בבילנסקי 1 לא הורסים!

 

 

 

יום חולף ועוד יום עובר. רבי מיכל ור’ נתן מצלצלים בכל כמה שעות אל חדר המזכירות של הרבי, אבל תשובה מהקודש פנימה עדיין לא יצאה.

 

אחרי שלושה ימים, המתינה עבורם התשובה: "פנו אל הרב פנחס טייץ. הוא, בעזרת ה’, יעזור לכם". האדמו"ר אף צירף ברכה חמה ולבבית, שיצליחו במשימתם.

 

מצוידים בהוראה של הרבי עשו השניים את דרכם אל ביתו של הרב פנחס טייץ, בעיר אליזבת בניו ג’רזי. הרב פנחס טייץ, יליד דווינסק, היה תלמידו של ה’אור שמח’, הגאון רבי מאיר שמחה הכהן זצ"ל. כשהיגר הרב טייץ לארצות הברית, הוא היה מוסר, מידי מוצאי שבת את ‘דף השבוע’. עימו היו לומדים עשרות אלפים של בעלי בתים, באמצעות הרדיו. הוא היה חביב מאוד בעיני אנשי הממשל האמריקני, והיו לו קשרים בכל מקום. הכל הוקסמו מהרב הכריזמטי. גם בברית המועצות פעל הרב טייץ רבות, מעט בגלוי ובעיקר בסתר.

 

הוא היה הראשון שהדפיס סידור ברוסית, ופעל רבות, בכל ליבו, למען יהודי ברית המועצות שהיו מעבר ל’מסך הברזל’. באמצעות פעילות זו חילץ מרוסיה יהודים רבים. ככל הנראה, כתוצאה מפעילות זו התפתח הקשר ההדוק שהיה לרב טייץ עם האדמו"ר מליובאוויטש – קשר שלימים התברר כעבות ונסתר במיוחד.

הגאון רבי פנחס טייץ עם האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל

 

"ישבנו בביתו וגוללנו את פרטי הפרשה, כשאנו מוסיפים, כי קיבלנו הפנייה ישירה אליו מהרבי מליובאוויטש", מספר ר’ נתן. "כששמע הרב טייץ שהגענו אליו בשליחותו של הרבי, היה נרגש כולו והיה מוכן לעשות הכל כדי למלאות משאלתנו. לבסוף אמר: "למעשה כל הסיפור שלכם מסתמך על דברי זובידה בלבד. קודם כל, אני צריך לברר את העניין, האם הוא אכן נכון. אם כן – נראה מה לעשות. נדבר בעוד יום-יומיים ותמסרו במזכירות של הרבי שאני מטפל בזה".

 

 

הרב טייץ התקשר למוסקבה, אל איש הקשר שלו מעבר ל’מסך הברזל’, יהודי שהיה שליחו הנאמן בכל רחבי ברית המועצות, ומי ששיפץ, בין היתר, את קברו של הבעל-שם-טוב עוד לפני שנים רבות. זה עלה על מטוס שיצא ממוסקבה לקייב, ומשם נסע לאומן – לגשש בין תושבי המקום ובמשרדי העיר, האם הידיעה נכונה. אחרי יומיים הגיעה לניו ג’רזי ההודעה: השלטונות אכן מתכוננים להרוס את כל הבתים באזור, כמו גם את בית הקברות, ולהקים על המשטח שיתפנה בנייני ענק למגורים. התוכנית כבר עברה את אישור הממשלה, והעירייה אמורה ליישמה מיידית. לא נראה כי שתדלנות תצלח בשלב זה.

האיש של הרב טייץ בברית המועצות (משמאל) על ציונו של הבעש"ט במז’יבוז’

 

רבי מיכל ור’ נתן הוזעקו אל ביתו של הרב טייץ בניו ג’רזי. הם החלו מטכסים עצה מה לעשות. היה ברור להם כי חייבים להגיע אל הדרגים הבכירים בארצות הברית, בכדי לנסות ולהשפיע באמצעותם על השלטונות בברית המועצות לסגת מהתוכנית. בתוך כך שקע הרב טייץ בהרהורים. לפתע ניתר מכיסאו אל עבר מגירת השולחן, שלף ממנה מכתב עליו התנוסס לוגו ממשלתי, וכשהוא מנופף בו למול רבי מיכל קרא: "אוי רבי מיכל, ר’ מיכל, מי יודע, אולי לעת הזאת הגעתי למלכות?!" על החתום בשולי המכתב המסתורי התנוססה חתימתם של רוברט ליבשיץ, יועצו לענייני יהודים של נשיא ארצות הברית, ושל הנשיא ג’ימי קרטר בכבודו ובעצמו.

הגאון רבי פנחס טייץ עם נשיא ארה"ב, ג’ימי קרטר, במסיבה שארגן לכבודו

 

וזה הסיפור מאחורי המכתב: בדצמבר 74′ הכריז ג’ימי קרטר על ריצתו למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית. בתחילת המרוץ היה קרטר דמות שולית – מושל לא מוכר של מדינת ג’ורג’יה, מדינה קטנה בדרום, שלא היה מעורה בפוליטיקה המפלגתית ברמה הלאומית. לאורך כל הקמפיין של קרטר, לא יחסו לו הארגונים היהודים הגדולים חשיבות רבה. כמו רבים באומה האמריקנית הם לא חשבו כי ישנו סיכוי כלשהו שבשלטון יזכה המושל ממדינת ג’ורג’יה, בעל חוות הבוטנים.

 

מי שחשב אחרת, היה האדמו"ר מליובאוויטש. באחת מפגישותיו ב’יחידות’ עם הרב פנחס טייץ, כאשר דנו בענייני יהדות ומלכות, הורה לו הרבי לבסס קשר חם עם קרטר, המועמד לנשיאות, כיוון שקשר כזה עוד יכול להועיל מאוד בעתיד. טייץ לא התמהמה. הוא זימן את קרטר למסיבה מפוארת שארגן לכבודו. במסיבה המתוקשרת השתתפו יהודים מכובדים וגבירים רבים, שעמדו בקשר עם הרב טייץ. היה זה המפגש הראשון והקרוב ביותר של קרטר עם רבנים ועם העסקונה החרדית. המסיבה, שנערכה בתקופת היותו בשפל בסקרים, חיממה את ליבו מאוד והאירוע נחקק בזיכרונו עוד שנים רבות לאחר מכן, כפי שהתבטא כעבור זמן רב.

 

ימים לאחר תום האירוע, קיבל הרב טייץ מכתב תודה והערכה על פועלו למען קרטר. על החתום היו, כאמור, הנשיא, ויועצו לענייני יהודים, רוברט ליבשיץ. במכתב ציינו השניים, כי כל עצה או עזרה שיזדקק לה מקרטר – הוא מוזמן לפנות אליהם, כל אימת שירצה.

 

רק דבר אחד לא ידע הרב טייץ – שהמסיבה הייתה אמורה להתבטל, ועימה כנראה גם הסיכוי הכמעט יחידי להצלת הקבר הקדוש באומן. אבל זה יתברר לו רק אחרי שבע-עשרה שנה אחר כך, בשנת 96′, אחרי חפירת אנשי בליעל בציונו של רבינו באומן. אבל בל נקדים את המאוחר.

 

בבחירות שהתקיימו ב-2 בנובמבר 76′ ניצח ג’ימי קרטר, כנגד כל הסיכויים, בהפרש דחוק של מעט יותר מחמישים אחוז מקולות המצביעים כנגד ארבעים ושמונה אחוז שקיבל הנשיא המכהן פורד. קרטר זכה בקולות 297 אלקטורים, רובם מהדרום ומהחוף המזרחי, לעומת 241 אלקטורים שקיבל פורד. כך היה קרטר לנשיא הראשון מ’הדרום העמוק’, מאז מלחמת האזרחים.

 

הרב טייץ סיים את סיפורו, וכשהוא אוחז במכתב, הפנה את מבטו אל רבי מיכל ואמר: "עד עתה לא השתמשתי בטובה כלשהי דרכם. אולי עתה הגיעה העת לפעול, למען מנוחת כבוד רבי נחמן".

 

בראשו של רבי מיכל נצנץ רעיון כביר – איך להפעיל את הנשיא ג’ימי קרטר בפרשה וכיצד ישפיע על השלטונות הקומוניסטיים.

 

ועידת סאל"ט.

 

 

היו אלה, כאמור, ימי ‘המלחמה הקרה’. בשנות ה-60 התעצם מרוץ החימוש ואיים לצאת מכלל שליטה. בניסיון להרגיע את המתיחות ולעצור את ההתחמשות הבלתי פוסקת, פתחו הסובייטים והאמריקאים בשנת 69′ בסבב שיחות, שמטרתו הייתה ניסוח הסכם להגבלת נשק סאל"ט (SALT – Strategic Arms Limitation Talks). השיחות הללו הובילו לחתימת שני הסכמים, הסכם סאל"ט-1 שנחתם בשנת 72′ והסכם סאל"ט-2 שנחתם ביוני 79′.

 

כשבוע וחצי לאחר פגישתם של הרב פנחס טייץ ורבי מיכל דורפמן אמורה הייתה להתכנס בווינה ועידת סאל"ט, במהלכה היו אמורים להיפגש ליאוניד ברז’נייב, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ונשיא ברית המועצות, וג’ימי קרטר, נשיא ארצות הברית – ולחתום על הסכם. "זו הזדמנות טובה בה יוכלו שני המנהיגים לדבר בעניינו של רבי נחמן", אמר רבי מיכל. אלא שבעיה אחת ניצבה בפניהם: כיצד מסבירים לנשיא ארצות הברית, או ליועצו, את חשיבות המתחם הקטנטן בחצר בילנסקי שבאומן, כדי לשכנעו שיפעיל את השפעתו לשימור המקום? הרב טייץ שקע בהרהורים. לפתע ניתר ממקומו. "ר’ אריה קפלן הוא הכתובת!"

 

הרב אריה משה אליהו קפלן היה אורתודוקסי, יהודי-אמריקני, אשר החליט, בעקבות נהירה של יהודים רבים לשיטות מדיטטיביות של תורות המזרח, להבהיר את הקשר בין מדיטציה ליהדות.

 

הרב קפלן נולד בניו יורק בשנת 35′ ולמד בישיבות החרדיות המובחרות. הוא הוסמך לרבנות בישיבת ‘מיר’ בארצות הברית, למד באקדמיה וסיים תואר שני בפיזיקה. הוא היה דמות בולטת בתנועה להחזרה בתשובה בארצות הברית. קפלן כתב עשרות ספרים, בהם ניסה לשלב בין תחומים שונים, והצליח להבהיר מושגים מסובכים, בעזרת משלים שונים. הוא גם היה מי שתרגם את ‘ילקוט מעם לועז’ מלאדינו ללשון הקודש ולאנגלית, ואף חיבר ספר קבלה על ספר היצירה. הרב קפלן היה באותן שנים אקדמאי נודע ברחבי ארצות הברית כולה. מיליונים, יהודים ושאינם יהודים, שתו בצמא את הגיגיו שהופיעו בטורים שפרסם בעיתונות.

 

קשר מיוחד היה לו, לרב קפלן, אל חסידות ברסלב. הוא תרגם את ספרי "שבחי הר"ן" לאנגלית, חיבר כמה חיבורים עמוקים על ‘סיפורי מעשיות’ והיה מרבה לצטט את רבי נחמן מברסלב במאמריו.

 

בעצת הרב טייץ קבעו רבי מיכל ור’ נתן פגישה עם הרב קפלן והציגו בפניו את החשש של הרב טייץ – שהנשיא ועוזרו לא יבינו על ולמה המהומה – ובכך ייכשלו מאמציהם. הרב קפלן החל צוחק בקול. "האח, האח, ר’ מיכל, האם אתם חושבים שרבי נחמן הוא רק של ‘מאה שערים’? רבי נחמן הוא היום איש של כל העולם, יהודים ושאינם יהודים. אפילו מרטין בובר הנודע מזכיר את רבי נחמן בכתביו. גם אלי ויזל, מזכיר את רבי נחמן. כל העולם יודע מרבי נחמן".

 

הרב קפלן הכניס אל החדר את ‘אנציקלופדיה יודאיקה’, בה לומד כל סטודנט ממוצע בארצות הברית, והראה כי הערך על רבי נחמן מתפרס על 15 דפים. "היום אין תכלית, ולחיים הריקניים אין מה למכור", המשיך הרב קפלן נרגש. "אפילו הגויים מבינים כי צריך להיאחז במשהו רוחני יותר. המונים קוראים את עצותיו של רבי נחמן. אל תדאגו, אני אכין מכתב משכנע לנשיא וליועצו רוברט. הם יבינו היטב את חשיבותו של רבי נחמן בעולם כולו". הרב קפלן הסתגר בחדרו כמחצית השעה ואחר כך מסר בידי השניים מכתב.

 

"עם המכתב שבנו אל ביתו של הרב טייץ", מספר ר’ נתן. "כשקרא הרב טייץ את המכתב, הוא יצא מגדרו מהתפעלות מהניב, התוכן והשפה הקולחת והמשכנעת. על המכתב הוסיף הרב טייץ מספר שורות וכתב כי הגיעו אליו מכתבים מאקדמיים, מדענים ואנשי רוח, מכל העולם, אודות תוכניתם של הרוסים להרוס את קברו של רבי נחמן מברסלב, וכי אם דבר זה יתממש – זו תהיה טרגדיה אנושה לעולם האקדמאי כולו. מנגד, כתב, יש בכוחו של הנשיא לעשות חסד היסטורי עם העם היהודי, חסד כזה שייחקק בספרי ההיסטוריה היהודית לאורך ימים ושנים. המכתב נשלח אל רוברט ליבשיץ, יועצו לעניינים יהודים של הנשיא".

 

אחרי יומיים הגיעה תשובת רוברט ליבשיץ: "הכל מסודר. הנשיא קרטר ישוחח עם הרוסים בעת הוועידה והנושא יוסדר. אל דאגה".

 

מרגע קבלת התשובה, היה שרוי רבי מיכל בשמחה עילאית. שמחה שאי אפשר לתאר כלל. "פעלנו את שלנו", אמר רבי מיכל. "כעת הרוסים לא יעזו לנגוע בקבר!" הוא הזמין כרטיס טיסה ונסע ארצה. הרב טייץ הבטיח לעדכן אותו על כל התפתחות צפויה, עד לוועידה.

 

 

לקראת ועידת סאל"ט-2 הגיעו ארצות הברית וברית המועצות להבנות הדדיות לגבי ההתחמשות ההדדית. בכ"ג סיון תשל"ט (18 ביוני 79′) נפגשו ליאוניד ברז’נייב, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ונשיא ברית המועצות, וג’ימי קרטר, נשיא ארצות הברית בווינה שבאוסטריה. ההסכם נחתם לעיני העולם כולו.

ועידת סאל"ט-2. ליאוניד בריז’נייב, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ונשיא ברית המועצות, וג’ימי קרטר נשיא ארצות הברית חותמים הסכם בווינה

 

מה שלא ידעו נציגי כלי התקשורת הוא על ההסכם הבלתי רשמי שנסגר מאחורי הקלעים בין האמריקנים לרוסים, בנושא הציון באומן.

 

כמה ימים לאחר הוועידה, הגיע טלפון משגריר רוסיה בארצות הברית, דוברינן, אל הבית הלבן. הוא הודיע: "הנושא הועלה בוועידה. אל תדאגו. בקרמלין קיבלו החלטה כי הם מתחייבים שהתוכנית תמשיך כפי שתוכננה, לבד מרחוב בילנסקי 1. בחצר הזאת לא יגעו".

רבי הקומות שהוקמו סביב הציון. הציון עצמו ניצל

 

ליבשיץ מיהר לעדכן את הרב פנחס טייץ, שצלצל מיד לישראל – להודיע לרבי מיכל על ההחלטה של הקרמלין. את השמחה שפרצה בריכוזי חסידי ברסלב בארץ וארצות הברית אי אפשר לתאר. השמחה הקיפה את כל החסידים, שהרגישו כי הרבי ניתן להם מחדש.

 

על ר’ נתן מימון פקדו הרב פנחס טייץ ורבי מיכל דורפמן לנסוע לרוסיה, לוודא שהרוסים אכן עומדים בהבטחתם.

 

 

(באדיבות "שעה טובה")