תורה חדשה מאיתי תצא – הרב שלום ארוש

חדש שהוא ישן מאוד

אנחנו חיים בדור של חידושים וחדשנות. בכל יום יוצאים לשוק מוצרים חדשים ומהפכניים שמשנים את כל העולם כולו. והרבה פעמים כשיוצאים מוצרים חדשים – פתאום כולם אומרים ‘איך לא חשבו על זה קודם?’ ‘איך חיינו בלי זה?’ ונראה לדור הצעיר שבאמת לא היינו יכולים לחיות בלי זה.

קחו לדוגמה את תוכנת הניווט “ווייז”. היום אף אחד לא נוסע בלי ווייז. יש כאלה שאפילו מהבית למכולת השכונתית יפעילו ווייז. לך תספר לדור הצעיר שכשאנחנו היינו ילדים בקושי היו טלפונים בבתים, ומי חלם אז על טלפונים סלולריים.

ואם ככה זה בכל התחומים – האם זה כך גם ביהדות? האם היהדות מתחדשת?

אז ברור שהיהדות מתחדשת. כל המושג “חידוש” זה מושג יהודי מובהק. לא לחינם רוב ההמצאות הגדולות באו לעולם על ידי יהודים. אנחנו עם שהוא חידוש וברור שיש לנו אינסוף חידושים והתחדשויות. הצדיקים שבכל דור מתקנים תקנות וגוזרים גזירות ומוצאים דרכים חדשות לחיזוק היהדות.

וביהדות החדשנות לא סותרת את המסורת. ניקח לדוגמה את תנועת החסידות ואת תנועת המוסר שצמחו בדורות האחרונים – הם היו חידוש גדול ומהפך של ממש בעולם היהודי ובתפיסתם של לומדי התורה, ובכל זאת הן היו מבוססות ומושרשות היטב במסורת ישראל ולא שינו מאומה חס ושלום מהדרך המקובלת והמסורה.

החידוש היהודי הוא לקחת את הדברים ה”ישנים” והמוכרים ולהחיות אותם, לתת בהם רוח חדשה, להפוך רעיונות שהעלו אבק בארון הספרים – לדרך חיה ותוססת שבאה לידי ביטוי בחיים ממש.

מצווה של הכרתם

בחוברת זו גם אני רוצה לחדש חידוש גדול ולהכיר לכם מצווה שאני בטוח שאף אחד מהקוראים לא מכיר, למרות שהיא המצווה הגדולה ביותר בתורה.

זו לא מצווה חדשה במובן הרגיל של המילה, שהרי זו מצווה שכתובה בתורה כבר למעלה משלושת אלפים שנה, ולמעשה כבר תתקע”ד דורות מלפני בריאת העולם. אבל היא עדיין חידוש כל כך גדול שאני יכול בהחלט לומר שבשבילי ובשביל כולכם היא חדשה לגמרי לגמרי.

והיא לא רק חדשה, אלא היא גם מאוד מאוד נחוצה ומועילה. זה חידוש שישדרג לכם את כל החיים. זה חידוש שיפתח בפניכם צוהר לעולם חדש, לקיום מחודש של כל התורה כולה, תתחילו לראות את כל התורה באור חדש.

אנחנו מחכים כבר לדור שיכירו כולם את המצווה ה”חדשה” הזאת וישאלו אותנו: “תגידו, אבא, אימא, סבא, סבתא – איך חייתם בדור שלכם בלי זה? הרי אי אפשר לחיות אחרת, בוודאי לא היו לכם בכלל חיים…” ואנחנו לא נוכל לענות להם כי הם בוודאי צודקים.

אתם כבר מסוקרנים לשמוע מהי המצווה? אומר לכם שהמצווה הנפלאה והחשובה שכולכם לא מכירים אותה היא מצוות “ואהבת לרעך כמוך”!!

עכשיו אתם בטח צוחקים בליבכם, מצוות ואהבת לרעך כמוך?! מי לא מכיר. זה לא רק שאנחנו מכירים, אלא אין יהודי שלא אומר בכל יום לפני התפילה “הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך”, כמה דרשות שמענו על המצווה הזאת ואפילו ישנם כמה שירים על זה. כולנו מכירים. זה החידוש הגדול שלך? כבר ציפינו למשהו באמת לא מוכר…

אז אני אסביר קצת את עצמי ותראו שאני צודק במאה אחוז. אפילו לא באחוז אחד פחות.

הסוד שהתגלה בלוויה

למשה היה שכן נחמד שקראו לו חזי. הם חיו בשכנות עשרים שנה. משה היה אומר לחזי השכן שלום בכל פעם שנפגשו, וגם השכן היה מברך אותו בברכת בוקר טוב וערב טוב, שבת שלום וחג שמח. הנשים היו בידידות מסוימת וגם הילדים שיחקו יחד בחצר הבניין. הם השתתפו בשמחות האחד של חברו. לאחר לֵידות הם היו מקפידים לשלוח פרחים ועוגה זה לזה, ומעולם לא רבו.

האם נכון לומר שמשה מכיר את חזי? האמת היא שגם משה חשב שהוא מכיר את חזי. עד שלצערנו חזי נפטר. משה כמובן השתתף בלוויה, ורק אז הוא התחיל לקלוט שהוא ממש, אבל ממש, לא מכיר את חזי. מסע הלוויה לֻווה באבטחה כבדה מאוד וכל הבכירים בצמרת המדינה ובמערכת הביטחון השתתפו בה. מעט מאוד נשאו דברים וגם הם יותר רמזו מאשר אמרו בפירוש, אבל היה ברור לכולם שחזי נשא תפקיד מפתח בכיר, רגיש מאוד וסודי ביותר.

גם בימי השבעה הגיעו שרים, חברי כנסת, קצינים בכירים בצבא, במשטרה, בשב”כ ובמוסד, ואפילו הנשיא וראש הממשלה הטריחו את עצמם. פעולותיו של חזי כמובן היו אסורות בפרסום למשך שנים ארוכות, כך שמן הסתם משה לא יֵידע לעולם מי באמת היה השכן שלו ומה באמת הוא היה עושה בחייו הפרטיים, אבל משה הבין באופן חד משמעי, שעשרים שנה הוא גר לצד בן אדם ולמעשה הוא לא התחיל אפילו להכיר אותו.

מצווה שהיא חיים חדשים

על פי הסיפור הזה אני יכול להבטיח לכם שגם אם קראתם את המצווה הזאת במסגרת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום – אתם בוודאי המשכתם הלאה בלי להבין את המשמעות העמוקה שלה בחיים שלכם.

וגם אם אתם מקבלים עליכם בכל יום את המצווה – אתם בדיוק כמו משה שאמר לחזי בוקר טוב כל בוקר, אבל לא היה לו שמץ של מושג למי הוא אומר שלום.

אז מה זה “ואהבת”? “לאהוב כל יהודי” זה אומר לב נקי משנאה ומקנאה, זה אומר לא לצער ולא להזיק, לא לדחוף ולא לצעוק, לא לזלזל ולא להתנשא, לא לבזות ולא לקלל ולא לדבר רע על שום יהודי, לא לשון הרע ולא רכילות, ואפילו לא אבק לשון הרע, ולא רק לא לדבר, אלא גם לא לחשוב רע ולא לראות רע, אלא רק לראות טוב ולדון כל יהודי לכף זכות…

נו, אז אתם “מכירים” את המצווה הזאת או לא? ועוד לא התחלתי לדבר עליה, כי לאהוב כל יהודי זה גם אומר כמובן לתת ולהעניק ולחייך ולחזק ולהשפיע ולתרום זמן וכסף מאמץ ורגש וחום ואהבה ונועם לכל יהודי.

מי שחי לפי מצוות “ואהבת” – הוא חי בעולם אחר, חיים אחרים. זו לא מצווה שאתה אומר “הריני מקבל עלי” וממשיך הלאה בתפילה. זו מצווה שמשנה את כל החיים. היא מכשיר ניווט רוחני מדהים לכל מחשבה דיבור ומעשה של היהודי בכל רגע ורגע מימי חייו.

אי אפשר לחיות בלי אהבת ישראל!

מחזירים את האור לתורה

לצערנו הרב, בדורנו ובכל הדורות עד אלינו – מצוות “ואהבת לרעך כמוך” הייתה ב”ויטרינה” היא עמדה לה ליד החנוכייה מהכסף וליד הגביעים והפמוטים. אבל בשונה מהגביעים והפמוטים שאותם אנחנו מוציאים מידי שבת ובשונה מהחנוכייה שאותה אנחנו מוציאים פעם בשנה ולכן אנחנו טורחים להבריק אותם – את מצוות ‘ואהבת’ אנחנו לא מוציאים מהוויטרינה, ולכן אנחנו אפילו לא דואגים וטורחים להבריק אותה, והיא משחירה ומעלה אבק, עד שכבר כמעט נראה לכולנו שהיא גרוטאה ישנה חסרת ערך וחסרת תועלת, חס וחלילה, והיא בוודאי ובוודאי לא חלק מהחיים שלנו לצערנו הרב.

הגיע הזמן להוריד את המצווה הזאת מהמדפים, להעביר מעליה את האבק שכמעט העלים אותה מעינינו ולהחזיר לה את הברק הנפלא ואת האור העצום שלה, ולהכניס אותה עמוק לתוך הלב, עמוק לתוך החיים.

כאשר המצווה הזאת תהיה בתוך ליבנו, היא אמנם לא “תפאר” את הוויטרינה, אבל היא תפאר אותנו כפרטים וכעם – “ישראל אשר בך אתפאר”, היא תפאר את העולם כולו, היא תפאר את התורה ותחזיר את המאור שבתורה לתורה והעיקר: היא תפאר את בורא העולם.

כאשר נקרא השבוע על מעמד הר סיני ומתן התורה, נזכור היטב שכל קבלת התורה וממילא גם כל המשכיות וקיום התורה תלויים ועומדים על האחדות ועל אהבת ישראל שהיא הכלל הגדול שכולל ומעמיד ומאיר את כל התורה כולה!