“חוזרים” למצרים העתיקה

"חוזרים" למצרים העתיקה

את סיפורי התורה כולנו מכירים, בפרט את סיפורי יציאת מצריים שעליהם אנו מצֻווים לספר לבנינו בליל הסדר. אבל בכל זאת התקופה רחוקה מאתנו מרחק של שלושת אלפים שנה וקשה לנו "להרגיש את הדופק" של אבותינו במצריים באותם ימים. לכן בואו ננסה "להיות שם" להרגיש מה קורה במצרים של ימי "פּוֹסְט־יוסף".

יוסף הצדיק לא היה רק גיבור לאומי, הוא היה גיבור עולמי. הוא הציל את העולם ממוות ברעב ועל הדרך הפך את מצריים למעצמת־על. הוא היה השליט הבלעדי והנערץ במצרים שמונים שנה. חוכמתו האפילה על חכמתם של כל החרטומים והחכמים שהיו מצויים במצרים לרוב באותם ימים. פרעה המלך היה אז רק דמות ייצוגית כמו מלכת אנגליה של היום, לא היה לו שום כוח אמתי. יוסף שלט ביד רמה, ובלעדיו לא ירים איש את ידו ורגלו.

זו דמות של מנהיג שלא שוכחים כל כך מהר. זה אדם שאמור להיזכר לדורות עולם, כל ילד מצרי אמור ללמוד עליו בספרי ההיסטוריה לפחות חמש מאות שנה לאחר מותו. וברור שמותו של יוסף יצר חלל עמוק ומשבר מנהיגות חריף במצרים.

אז זה די ברור שהמילים "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" – הן לא מילים תמימות, אלא יש מאחוריהן סיפור שלם של הסתרה והתכחשות, מהלך שלם, מתוחכם ומרושע, של שִכְתוּב ההיסטוריה, של הסתה ושל פגיעה מכוונת במורשת של יוסף.

והתוצאות של המהלך הזה הפכו עם של נסיכים ומיוחסים שהיה במעמד העליון במצרים – לעם של עבדים שהיה כמה מדרגות מתחת לתחתית של הסולם החברתי במצרים, למטה מהעבדים והשפחות הרגילים, ואפילו למטה מהאסירים שבכלא.

חכמים המה להרע

התורה מספרת שזה לא היה מהלך פשוט, אלא מהלך של התחכמות, "הבה נתחכמה לו". כלומר, המצרים השקיעו בתוכנית הרבה מאוד מחשבה ותכנון, הרבה מאוד עורמה.

ואכן מספר לנו המדרש שמועצת חכמי המצרים באה לפרעה עם תוכנית סדורה איך להרע לעם ישראל, אבל פרעה דחה אותה על הסף. זה לא רק שמציאותית לא היה שייך לגעת בעם ישראל ברוּם מעמדם ובתפקידי המפתח שאיישו, אלא זה גם היה ההיפך מכל היושר והצדק, הרי עם בני ישראל היה העם שהמצרים חבים להם את חייהם, וכך אמר להם פרעה (עפ"י המדרש): "שוטים אתם, עד עכשיו משלהם אנו אוכלים, והיאך נזדווג (=נתכנן להרע) להם? אילולי יוסף לא היינו חיים!"

אבל המצרים לא ויתרו בקלות. אומנות החיסולים הפוליטיים והדרכים לאלץ את המנהיגים לעשות את רצון האֶלִיטָה לא מתחילה בימינו. זו אומנות עתיקה מאוד שהתחילה כבר אז. וכיוון שראו האליטות המצריות שפרעה איננו שומע להם, הורידוהו ממלכותו לשלושה חודשים.

פרעה ישב בבית והיה לו זמן "לחשוב" ולתכנן מסלול מחדש. הוא הבין שלמרות שלהזיק לישראל זה לא נכון ולא ישר, אבל עִם היושר והצדק האלה הוא יישאר בבית ויֵאַבֵּד את מלכותו ומעמדו. לכן הוא החליט להשאיר את הצדק בבית ולחזור לארמון מתוך כוונה להיות זה שיבצע את התוכנית להכחדת עם ישראל, והוא חוזר אל המועצה המצרית העליונה ואומר להם: "כל מה שאתם רוצים – הריני עמכם" (עפ"י ש"ר פ"א).

השלב הראשון: כפיות טובה!

השלב הראשון בתוכנית הזדונית היה למחוק בכפיות טובה נוראה כל זכר למורשת של יוסף, שלא יידעו בכלל שהיה מנהיג כזה, וזה מה שמסתתר במילים: "אשר לא ידע את יוסף". על פי הרקע ההיסטורי אי אפשר בשום אופן להסביר את המילים האלה כמשמען, המדרשים כאן הם הפשט הפשוט.

אנחנו רואים כאן שפרעה בהתחלה לא היה כזה רשע. היה בו יושר וחוש צדק בסיסי והכרת הטוב כלפי יוסף וכלפי כל עמו. איך הוא מידרדר כל כך להיות חיה צמאת דם ששוחט תינוקות? איך הוא מגיע להיות מגדולי הכופרים שבכל הדורות וסמל לכפירה עקשנית ועקבית כנגד כל הסיכויים וכנגד המציאות?

הכול מתחיל מכפיות הטובה. ברגע שעשית את הצעד הראשון שזה לכפור בטובה – אין סוף להידרדרות, אין סוף לרוע שאפשר להגיע אליו.

נמצא שכל הגלות התחילה מכפיות הטובה של פרעה.

חשבתי לעצמי, הכול טוב ויפה, אבל מה המסר שיש כאן? האם מישהו חשב ללמוד נימוסים והליכות מפרעה? האם יש לנו נפקא מינה בזה שפרעה היה כפוי טובה? האם היינו מצפים ממנו להתנהג אחרת ולוותר על כסאו כאות הוקרה והערכה לפועלו של יוסף? ברור שלא!

אם כך למה התורה וחז"ל מספרים לנו את כל זה?

והתשובה הברורה והפשוטה היא שהתורה רוצה לגלות לנו מהו השורש של הגלות. שהרי הכול בעולם הזה הוא מידה כנגד מידה, ואם הגלות מתחילה כתוצאה מכפיות טובה של המצרים – כנראה שהשורש של הפגם מתחיל מכפיות הטובה של בני ישראל.

טוב שנזכרתם

ואיזו כפיות טובה הייתה לבני ישראל?

אנחנו יודעים שתמיד ישנו קשר סמוי בין סוף של קטע אחד לתחילתו של קטע שני, כמו שחז"ל אומרים במקומות רבים 'למה נסמכה פרשה זו לפרשה אחרת'. סופו של חומש בראשית שמתאר לנו את כפיות הטובה של האחים כלפי יוסף לאחר פטירת יעקב – הוא הסיבה העמוקה לתחילת חומש שמות שפותח בכפיות הטובה של פרעה והמצרים.

אין לנו דרך לשער את מעלתם של שבטי־קה ואנו לא באים למתוח עליהם ביקורת חלילה, אבל מותר לנו ללמוד מוסר לעצמנו מדמותם וממה שהתורה מספרת לנו עליהם.

נתבונן בעובדות הפשוטות שמוכיחות את האהבה הכנה של יוסף לאחים. זה לא רק שהוא לא נוקם בהם ולא משיב להם כגמולם, והוא אפילו לא מתייחס אליהם בקרירות – אלא בוכה מהתרגשות כשהוא מנשק אותם. בכי מעיד על עומק של רגשות כנים. טוב, אפשר להבין שהם היו עדיין בהלם הראשוני, ולא עיכלו את הרגשות הכנים של יוסף כלפיהם למרות הכול.

אבל עברו כבר שבע עשרה שנה שבהן יוסף מכלכל אותם לחם לפי הטף, הם אוכלים על שולחנו ומתפנקים בתפנוקי מלכים כאשר כל המצרים מאבדים את אדמתם ואת כל רכושם. הוא דואג שאפילו בושה קטנה לא תגיע אליהם, והוא מזיז מיליוני אנשים ממקום למקום רק כדי שאחיו לא ירגישו זרים. אפילו מאביו האהוב הוא מתחמק רק כדי שלא ייאלץ לדבר עליהם סרה.

תרשו לי להניח שהאחים שמעו מהמצרים את הסיפור המפורסם של העבד שעלה למלוכה מבית הכלא, ומן הסתם הם ידעו שהוא עבר שנים ארוכות בכלא. אז אני כבר לא מדבר על זה שהם לא באים לבקש סליחה, אלא אפילו לשבת ולדבר ולשמוע – כל אותן שנים הם לא באים לדבר אתו לשמוע מה קרה, מה עבר עליו, ואיך הוא עבר את הכול. ואם הם לא שמעו את הסיפור – כל שכן שהיו צריכים להתעניין איך הגעת למעמד כזה אחרי שמכרנו אותך לעבד.

רק לאחר פטירת יעקב הם "נזכרים" ומשקרים ואומרים שאבא ביקש לומר לו שיסלח לאחיו. וגם אז זה לא לשם שמיים ולא מתוך הערכה, זה רק מתוך פחד מיוסף שהם חושדים בו שיזיק להם וינקום בהם. ועצם החשד הזה – זו כבר תוספת חטא על פשע, שלא רק שהם לא מכירים בכל טובותיו ולא רואים את הטוב האינסופי שיש בו הם עוד חושדים בו שהוא שונא ונקמן וצבוע.

זה מוכיח שבכל אותן שנים שיוסף מטיב איתם הם פשוט "עוצמים את העיניים" ולא רואים את אינסוף הטובות שיוסף גומל איתם והם לא מכירים טובה. והחוסר הזה בהכרת הטוב היה הסיבה השורשית לכפיות הטובה של פרעה כלפי יוסף ומשפחתו.

כפיות הטובה של האחים מחזירה אותנו לנושא החוסר העמוק באהבת ישראל, כי אהבת ישראל והכרת הטוב הן שני צדדים של אותו מטבע. על ידי אהבה רואים רק טוב בזולת ובוודאי מכירים טובה, ואילו כשאין אהבה אז כופרים בטובה, כלומר מסוגלים לראות את הטובה מול העיניים ופשוט לבעוט בה ברגל גסה. ומצד שני, הכרת הטוב מובילה לאהבה, כאשר אדם תמיד מתבונן בטוב שבזולת ובטובות שהוא מקבל מהסובבים אותו – הוא בוודאי יגיע תמיד לאהבת אמת ונמשיך לבאר זאת בשבוע הבא אי"ה.