מי רוצה להיות פסיכולוג?

מי רוצה להיות פסיכולוג?

מספרים שאמא אחת לקחה את הבן שלה לקנות בסופרמרקט גדול. בכניסה, הילד ראה נדנדה קטנה בצורת סוס, מיד הוא ביקש לשחק עם הנדנדה, האימא שמחה מאוד, מה רע? הילד ישחק בנדנדה ובינתיים היא יכולה לקנות בלי הפרעות. וכך הסתובבה האם בסופר וסיימה את הקניות.

כשרצתה ללכת קראה לבנה ואמרה לו: “בא בני הולכים הביתה”, הילד לא רצה ללכת ולא הסכים לרדת מהסוס ואמר: “אמא תקני לי את הסוס הזה”. האימא אמרה לו שהיא לא יכולה  כי זה עולה הרבה כסף. “אז אני נשאר כאן” אמר הבן. והחל להתנהל ויכוח ביניהם. הילד מתעקש, נשאר בשלו ולא מוכן לרדת מהסוס והאם מתחננת ומושכת אותו. בינתיים האנשים מסביב התאספו וצפו בהצגה. לא ידעה האימא מה לעשות. עד שהתקשרה לבעלה שיבוא מהעבודה וסיפרה לו את העניין. אך גם האב לא ידע מה לעשות. לבסוף הם החליטו להתקשר לפסיכולוג מפורסם ש”מבין בחינוך” אולי הוא יכול לעזור להם.

הפסיכולוג אמר, שהוא לא יכול לעזור להם דרך הטלפון ושהוא צריך לבוא וזה כמובן כרוך בתשלום. וכך הזמינו אותו לסופרמרקט, הפסיכולוג התחיל לשאול אותה כל מיני שאלות ופרטים: מתי הילד נולד, כיצד הוא בד”כ מתנהג, על האחים שלו ועל האחיות שלו והוא רשם את כל הפרטים.

בינתיים התקהלו אנשים רבים לראות מה יהיה הסוף ואיך ייגמר העניין. הפסיכולוג ביקש מהציבור שיתרחקו ויעמדו בצד. הוא ניגש לילד שהיה עדיין יושב על הסוס ושמח מכל העניין, הרכין את ראשו אליו ולחש משהוא באוזנו והנה פלא הילד ירד, רץ לאימו והיה מוכן ללכת הביתה.

כולם התלחשו ביניהם על הצלחתו וגדולתו של הפסיכולוג. הוא ניגש אל האם הוציא את פנקס הקבלות רשם קבלה על סך 1000 ₪, הרי הוא בא במיוחד, והזמין את ההורים להמשך טיפול. לאחר זמן מה כשהמקרה כמעט נשכח, אחד מקרובי המשפחה רצה לדעת מה אמר “המומחה”, ובאחד ההזדמנויות תפס את הילד ושאל אותו “מה אמר לך הפסיכולוג?” אבל הילד לא רצה לומר, ואחר שלחץ עליו הוא הסכים, בתחילה הוא הסמיק קצת ואחר כך הוא אמר: “הפסיכולוג אמר לי, שאם אני לא ארד מיד הוא ייתן לי שתי סטירות”!

העיקר שאפשר לחגוג

הסיפור על הילד בכותרת ועם הילד על הסוס, מספר לנו: על אמא שמתקשה להתמודד, היא “לא יכולה על הילד” היא לא מצליחה להשתלט עליו לבד ולכן היא זקוקה לעזרת האב, הפסיכולוג וכדו’.

כלל חשוב מאוד בחינוך אומר-שאפילו שאנו מתקשים “להשתלט” על הילד אסור לנו לעולם להראות לו סימני חולשה. עלינו לדעת שלילד ישנם חיישנים מיוחדים שכאשר הוא שומע את המשפט: “דודי, חכה בערב אני אספר לאבא מה עשית” או שהוא שומע את אמו אומרת לאביו “הוא משגע אותי, אני לא יכולה עליו”- הוא הילד הכי מאושר בעולם, כי הוא יודע שעכשיו נתנו לו את האפשרות לחגוג על אמא עד הערב.

מה יקרה בערב, כבר לא מעניין אותו. העיקר שעכשיו אפשר לחגוג. בדרך כלל כאשר האם אומרת משפטים מעין אלו, היא גם מתייאשת מהתנהגות הילד ומאפשרת לו להתנהג כרצונו.

ובערב?! כשהאב מגיע הביתה בערב, גם הוא רוצה לנוח לאחר יום עבודה/לימודים מפרך, ולא תמיד מעניין אותו מה קרה. הוא עייף מעבודתו וקשה להכניסו בשעה זו לאולם הדיונים להיות מתווך, חוקר, שופט או עורך דין. ולכן מה שקורה בדרך כלל- שטיפול חינוכי לא ניתן לילד (כי טיפול “לא חינוכי” יכול להיות שיתנו לו).

וכך יום רודף יום והחיים עוברים עם חוסר פתרון לבעיית הילד שמשתלט על אמו. הגדול מלמד את הקטן את “תורת החגיגה” עד… שערב אחד האמא מתמוטטת וכשהאב מגיע הוא מוריד על הילד את תסכולו בגלל תלונות אשתו.

לוקחים פיקוד- בעזרת ה’

מה עושים? דבר ראשון אמא יקרה, את חייבת ללמוד “לקחת פיקוד”. עליך להפנים ולשדר לילדים ש: אני המפקדת כאן! אני מחליטה- מה, כיצד, איפה ומתי עושים וכו’.

שנני לעצמך: “נכון קשה לי, אבל אני חזקה, לעולם לא אכנע, יש לי דעה כי ה’ שם אותי בבית הזה בתפקיד של “אמא“. אני צריכה בהחלט להתייעץ עם בעלי בכל נושא. אבל בנחת, בלי תלונות. הילד לעולם לא יראה אותי מובסת. מותר לי לרמות את הילדים ולא להראות להם שנשברתי ושאני לא יכולה עליהם”.

וגם אתה אב יקר, עליך להיות פעיל קבוע בחינוך הילדים אך לא להיהפך לפקיד סעד, לשופט או תליין.

גידול ילדים זו באמת עבודה קשה שה’ יתברך נתן לנו, אף אחד לא יושב רגל על רגל והילדים שלו גדלים בנחת בבית לבד. צריך להתאמץ, לעמול, לטרוח וכו’. תפקיד הבעל לגבות את אשתו. לומר לילדים בבית: “אמא מחליטה תשאלו אותה”. במידה ועדיין קשה לעמוד בתפקיד הזה- נוועץ באנשי חינוך, נשמע דיסקים, נקרא ספרי חינוך והכי חשוב נתפלל, נספר ונתייעץ עם השותף השלישי – ה’ יתברך.

נשתף את ה’ יתברך במשימת החינוך, כך יהיה לנו הרבה יותר קל להתמודד עם הילדים. נאמין בתפקידנו כהורים ונבקש מה’ יתברך כי רק הוא יכול לעזור לנו גם בצהריים ולא נצטרך לחכות עד הערב כשאבא יחזור. בהצלחה!!!