האם אפשר לברוא מלאכים?

תארו לכן, רק להזיז את היד עם מעט לחץ – ונברא מלאך! דמיינו לכן כמה אלפי מלאכים אנחנו בוראות בכל יום ללא כל מאמץ מיוחד מצידנו...

5 דק' קריאה

הרבנית שיינדל מוסקוויטש

פורסם בתאריך 06.04.21

כולנו יודעות – מכיוון ששמענו מהבעלים שלנו בשם הרבנים מהיום שהתחתנו – שזה לא הכרחי לנקות לפסח את כל מה שאנחנו חושבות שהוא נחוץ והכרחי כדי שהבית יהיה כשר לפסח.
 
כל שנה נאמר לנו באופן קבוע שהמצוה האמיתית של הניקיונות של פסח היא שלא יישארו שום עקבות של חמץ בבית, ולא להרוג את עצמנו בגלל הניקיונות כמו שאנחנו בדרך כלל עושות בשם המצוה. בואו נהיה כנות לרגע, האם ראיתן פעם חמץ על רהיטים שלא מגיע או נכנס אליהם חמץ בכלל, כמו החלק העליון של ארון הבגדים, למשל? אולי אפשר למצוא שם המון אבק, אבל חמץ?!
 
בכל מקרה, כדאי שנסתכל על הניקיונות של פסח מזווית הראיה שלנו, זווית ראיה נשית.
 
אני שואלת אתכן נשים, האם אפשר להשוות משהו להרגשת החופש כאשר אנו מתיישבות על הכסא (או יותר נכון לומר שוקעות) בערב פסח ויודעות שהבית מבריק ונוצץ באותו זמן. אין שום פריט או חפץ בבית שלא הוברק, נשטף, שופשף וקורצף עד שהוצאנו לו את הנשמה מרוב ניקיון. (זאת תחושת סיפוק עמוקה מאוד בתוכנו, תחושה של בעלבוסטיות ובשליטה מלאה בבית, לשם שינוי).
 
באופן טבעי, נוח לנו לשכוח את כל הפעמים בהן 'הרמנו את קולנו' על הבעלים והילדים ודאגנו, בדרך קולנית זו, ליידע אותם מבלי שזה ישתמע לשתי פנים – שלא יסתובבו בבית עם חמץ!!! אלא ישבו ליד השולחן ויאכלו אותו. וכדי לרכך קצת את מצפוננו בואו נאמר שלכל הצעקות הללו הייתה מטרה, כי עם 'מעט תקיפות' בעניין זה, הילדים שלנו לפחות יבינו את החומרה של חמץ בפסח בבית (למרות שהם יבינו זאת יותר טוב בצורה נעימה ורגועה…)
 
יכול להיות שהחדרים הנוצצים מניקיון כבר לא נשארו מסודרים, אבל לפחות אנחנו יודעות ששום פינה או סדק לא הצליחו לחמוק מעינינו הבולשות כשחיפשנו (אמממ…) חמץ. נשתדל גם לא לזכור שעד שפסח יעבור לו, הבית יראה כאילו סופת טורנדו הכתה בו, ולא יישאר שום זכר ואף לא ראייה אחת מכל הניקיון הקשה שקדם לו.
 
ולמרות כל זאת, השלווה והרוגע הנוסכים בראשי ביום החג (לפחות בעניין הזה) כדאית ושווה את כל ההשתוללות המטורפת שקדמה לחג.
 
ולשלב המעשי, אחד הטיפים שהצלחתי להשיג והגורם לי באופן יוצא מן הכלל להישאר יחסית "רגועה" לפני פסח, (במיוחד כשאני מרגישה שאני לא עומדת בלו"ז), הוא להכין רשימה של "לעשות אחרי פסח". כרגע אני יודעת כמה זמן אצטרך להשקיע בניקיון של כל חדר, ובאיזה תאריך אני רוצה להתחיל לנקות את המטבח, וכן קביעת יעד ליום 'המהפך' – היום בו אני מחליפה את הכלים של החמץ ומכניסה לארון את הכלים הכשרים.
 
אם אני מרגישה שאני לא מצליחה לעמוד בתכנית שלי, (בגלל שעדיין לא סיימתי את כל הניקיון בחדרים, למשל) אני פשוט רושמת לי מה עלי להמשיך ולעשות בחדר ברשימה של "לעשות אחרי פסח". ואז אני ממשיכה הלאה עם הניקיון, ובזמן שאני ממשיכה אני רושמת לי את הדברים שלא הספקתי לעשות, למרות הזמן שהקצבתי להם. בדרך זו אני מצליחה להגיע לכל הבית פחות או יותר לפי הלו"ז. (ברור שלא מדובר כאן בניקיון והוצאת החמץ שבהחלט לא יכול להישאר עד אחרי פסח, אנחנו מדברים על החלק של הניקיון הקדחתני והמטורף). אם אני מצליחה להמשיך עם התוכנית (וזה קרה רק פעם אחת) אני חוזרת ועושה את אחד הדברים שציינתי לי ברשימה.
 
אחרי פסח אני מוציאה את הרשימה ועובדת עליה בצורה קפדנית. יכול להיות שלא אעשה את העבודות שציינתי לי שם עם אותה התלהבות שעשיתי לפני פסח, אבל לפחות אני יודעת שהן נעשו. אך שימו לב! לרשימה זו – של לפני פסח, יש ערך רק אם מתייחסים אליה ברצינות אחרי פסח.
 
במבט אחר על פסח, אני תמיד אומרת שיש שני ראש השנה, הרוחני – שהוא ראש השנה, והפיזי – פסח.
 
את ראש השנה הרוחני כולנו מכירים, זהו זמן שבו ניתנת לנו הזדמנות לחזור בתשובה ולהתנקות מכל החטאים של השנה החולפת, כך שנוכל להתחיל את השנה נקיים ורעננים.
 
בשבילי פסח מסמל את אותה מטרה גם בעניין הפיזי. הזמן שלפני פסח (אלול של פסח) הוא זמן של הוצאת כל הדברים שאינם נחוצים לנו יותר מהבית, של ניקיון, מיון וארגון החפצים שנשארו. איזה תענוג והרגשה נפלאה חשים כאשר מביטים על ארון נקי ומסודר, כשכל הפריטים בו מסודרים להם יפה יפה, כל אחד במקומו. לא משנה שהחמץ לא ראה שם טיפת אור יום, או שהוא לא יישאר שם. ובל נשכח, שאנחנו לא מדברות בכלל על העובדה שבשלושה ימים האחרונים של הניקיונות כל המשפחה אוכלת רק סנדוויצ'ים…
 
ואם אתן מאותן נשים נפלאות שמתחרות במחוגי השעון כל השנה, אז אין דבר יותר נפלא מפסח, מכיוון שישנם דברים שעושים אותם רק פעם בשנה תחת לחץ ושמו – 'ניקיון לפסח'. תארו לכן שלא היה לנו את פסח …וכל מוצרי המזון שנמצאים בארון אותם צרכנו בכמויות עצומות… בטח היינו מוצאות כמה דברים שנשכחו להם  אי שם בארון (ושקנינו שוב) וכבר לא ניתן לזהות אותם בכלל, מכיוון שהם הספיקו להתעטף בשכבת עובש ואבק במשך… שלוש… חמש… שמונה שנים???
 
לפחות עכשיו, אפשר למצוא את הדברים היקרים שאבדו לך במשך השנה, והמשמשים בדרך כלל כיד ימינך, למשל הסכין האהובה עליך איתה את אוהבת לחתוך ירקות/בשר וכו'… אז עוד לא אבדה התקווה, משום שפסח בא ויכול מאוד להיות שתמצאי אותו שוב. (ואם לא מצאת אותו עד פסח, הוא בטח נזרק עם הקליפות של הירקות באחד מאותם הימים בהם קילפת ערימות של ירקות…)
 
ואם כבר מדברים על ניקיון תחת לחץ, חשבתי על הסבר מניח את הדעת מדוע נשים מתעקשות כל כך, ובנחישות, לעשות את מה שנקרא ניקיון לא הכרחי. כולנו יודעות שאנחנו באמת צריכות לנקות, למיין ולארגן באופן יסודי ועמוק את הבתים שלנו לפחות פעם בשנה. אבל עצם היותנו, ברוך השם, רעיות ואמהות עסוקות, בלי קווים ברורים ותאריכי יעד – ספק אם נצליח לעשות זאת (ולא רק זה, אנחנו פשוט נרגיש שזה תלוי לנו על הצוואר עד שזה ייעשה). אבל בדרך זו, אם נכפה על עצמנו תאריך יעד לסיים דבר מסוים, למשל עד ערב פסח, נוכל להיות בטוחות שזה ייעשה עד אז.
 
והבחירה של ערב פסח – האם הוא זמן המתאים לזה?
 
אין עוד זמן במהלך השנה שנותן לנו כזאת דחיפה לניקיונות האלה.
 
אנחנו חייבות לנקות כדי לעקור את החמץ מהשורש שלו, אז אם כבר חצי מהעבודה נעשית לפסח אז מדוע לא לעשות שתי עבודות עיקריות בפעם אחת, ולהישאר עם ראש רגוע.
 
אבל יהיה מה שיהיה, את ההרגשה המעוררת והמשמחת שבאה בעקבות ניקיונו של הבית לא ניתן לאמוד או לחוש בשום זמן אחר במהלך השנה, אז בואו לא נרגיש אשמות בגלל המחיר ששילמנו – הזמן והסבלנות. וכשנשב לנו סביב שולחן ליל הסדר, לפחות נודה להשם יתברך על שנתן לנו גם את ראש השנה הפיזי.
 
אולם זה לא רק פיזי. כי גם לפעולה פיזית כמו הניקיונות של פסח יש צד רוחני.
 
כתוב בכל הספרים הקדושים, שהוצאת החמץ מבתינו היא למעשה הוצאת החמץ מליבנו – טיהור וניקוי מהעוונות (אני מקווה שזה באמת קל כמו שזה נשמע).
 
לנו הנשים יש מימד נוסף לניקיונות הפסח. לפי דבריו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל – סנגורן של ישראל – כל שפשוף וקרצוף, כל צחצוח ומירוק הבית שאנו עושות לכבוד פסח – בורא מלאך. תארו לכן, רק להזיז את היד עם מעט לחץ – ונברא מלאך! דמיינו לכן כמה אלפי מלאכים אנחנו בוראות בכל יום ללא כל מאמץ מיוחד מצידנו. ולגיון המלאכים הזה עומד לצידנו ושר את התשבחות שלנו כנשים יהודיות נפלאות לפני השם יתברך.
 
ואווווווו!!!
 
לא שווה את כל העבודה???
 
עלינו להודות להשם יתברך על שנתן לנו הזדמנות כזאת לברוא מלאכים מבלי להתאמץ.
 
לכן, בואו לא נאבד את הזדמנות הפז שניתנה לנו, משום שאנו מקבלות אותה פעם אחת בשנה.
 
מנקודת מבט זו נסתכל על פסח בעיניים אחרות, מכיוון שהסתכלות זו לוקחת אותנו למימד חדש. בואו לא נסתכל על כל העבודה שאנחנו צריכות לעשות במתכונת של עבדוּת קשה ונוראה, הרובצת על גבינו לאחר שעזבנו את מצרים. אלא, נחשוב על הקבלה – על מה שאנו מקבלות בחזרה.
 
נשפשף ונצחצח, נמרק ונבריק את הבית עם חיוך על הפנים והמון שמחה בלב מסיבה נוספת: אנו עושות את רצון השם ובכך גורמות לו עונג והנאה, משום שאנו ממלאות את התפקיד שלנו בעולם הזה (וזה בנוסף לכל המלאכים). וכשאתן מכינות את הבית לפסח, זכרו שאתן מאותן נשים נפלאות שעושות את מה שהאמהות שלנו עשו במשך דורות – בנו והקימו בתים יהודיים לתפארת.
 
אימי ע"ה איחלה לנו תמיד "פורים שמח ופסח כשר, אבל גם פורים כשר ופסח שמח", ולי לא נותר אלא לאחל לכן מכל הלב את דבריה.
 
ניקיון נעים ושמח!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה