הפתיחה לחודש הישועות

מחמם את הלב

הטלפונים שמגיעים לקראת פורים וגם ובעיקר לקראת סופי השנה לא מפתיעים אותנו כהורים: אוספים כסף עבור מתנה למחנכת, עבור משלוח מנות לרבי בתלמוד תורה, לגננת או למנהלי המוסדות. זה גם דבר מקובל ומבורך שהילדים הבוגרים במשפחה מתאחדים וקונים מתנה משותפת להורים לכבוד יום הנישואים או יום ההולדת. אלה דברים שמחממים את הלב של המורים ושל ההורים.

גם המורים וגם ההורים בדרך כלל לא צריכים את הערך הכספי של המתנה. הערך האמיתי הוא הערך הרגשי, הרגשת ההערכה והכרת הטוב. זה מה שבאמת משמח כאן.

אבל יש כאן גם דבר נוסף: האחדות והחיבור סביב המטרה. זה כל כך יפה שכל ההורים מתאחדים ומתאמים וטורחים ועושים טלפונים ואוספים. ונכון שכל אחד נותן בסך הכול כמה שקלים, אבל ההתאחדות וההירתמות של כולם יחד עבור המטרה היא הדבר העיקרי.

וזה נכון שבעתיים במקרה של הורים שמקבלים מתנה מהילדים – זה כל כך מרגש אותם שכל הילדים התכנסו וחשבו וכל אחד נתן את חלקו מתוך אחדות ושיתוף פעולה. השותפות שבמתנה מדהימה לא פחות מעצם הרצון הטוב.

ביטוי לא שגרתי

כבר כתבנו במאמרים הקודמים על המשכן, שהדבר העיקרי במשכן היה עצם זה שעם ישראל מרגישים שהם כולם שותפים וכולם נותנים וכולם עוסקים במלאכה כל אחד לפי עניינו. עצם האחדות סביב עבודת ה’, וההבנה שכולנו חלק מדבר גדול ושכולנו ביחד כעם, גדולים וקטנים, צדיקים עם פחות צדיקים – כולנו אחראים ביחד להשראת השכינה – זה מה שמשרה את השכינה.

וכבר כתבנו שהרעיון הזה בא לידי ביטוי גם באופן כללי וגם באופן פרטי. והוא מתגלה באופן כפול ומכופל בשבת זו.

בפרשת השבוע משה רבינו מצווה את בני ישראל בפועל על מלאכת המשכן ועל הבאת התרומות. והפרשה פותחת במילים ייחודיות: “ויקהל משה את כל עדת בני ישראל”. היו עוד פרשות שנאמרו במעמד כל עם ישראל ולא נאמר בהן “ויקהל”. אבל לפי דרכנו זה מובן מדוע דווקא בהקמת המשכן נאמר “ויקהל”, כי כל מטרת המשכן הייתה להקהיל ולחבר את כל בני ישראל יחד וזה באמת מה שמשרה את השכינה.

אבל השבת נקרא גם פרשה נוספת, פרשת שקלים שהיא ההתחלה של הפרשה הקודמת, פרשת כי תישא, שבה התורה מחדשת לנו שהחדות היא לא רק בעניין הקמת המשכן, אלא גם בשגרת היומיום במשכן. ושגם עבודת הקרבנות היא לא עבודה של יחידים אלא של כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל.

בפרשת שקלים אנחנו מצווים לשקול את השקלים שמהם מביאים את קרבנות הציבור ובפרט את קרבן התמיד שפתח וחתם את שגרת היומיום במשכן. הקרבן הזה לא מגיע מיחידים. הוא מגיע מכלל הציבור באופן שוויוני. לכל אחד חלק שווה: העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. וגם כאן רואים את הכוח שלנו כעם, שמה שה’ רוצה באמת זה לא את הכסף והזהב כי הכול שלו – אלא את האחדות שלנו ואת החיבור שלנו סביב בניית המשכן ועבודתו!

הנחת של ה’ מהקרבן היא לא מהערך של הכבש הקטן שעלה פרוטות ספורות בזמנם, אלא מזה שהקרבן מגיע מכלל ישראל כאיש אחד.

הסוד של ביטול הגזירות

וזו ההכנה שלנו לימי הפורים הקדושים והמסוגלים הבאים עלינו לטובה. כי עיקר הקטרוג של המן היה “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד” שהיינו מפורדים ושקועים במחלוקות פנימיות ולא היינו באחדות, ולכן עיקר העבודה של צדיקי הדור הייתה לאחד את כל היהודים כמו שאמרה אסתר המלכה למרדכי היהודי: “לך כנוס את כל היהודים”, צריכים להתאחד.

ובאמת מה שהכריע את כל הכף לטובה הייתה האחדות המהותית בעם ישראל שהתגלתה בשקלים כמו שאומרים חז”ל על עשרת אלפים כיכר הכסף שרצה המן הרשע לתת עבור חייהם של היהודים: “גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו”, כלומר שהשקלים של עם ישראל שביטאו את האחדות – זה מה שהגן ושמר עליהם מפני הגזירה של אותו רשע.

ולפי דרכנו נסביר שלא מדובר רק בצדקה רגילה. עם ישראל נותנים הרבה צדקות והרבה תרומות ונדבות. צדקה זה דבר גדול מאוד. אבל חז”ל מציינים דווקא את השקלים, כי מה שמגן על עם ישראל כעם זו לא רק הצדקה אלא האחדות: התרומה שכל אחד נותן את חלקו בתוך הכלל למען עבודת הקרבנות.

ולכן דורשי רשומות מבארים מדוע היה צריך לתת דווקא מחצית השקל ולא שקל שלם: כדי להראות שכל אחד מאִתנו כשלעצמו אינו שלם ורק החיבור עם כלל ישראל הופך את האדם לאדם שלם.

זה מה שביטל את הגזירות של המן באותו הדור וזה גם מה ששומר עלינו בכל הדורות כמו שאומרת התורה על שקלים: “ולא יהיה בהם נגף”.

גילוי של חיבה

במצוות השקלים גם מתבטאת האהבה הגדולה של ה’ לכל יהודי בלי שום הבדל. אין תנאים לאהבה, ואין מדרגות באהבה: כולם אהובים לפני המקום. ואיך? כי את עם ישראל מונים (סופרים) רק על ידי שקלים, והמניין של בני ישראל מבטא את האהבה של ה’ אלינו כמו שאומר רש”י: “מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה”.

כולנו מחכים ומצפים ומכינים את עצמנו לימי הפורים. דברים גדולים מאוד קורים בימי הפורים: נמחה זכר עמלק וזוכים לטהרת הפרה האדומה. זה ממש האור של הגאולה כי המשיח יילחם בעמלק וימחה את שמו ויבנה לנו את בית הבחירה ויטהר אותנו באפר הפרה כדי שנוכל להיכנס לשם.

אבל לכל הדברים הגדולים האלה יש התחלה. וההתחלה של הכול זה השקלים, כלומר אחדות ישראל והחיבור עם כל נשמות ישראל. ולכן אליהו הנביא חייב להקדים את המשיח כי אליהו הנביא בא כדי “להשוות את המחלוקות” ולעשות שלום בין בני ישראל כמו שאומרת המשנה בעדויות ובלי זה לא יכולה הגאולה להתקדם.

אנחנו באמת מצפים לדברים גדולים ולישועות גדולות בכלל ובפרט, אנחנו באמת רוצים לפעול פעולות גדולות בשמיים בימי הפורים הבאים עלינו לטובה, ואנחנו באמת רוצים לראות בישועות גדולות לכל עם ישראל. שבת שקלים מזכירה ומעוררת אותנו שככל שנהיה מחוברים זה לזה וככל שנשקיע תפילות למען כלל עם ישראל, כך נקרב את כל הישועות האישיות שלנו ואת כל הייעודים והגשמת הנבואות והנחמות ברחמים גדולים ובמהרה בימינו אמן.