מי הגן על העיר?

וכי מה כבר עשו אותם אנשים שהגנו

על סביבתם? האיש בסך הכל השאיל

את המעדר שלו, והאישה השאילה את

התנור שלה. האם אלו מעשים יוצאים

מן הכלל?

 

 

בהמשך למאמר הקודם (חלק א) שעסק במעלת הפשיטות והתמימות, נביא עוד כמה דוגמאות הממחישות עניין זה.

 

במסכת תענית מובאים שני מעשים המבטאים את חשיבותם של המעשים הפשוטים:

 

במעשה הראשון מסופר על מגפת דבר שפגעה בכל העיר סורא, מלבד האזור שסביב מקום מגוריו של רב, ששם לא נפגע איש. סברו אנשים, שזכותו של רב היא שהגנה על הסביבה. באו בחלום לכל אותם האנשים והודיעו להם, שבודאי זכותו של רב גדולה ועצומה, אבל לא השתמשו בזכותו כלל, אלא בזכותו של איש פשוט שהיה אוחז במעשה אחד של חסד, שהיה משאיל את המעדר שלו לקבורת מתים. ועם הזכות של המצווה הפשוטה הזאת, שנעשתה בלב תמים, הגן אותו אדם על כל הסביבה שלו.

 

במעשה השני מסופר סיפור דומה, אלא ששם הייתה זו שריפה שפרצה בעיר דרוקרת וכל הבתים נשרפו, מלבד הבתים שבסביבתו של רב הונא, שלא נפגעו כלל. סברו, שזכותו של רב הונא הגנה על הסביבה. וגם לכל אותם האנשים הודיעו מן השמים בחלום, שבודאי זכותו של רב הונא גדולה ועצומה, אבל לא השתמשו בה, אלא השתמשו בשמים בזכותה של אישה, שהייתה עושה מעשה של חסד אחד – שהיה לה תנור גדול והייתה מחממת אותו ומניחה לשכנותיה להשתמש בו לבישול.

 

צריכים להתבונן: מדוע טרחו מן השמים להופיע בחלום לכל אותם אנשים שטעו וסברו שזכות הצדיק הגנה על השכונה, ולתקן את טעותם, ולהודיע להם שזכות אחרת היא שעמדה להצלת הסביבה? מה היה נורא כל כך, אם היו נשארים במחשבתם זו, שהצדיק הוא שהגן עליהם? אלא מכאן אנו רואים עד כמה היה חשוב בשמים ללמד את הבריות את המסר הזה – שהוא המסר של המעשה שלנו – שאין זה משנה מי האדם ובאיזו מדרגה הוא נמצא, כי אם ילך בתמימות במסלול שלו, יזכה למעלות רמות, עד שזכותו יכולה להגן על כל סביבתו מפני גזירות קשות.

 

וכי מה כבר עשו אותם אנשים שהגנו על סביבתם? אותו איש בסך הכל השאיל את המעדר שלו לקוברי מתים. ואותה אישה בסך הכל השאילה את תנורה לשכנותיה. האם אלו מעשים יוצאים מן הכלל? לא ולא. המעשים עצמם אינם יוצאים מן הכלל, אבל הכוונה הטהורה העומדת מאחורי המעשה, בודאי יוצאת מן הכלל. כי אלו האנשים הפשוטים, שתוארו כאן, עשו את מעשיהם לפי מדרגתם בשמחה, וזכו למעלה עצומה בשמים בזכות תמימותם וטוהר ליבם.

 

לכן נחזור ונאמר: כל אדם ואדם, וזה לא משנה מי הוא ומה הוא עושה, מה הם כישרונותיו ויכולותיו, הרקע שלו, התנאים שלו וכו' – אם יהיה תמים, ויאמין באמונה שלמה שהוא נמצא על המסלול שהבורא סלל במיוחד בשבילו, וכל תנאי חייו מכוונים בהשגחה פרטית מדויקת לכוון אותו אל השליחות שלו, ולא ייחלש בדעתו ולא יתהה כלל על תנאי חייו או על עצמו, ולא יסתכל על אחרים כלל, אלא רק ישאל: מה השם רוצה ממני בזמן ובמקום שאני עומד בו? ויעשה את מה שהבורא מזמן לו בשמחה, באמונה וברצון טוב – הרי שיגיע למדרגות עצומות, עד שזכותו תגן על כל הסביבה שלו.

 

וזה מה שכתבנו לעיל, שיהיה מי שיהיה, אם יהיה דבק בנקודה השמחה בחלקו ויחפש רק את מה שהשם רוצה ממנו, בלי להסתכל על שום אדם אחר, הוא יזכה להגיע למעלות רמות מעל כולם – אבל בעניין שלו דווקא! כלומר בעניין שלמענו הוא נשלח לזה העולם. וכמו שמסופר על רבי חייקל, שרבינו הקדוש אמר לו, שאם ישמע בקולו – לעזוב את כל עסקיו ולעסוק בחזנות, הוא יהיה חידוש כמוהו ממש! ומובן שרבינו לא התכוון שהוא יהיה העתק שלו, אלא שהיה חידוש בעניין שלו, של רבי חייקל, דהיינו בעניין החזנות, באותה שלמות שרבינו היה חידוש בעניין שלו, ומי יודע מה היה יכול לפעול בחזנותו בשביל כלל ישראל, אם רק היה שומע בקולו של רבינו הקדוש, אבל כידוע, לא אבה רבי חייקל לעזוב את כל ענייניו, והוא לא שמע לרבינו בעניין זה.

 

הסוחר הקדוש

 

בספר "שבחי הבעל שם טוב", מובא מעשה הממחיש עניין זה: "פעם אחת היו הבעל-שם-טוב ותלמידיו נוסעים בדרך, ונפגשו בעגלה עם סוחרים מהעיר ברסלוי. ציוה הבעל שם טוב ז"ל להעמיד את העגלה, ונתן שלום לאיש זקן אחד מהסוחרים, בכבוד רב מאוד. תמהו אנשיו של הבעל-שם-טוב על הכבוד הזה שחולק לאותו סוחר, כי הכירו אותו לאיש ישר ופשוט, ושאלו אותו: למה חולק לו כבוד כזה? השיב להם הבעל-שם-טוב: אותו ראיתי צדיק לפני בדור הזה. זה ארבעים ושלוש שנים שהוא נוסע לברסלוי ויושב שם כמעט כל השנה, ובביתו הוא מתעכב רק כשלושה שבועות בשנה, והוא אינו מרגיש בעצמו שום חטא, לא בהליכה ולא בחזרה!"

 

הביטו וראו שזה הסוחר, שלכאורה היה יכול להיות ממורמר מכך שאינו תלמיד חכם,  ולהניח לעצמו להתרשל ביראת השמים שלו בתירוץ שממילא לא יצא ממנו כלום, כמו שמצוי מאוד שאנשים שרואים שאינם מצליחים לעסוק בעבודת השם כל היום, והם מוצאים תואנה וכו'. אבל אותו סוחר הלך בתמימות ובמקום להתנגד לתיקון ולשליחות שלו, הוא הסתכל על מה שהשם רוצה ממנו, והשם יתברך הוליך אותו לשליחות שלו, והוא זכה להתנהג בקדושה מופלגת שכזו ולעמוד בכל הניסיונות הרבים, שמן הסתם היו לו, עד שהבעל-שם-טוב אמר עליו: אותו ראיתי צדיק לפני בדור הזה!

 

לכן תדע נאמנה, שזה לא משנה אם התחום שהאדם עוסק בו קשור לתורה או לא, וגם אדם שהשם שם אותו במסלול שלכאורה לא שייך כלל לתורה, כגון שהוא נפח או מסגר או כל מקצוע אחר, גם לו ישנו מסלול ללכת בו, שהבורא סלל במיוחד בשבילו, ואם ילך בו בשמחה ובאמונה וינסה להבין בכל רגע מה השם רוצה ממנו, הוא יגיע לשליחות שלו ויזכה למעלות עצומות.

  

השם יתברך יזכנו על דבר כבוד שמו, לכוון במעשינו שיהיו לשם שמים, ונזכה ללכת כל אחד במסלול המיועד לו בשמחה ובהתבוננות, ונזכה לגאולה השלמה, אמן.