט פולטון, האיש שהמציא את ספינת הקיטור, והפך אותה לכלי שיט מעשי ורווחי, פרץ האב המאושר בתרועת ניצחון והכריז: "כל גלגל וזיז, כל בורג ואום, כל מנוף וציר בגופו של התינוק ניחנו במיטב המתכונת, הגודל והחוזק. זה היה ניסוי נאה ומוצלח"!!!

 

כך הגדיר הממציא האמריקאי במונחים טכניים את המתנה הגדולה ביותר שאנו מקבלים בבואנו לעולם – המוכנה המופלאה של גוף האדם.

 

מן הסתם לא חלפו שנים רבות עד שרוברט פולטון האב עמד על כך שבנו קיבל חבילת מתנות נכבדה הרבה יותר מכל מה שיכל לשער.

 

מה קורה באמת ביום הולדתנו – יום שבו אנו מגיעים לאוויר העולם?

 

כל אחד מאיתנו מקבל מאת ההשגחה חבילת מתנות:

 

כישרונות, תכונות כאלה ואחרות, חכמה, יופי, כוח, בריאות וכו’.

 

לכאורה, היה ראוי שבכל יום הולדת, נזכור מחדש להכיר טובה למי שחנן אותנו בהם, וברוב טובו הואיל להעניק לנו ארכה נוספת של שנת חיים כדי שנוכל לנצלם.

 

בפועל, המציאות היא לגמרי אחרת…

 

ביום ההולדת הראשון עושים לילד מסיבה עם כל הקרובים והחברים ונותנים מתנה שעולה כ-10 שקלים. הוא משחק בה כמה ימים ואחרי זה זורק אותה, עד שהיא נעלמת לתמיד.

 

בשנה השנייה קונים לו מתנה ב-50 שקלים והסיפור חוזר על עצמו פחות או יותר.

 

וכן הלאה על זו הדרך.

 

לפי הקצב הזה לא פלא שבגיל 17 הוא כבר לא מתפשר על פחות ממכונית מרצדס כסופה עם גג נפתח…

 

כך מרגילים אותו בכל יומולדת שהוא המתנה ולא שהוא צריך להודות להקב"ה על כל מה שנתן לו.

 

והאמת היא, שמוטל עלינו לזהות את המתנות הללו שהעניקה לנו ההשגחה ויחד עם זאת, צריך לנסות להשתמש בהן ולנצל אותן עד תום!!!

 

משום שאין מתנות חינם ואין במקרה – הכל מכוון מלמעלה וכל תכונה וכישרון שקיבלנו באים על מנת שנוכל לבצע את התפקיד הייחודי והבלעדי שניתן לכל אדם ואדם והוא היחיד עלי אדמות שמסוגל לבצע אותו.

 

אתן לך דוגמא.

 

בכל מקום אליו מגיע נשיא ארצות הברית, נעשים מאמצים גדולים לשמור על בטחונו.

 

כדי להגן עליו מפני התנקשות בחייו מציבים לו כפיל בצלמו ובדמותו, אשר נוסע במכונית זהה לחלוטין למכוניתו של הנשיא האמיתי. מתנקש פוטנציאלי לא ידע לעולם להבדיל ביניהם.

 

האיש הזה נולד עם תכונה שהוא אולי האיש היחיד בעולם שדומה באופן מדהים לקלינטון, ולכן הוא קיבל את המשרה הזאת ששכרה רב בצידה לצד הסיכון הרב.

 

האיש הזה למשל, מנצל עד תום את המתנה שנתן לו השם יתברך יחד עם שאר המתנות.

 

אי אפשר לנצל את התכונה הזו יותר טוב!!!

 

כאשר אנחנו מנצלים במקסימום את התכונות שלנו לעבודת הבורא, אנחנו עושים בכך את רצונו ומחזקים את חוט השדרה שלנו. אדם כזה מרוצה מחייו ואיננו מוצא את עצמו מתוסכל.

 

אמנם, זה אומר שסדר היום שלו הוא עמוס וגדול והחיים צפופים ולא קלים, אבל הרגשת הסיפוק הזו שווה את כל הטורח, גם אם תמיד ימצא שבסיבוב מחכה לו האתגר הבא…

 

דוגמא לכך מצויה בצבאות העולם שבהם מקובל לבחור את החיילים הטובים ביותר ליחידות הקומנדו המובחרות, תוך כדי מהלך של סדרת "גיבוש" בת שלושה ימים ובהם – אימונים מפרכים ומבחני מאמץ קשים. בתום שלושת הימים כולם מתקלחים, מחליפים מדים ועולים לאוטובוס.

 

אחרי נסיעה קצרה של 200 מטר האוטובוס עוצר והמפקד אומר: "עכשיו מתחילים עוד שלושה ימי גיבוש!!!"

 

60% מהחיילים קמים והולכים הביתה. כוחות הנפש שלהם לא עומדים במחשבה על מאמץ נוסף שכזה.

 

אבל, אלה שנשארים הם אותם אלה שמוכנים לנצל את כוחותיהם עד תום, ממש עד תום… ואלו הם שבסופו של דבר מגיעים לקו המטרה.

 

זוהי אולי דוגמא קיצונית, אולם בקצוות, הרעיון תמיד נעשה בהיר יותר…

 

בני היקר, מחמד ליבי – כתבתי לך כל זאת ביום הולדתך דווקא משום שאני חושב שאוכל לציין בסיפוק רב כי הינך הולך במסילה זו, ובהרבה הצלחה!

 

 

     

(מתוך "עת לחשוב" גליון מס 93)