הלכות נחיתה

אם נחשוב על מה שקורה

כשאנו מהדקים את חגורותינו

לקראת הנחיתה והבואינג מתכונן

לנחות במסלול, יש בהחלט על

מה לדאוג!

 

 

"מי שרוצה לשוב להשם יתברך צריך להיות בקי בהלכה מאוד, שלא יפיל ולא ירחיק אותו שום דבר בעולם, בין בעלייה ובין בירידה. ובכל מה שיעבור עליו יחזק את עצמו ויקיים "אם אסק שמיים שם אתה ואציעה שאול הינך!" שגם בשאול יכולין לקרב את עצמו להשם יתברך כי גם שם הוא יתברך נמצא בבחינת ואציעה שאול הינך" (ליקוטי מוהר"ן א, ו)

 

* * *

 

הנפילה כקרש קפיצה לעלייה היא אחד מכללי החסידות הכי ידועים והיא מיושמת על מכלול הבריאה.

 

במידה ואין היקום אלא התגשמות האנרגיה האלוקית, הרי זה נחשב לירידה עצומה. מטרת הירידה, ההתגשמות, הלא היא ההתקדמות: זו שמובילה אט אט את האנושות לעולם מעולה, אפילו יותר מאשר אם לא היה קורה כל הסיפור הזה – מעין העלייה שכל אחד משיג בסופו של מבחן, כשהוא יודע לנצל את נפילתו.

 

כל אחת מנפילותינו טומנת בחובה פוטנציאל נפלא! אף על פי שלא קל ליישם את זה בשטח, כל נפילה מכילה ניצוץ של אור אינסופי שלא נוכל לתפוס אלא אם כן ניצור את הקולט המתאים, זה שנוצר תוך כדי התחזקות כשמתגברים על הנטייה לייאוש.

 

יכולים אנו להדגים עקרון זה על ידי משל בן ימינו.

 

אם נחשוב על מה שקורה כשאנו מהדקים את חגורותינו לקראת הנחיתה והבואינג מתכונן לנחות במסלול, יש בהחלט על מה לדאוג: כיצד הגלגלים הקטנים כל כך, יחסית, יסבלו את משקל המטוס (כמה אלפי טונות!!!) שנוחת במהירות נפילה של 500 ק"מ לשעה?

 

אם חשבתם על כך, מן ההכרח שדאגתם או חשבתם שיש איזה טריק – אחרת היה המטוס מתרסק על הקרקע.

 

ובאמת ישנו איזה טריק: כשהמכונה מגיעה קרוב אל שדה הנחיתה, היא כבר השיגה האטה מסוימת. הטייס המעיט את כוחות ההנעה שאפשרו לכלי שלו לטוס. אבל אם היה ממשיך כך וסתם נוחת, היה מתרסק, מבלי שהגלגלים העלובים יוכלו לשאת שום דבר.

 

באותו רגע, קרוב אל השדה, מפעיל הטייס שוב את הגז! כשהוא שוקל באופן אלקטרוני את הכוח המוטורי עם זה של הנפילה, באופן כזה שהדחיפה כלפי מטה (שנגרמה על ידי הירידה) והעלייה כלפי מעלה (שנגרמה על ידי מנת הגז שהטייס שחרר זה עתה) – שני כוחות אלו משתווים באופן מושלם ומשקלה של המכונה הוא אפס!!!

 

הוא יכול אז לנחות בלי מכשול, נישא באופן מושלם על ידי הגלגלים הקטנטנים.

 

כיוון הדמות: כשאדם משתפר והוא חש ש"נפל" שוב, במקום להצטער או להאשים את עצמו, הוא צריך להבין שזה עתה נכנס לשלב השני של התפתחותו, לשלב הנקרא "ושוב" – חזרה הכרחית אל אזורים שידע בעבר, ואשר אליהם יש לחזור כי לתקנם על ידי ההתנהגות הטובה, ואחרי כן למחזרם מחדש.

 

בלי נחיתות אלו לא יצליח לעולם האדם להשיג מטרה זו.

 

אבל במידה ש"נפילות" אלו הכרחיות, הן בכל זאת מסכנות את בעליהן: סכנה ליפול לגמרי, להתרסק על הקרקע. מכאן הצורך לכל נוחת לאמץ את נחיתת המטוס.

 

והנה ההקבלה:

 

הרפיית הלחץ מייצגת את אובדן הכוח, שזה מה שמביא אותנו לנחות. תהליך זה הוא בלתי הפיך, שכן הוא יוצא מתוך הרצון האלוקי הבא לבחון אותנו על ידי החזרתנו למצבים מן העבר.

 

אם מישהו מצטער על כך, אם הוא התנגד לנחיתה, יכול היה אולי לעלות מחדש, אבל מה היה עושה כאשר הדלק היה חסר לו? הוא צריך, אפוא, להודות שהנחיתה הייתה דבר נחוץ, אבל לדאוג שלא תהיה קטסטרופלית.

 

כשמטוס מתקרב אל הקרקע חייבים שוב לתת את הגז באופן שיאזן את משקל הנפילה. "נתינת הגז מחדש" תסמל בשבילנו לחזק את העמידה על המשמר והזהירות המוגברת ברגעי הנפילה. לעשות לפחות כל מה שאפשרי לנו במצבנו הנוכחי. לשמור על אותות האזהרה, לחזק את עקשנותנו, להכפיל את מידת הפשטות שלנו, להקפיד על גבולות וכדומה.

 

רפלקס זה, ברגע המתאים, יציל כל אדם שישתמש בו מהאפשרויות המסוכנות של הנחיתה, במקום לחיות באופן עלוב את משבריו. אדרבה, מי שמבין עיקרון זה ימצא את נוכחות הבורא דווקא שם, בערפל הזה… וזה מה שיהפוך את הנפילה לשלב מבורך או, כמו שאומרים המשוררים, להפוך את החושך לאור.

 

איך כל זה מתבהר באופן נפלא על ידי הטכניקות שהמציא הבורא לבני אדם, כדי להפעיל את מכונותיהם?

 

נוסעי השמים של החזרה לשורשים, אתם המצוידים במכשירים פנטסטיים, שיצאתם להרפתקת ההתחדשות, עליכם לדעת שלאחר שעותיכם היפות ביותר תבואנה הנפילות. לדעת כיצד לחיות אותן, זוהי החכמה האמיתית!

 

ואז, לא לחץ הסכנה ולא כובד המסה הנמשכת על ידי הקרקע יגרמו לפאניקה ולאסונות. אדרבה, מעברים אלה יאפשרו לנו לחדש את הכוחות. ובזכות החזרת הניצוצות הנשכחים נצא שמחים, משוקמים לקראת אופקים מבטיחים.

 

באשר לשיטה איך לשחזר את כל הנפילות: יש לחקות את הבואינג המלכותי – שמבטו העילאי פונה אל השחקים בעוד הוא מוציא את כפותיו כדי לנגוע בקרקע!

 

 

(מתוך "געגועים" מאת המחבר)