הקדיש של אברהם אבינו

 

 

יוחאי ארגן אירוע בבית תמחוי בשכונת התקווה בתל-אביב, שבו הוקרן סרט על בית המקדש, ופגש את חיים, אחד מאחראי המקום, יהודי מאיר פנים ובעל זקן לבן עם כיפה גדולה ולבנה המתנוססת על ראשו. הם שוחחו והיהודי הלבבי סיפר לו שבצעירותו עבד כמסגר ואילו כעת הוא אחראי על בית התמחוי. לאחר מכן שאל חיים בבת-שחוק: "מתי לדעתך חזרתי בתשובה?"

 

יוחאי המופתע השיב: "אני לא מאמין שחזרת בתשובה! אתה נראה כמו אחד שנמצא לפחות אלף שנים בקדושה, אבל אם אתה אומר, אז חזרת לפני עשרים שנה לפחות".

 

חיים צחק: "איפה, אתה רחוק רחוק מהאמת…"

"מה?! פחות?! חמש-שש שנים?"

חיים צחק בפה מלא, ויוחאי ביקש: "נו, אל תמתח אותנו… תגיד כמה זמן".

"חמישה חודשים…"

יוחאי נדהם: "לא! לא יכול להיות!"

"טוב, תשאל את האנשים כאן…"

יוחאי שאל מישהו סמוך והוא אישר את דברי חיים.

"תשמע, רבי עקיבא חזר בתשובה בגיל ארבעים והפך לצדיק גמור, אבל אתה נראה

קרוב לששים…" 

"אתה יודע מי החזיר אותי בתשובה?"

"בטח שמעת איזו קלטת, או קראת איזו חוברת…"

"אתה רחוק. מי שהחזיר אותי בתשובה היה אברהם אבינו…"

"נו. אני רואה שהחלטת לעשות ממני צחוק…"

 

ואז החל חיים לספר את סיפורו.

 

"תדע לך שרק אברהם אבינו היה מסוגל להחזיר אותי בתשובה! כיום אני בן חמישים וחמש. עוד מימי ילדותי בעיראק הייתי רחוק מהקדושה. אמנם סבי היה דתי מאוד, אבי הרבה פחות ואילו אני – כמעט שום דבר. כאשר עלינו לארץ ונאלצנו להתמודד במלחמת הקיום, התרחקתי עוד יותר, עד שהייתי מרוחק בתכלית הריחוק מאלוקים.

 

בגלל שמטבעי אני אדם ישר, לא רציתי להעמיד פנים שאני אדם מאמין והשתדלתי לחיות בלי שום התחשבות בענייני הקדושה. לא שמרתי שבת, לא קיימתי ליל-סדר, וביום כיפורים לא צמתי, אפילו אכלתי חזיר לתיאבון. אם אני כבר חילוני, אז עדיף שאהיה חילוני עד הסוף! אני לא רוצה לעבוד על אנשים ובטח שלא על אלוקים. 

 

לא פשוט להיות חילוני גמור בשכונת התקווה, שבה רובם מסורתיים ולא חסרים דתיים ואפילו חרדים, ובשנים האחרונות יש גל של חזרה בתשובה. אבל אני הייתי מחוץ לעסק. כל מי שניסה לדבר אתי, בקשתי שיעזוב אותי במנוחה. טענתי תמיד שלא עשיתי רע לאף אחד ולכן אין לי צורך להתפלל. מדי בוקר הלכתי למסגרייה וחזרתי לביתי מדי ערב. ליד ביתי נמצא בית-כנסת ישן. ולפעמים, כאשר חזרתי מהעבודה, היה הגבאי יחזקאל פונה אלי: "חיים, תעשה טובה, אנחנו רוצים לומר קדיש! רק תענה אמן ותלך…"  

 

סירבתי באופן נחרץ.

"תעשה טובה. רק דקה, אתה עשירי!…"

"בחיים לא!" עניתי, והם נאלצו להמשיך לחפש להם מישהו אחר.

 

הדבר נשנה מדי פעם. ציפיתי שהגבאי יתייאש ממני ולא יפנה אלי יותר, אבל הוא לא וויתר. בכל פעם ביקש, כמעט התחנן שאשלים מנין, אבל אני הייתי בשלי: אני לא נכנס לבית-כנסת! כך התנהלו חיי. התבגרתי, ולא נראה כל שינוי המסתמן באופק.

 

באחד הלילות, חלמתי חלום מיוחד.

 

ראיתי את עצמי חוזר מהעבודה כמדי יום וחולף על פני בית-הכנסת השכונתי. מישהו ניגש אלי, הפעם לא הגבאי יחזקאל, אלא יהודי הדור פנים עד מאוד, בעל זקן לבן וארוך, לבוש ג’לביה לבנה ועל ראשו כיפה לבנה. למרות שלא ראיתיו בימי חיי, ואף יהודי בימינו לא ראה אותו, ידעתי מיד מיהו: אברהם אבינו! אל תשאל אותי איך ידעתי שמדובר באברהם אבינו. בחלום אנחנו יודעים באופן טלפתי דברים נסתרים שאיננו יכולים לדעת במציאות.

 

הוא פנה אלי ברוך ובאהבה: "חיים, בוא תשלים לנו מנין!"

 

עכשיו אני שואל אותך: איך אפשר לסרב לאברהם אבינו?! איך יהודי יכול לסרב לאברהם אבינו?! נכנסתי אחריו לבית-הכנסת. הבטתי סביבי ונדהמתי. בית-הכנסת היה ענקי, ממש אינסופי ומלא באורות נפלאים, לא גשמיים, אלא רוחניים, נעימים מאוד. מתפלליו לא היו המתפללים הרגילים, אלא אנשים מזוקנים ובעלי הדרת פנים, זוהרים. כולם לבשו ג’לביות לבנות כמו אברהם אבינו. לא הכרתי את רובם, אבל הכרתי בכל זאת את אלו ששמעתי עליהם במהלך חיי. פרט לאברהם אבינו, היו יצחק אבינו ויעקב אבינו. הכרתי גם את הרמב"ם, את רבי נחמן מברסלב ואת הבן-איש-חי, שאת תמונתו הכרתי עוד מימי ילדותי בבגדד.

   

הבנתי שכל הצדיקים של עם ישראל בכל הדורות נמצאים במקום הזה, שזהו המדור העליון של גן-עדן. כולם עסקו בהשגות רוחניות עילאיות ופניהם הפיקו חכמה ואושר. אז ניגש אברהם אבינו, שכולם כיבדוהו במיוחד, אל תיבת השליח-ציבור והחל לומר קדיש: "יתגדל ויתקדש שמיה-רבה…"

 

מה יכולתי לעשות, כשאברהם אבינו אומר קדיש לפני כל הצדיקים?! עניתי עם כולם:

"אמן!", ואז התרחש דבר מופלא. קולות עליונים נשמעו לפתע בוקעים מרמקולים אדירים, שאין כדוגמתם בעולם הזה: "חיים חזר בתשובה! חיים חזר בתשובה!"

 

לא ידעתי איך להגיב. יהודי פשוט כמוני ועוד אחד המתכחש לכל המצוות, מתפרסם בעולמות העליונים בזכות עניית "אמן" אחת פשוטה. לפני שהבנתי מה קורה, ראיתי שכל הצדיקים מתקרבים אלי ומקיפים אותי במעגלים ופשוט רוקדים סביבי, ממש רוקדים לכבודי. מצד אחד הייתי מאושר, ממש ברקיע השביעי, אבל מצד שני הרגשתי לפתע שאני מגושם לגמרי. הבטתי בבגדי העבודה המלוכלכים שלי וחשתי בושה נוראה על הווייתי הרחוקה לגמרי מהקדושה. איך אני עומד מגולח, ללא כיפה וללא טלית קטן, ומסביבי רוקדים קדושי עליון כאלו?!

 

אברהם אבינו המשיך את הקדיש: "… בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, ואמרו אמן!…"

 

עניתי "אמן", ושוב נשמעו הרמקולים האדירים ביתר שאת: "חיים חזר בתשובה! חיים חזר בתשובה!"

 

כאב הבושה שוב צרב את נשמתי. ואז כאשר חשתי שאני כמעט נגמר, התקרב אלי אברהם אבינו בחיוך, הניח על ראשי כיפה לבנה והלביש עלי טלית קטן. הרגשתי שהבושה מתחילה לחלוף, אבל מראה פני המגולחות עדיין העיק על נשמתי המתייסרת. אברהם אבינו המשיך להביט בי והצדיקים המשיכו לרקוד מסביבי ולאחר כמה שניות הרגשתי תחושה מוזרה בלחיי… הן החלו לצמח שערות לבנות… מעולם לא היה לי זקן, ולפתע בן-רגע צומח לי זקן ועמו גם פיאות… תוך כמה רגעים היו לי זקן ופיאות בדיוק כמו לכל הצדיקים מסביבי! הבטתי על בגדי עבודתי המלוכלכים וראיתי שהפכו בדרך פלא לג’לביה צחורה. נראיתי בדיוק כמו כל קדושי העליון וכל תחושת הבושה הנוראה הפכה לאושר עילאי, שאיני מסוגל לתאר לך…

 

ואז בדיוק הסתיים החלום.

 

מצאתי את עצמי מוטל על מיטתי לפנות בוקר, ונוכחתי שאני אותו אדם. כלום לא השתנה. ואז מיד, אבל מיד, החלטתי לחזור בתשובה! לא היו לי שום לבטים וספקות. חלום אחד פעל את כל הפעולה. החלטתי שבבוקר אלך לקנות כיפה וטלית קטן וכן סידור להתפלל.

 

לא הצלחתי להירדם עד הבוקר. אז יצאתי מביתי ולפתע ראיתי מולי שכן חסיד ברסלב, שניגש אלי ומבלי לומר מילה הלביש על ראשי כיפת ברסלב לבנה, מעשה שלא העז לעשות מעולם. קראתי בפליאה: "מאיפה אתה יודע?", השכן, שידע על ריחוקי הרב מהיהדות, צחק: "מה אני יודע?! אני לא יודע כלום. פשוט התחשק לי לשים לך כיפה על הראש, אם תרצה או לא…"

 

הוא ציפה לתגובה נזעמת מצידי והופתע לשמוע מפי: "אם ככה, בוא תעזור לי לקנות ציצית וסידור ותלמד אותי איך להתפלל…"

 

לאחר שהייתי מצויד בכיפה, ציצית וסידור, פניתי לעבר בית-הכנסת השכונתי. הגבאי יחזקאל חיפש כדרכו אנשים למנין. הוא הביט בי בחשש ונדהם לראותי נכנס פנימה מבלי לחכות להזמנתו…

 

מאז עברו חמישה חודשים, שבהם לא עבר עלי יום בלי שלוש תפילות."

 

יוחאי הביט בפניו הקורנות של חיים, עדיין נפעם מסיפור החלום שהפך חיים שלמים של אדם בן חמישים וחמש. הוא לא ידע מה לחשוב ולומר, אבל ראה בבירור שפניו של חיים הן בדיוק הפנים שתיאר בסיום חלומו…

 

 

ליצירת קשר לסיפור תשובה –  odedmiz@actcom.co.il

(מתוך הספר אור חוזר 3 מאת המחבר)