הקשר האינדיאני

 

 

יונתן, חסיד ברסלב יליד ארצות הברית, נסע לכיוון צפון-מערב בדרכו מערבות אוקלהומה אל עבר הרי הרוקי שבקולוראדו. הוא שכר טנדר GMC לצורך נופש "התבודדות", עשרה ימים חלומיים של נופים עוצרי נשימה וניקוי ראש, עם שעות רבות של דיבורים בינו ובין קונו יתברך.

 

לפתע נגלה לנגד עיניו עמק ירוק וחום עם גבעות כחולות מן העבר השני. למטה ממנו זרם נחל קסום שנקרא נחל צימראון. "איזה מקום להתפלל שחרית!" חשב לעצמו, כאילו יד נעלמת אחזה בכתף שלו ורמזה לו לעצור בצידה של הדרך. יונתן הניח טלית ותפילין, והתפלל שחרית על שפת המדרון המרופד לכבודו בפרחי בר צהובים, עם הנחל והעמק למטה והגבעות הכחולות ממול.

 

אחרי "עלינו לשבח" ואמירת התיקון הכללי, יונתן לא זז מהמקום. הוא טעם טעם דבקות נפלא, אותו רצה להמשיך לנצח, לכן המשיך את התפילות עם התבודדות. הוא דיבר, שר, בכה, צחק ורקד במה שנראה לו כרבע שעה, אך למעשה עברו שעתיים. אז, הוא חש הרגשה משונה בגבו, כאילו מבטי בני אדם חודרים את עור עורפו. הוא הסתובב וראה קבוצה של זקנים, גברים, וילדים – בערך תריסר חבר’ה – מתבוננים בו בשקט מוחלט.

 

זקן החבורה שיגר לעברו חיוך רחב. היו לו בסך הכל ארבע או חמש שיניים בפה ועל פניו היו המון קמטים, דבר העיד על גילו המופלג, אולי קרוב לתשעים. הוא הושיט יד ואמר, "אוסיו!" – ברוך הבא בשפת הצ’רוקים.

 

שבט הצ’רוקי גורש מאדמותיו שבמדינת צפון קרוליינה לערבות אוקלהומה בשנת-1830 (בערך).

 

"ברוך הבא", אמר הזקן בלבביות. "שמי ג’ון דוב-מהיר מיטשל. ראיתי אותך מרחוק. הרי הבורא הגדול הביא אותך לאדמותינו. אנו שמחים שהתפללת פה. הסתכלתי עליך הרבה זמן. אתה לא צריך להגיד לי שהיית בשיחה עם ‘אדונווידו’ העליון. הסבא שלי סיפר לי שקדמונינו כולם השתדלו לדבק את רוחם לרוחו הקדושה של אדונווידו. כולנו נהגנו להתבודד בערבה, אך הדור הצעיר נחלש. קראתי לבנים ולנכדים שלי לבוא ולראות אותך. אני מקווה שלא פגענו בך…

 

* * *

 

לאחר ששמעתי את הסיפור המדהים של יונתן, התחלתי לגלות ולאסוף עובדות רבות המעידות, כי האינדיאנים שבצפון אמריקה בכלל ושבט הצ’רוקי בפרט, הם צאצאי עשרת שבטי ישראל שהוגלו על ידי סנחריב וצבא אשור לפני חורבן בית ראשון, בשנת 722 לפני הספירה. חוקרים מסוימים נוטים להאמין ששבט הצ’רוקי הינם צאצאי שבט דן, ואחרים סוברים שהם צאצאי זבולון שברחו מארץ ישראל מפני הפולשים האשוריים, והפליגו דרך האיים הבריטיים לצפון מזרח קנדה.

 

במאה ה-18, החוקר ג’יימס אדר מלונדון בילה עשרות שנים במחיצת האינדיאנים באמריקה. לאחר ארבעים שנה עם שבט הצ’רוקי, אדר הגיע למסקנה המוחלטת שהם צאצאי ישראל, וכתב ספר עם עשרים ושלוש הוכחות לכך בשם "יציאה מן הלהבה". בין היתר, שבט הצ’רוקי התנגד מאוד לעבודה זרה ולמיסיונרים הלבנים, שניסו להכריח אותם לקבל את דתם ואת אותו איש יימח שמו כמשיח שלהם.

 

ארכיאולוגים בלס-לונס שבניו-מקסיקו, ארה"ב, גילו אבן ענקית שמשקלה כשמונים טון, עליה חרוטות עשרת הדיברות בכתב אשורי עתיק, המעיד כי בני ישראל היו בערבות אמריקה עוד לפני אלפיים שנה.

 

ישנו דמיון מדהים בין השפה הצ’רוקית לבין לשון הקודש, עדות נוספת לשורשי האינדיאנים:

 

גמל                           גמילי

כלב                           כילי

ביצה                          ווצי

יתוש                          תושי

א-דני (השם יתברך)   אדונווידו

עץ                             עצינה

 

שבט הצ’רוקי שם דגש חזק מאוד על התפילות האישיות שבין האדם לבורא יתברך. ההתבודדות אצלם היא דבר מאוד קדוש וישנם כללים חמורים לכך המחייבים כל אחד ואחד, לדוגמא:

 

1. אסור להתבודד תחת השפעה של משקה משכר או סמים.

 

2. גבר צריך לכסות את גופו, דהיינו, שרוולים ומכנסיים ארוכים.

 

3. האישה צריכה להקפיד על לבוש צנוע כל הזמן, ובפרט בזמן התבודדות.

 

בשנה שחלפה בלבד, נתקלתי בכלמעלה מעשרה אנשים ממוצא אינדיאני-צ’רוקי שהתגיירו או שנמצאים בתהליך גיור כהלכה. נשמע מוזר?

 

הנביא ישעיהו מלמד (כז, יב-יג) שקיבוץ הגלויות הוא סימן מובהק לגאולה המתממשת ובאה: "…אַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאובְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה’ בְּהַר הַקּודֶשׁ בִּירושלים".

 

היום, הנינה של מנהיגתם הרוחנית של הצ’רוקים לורה קשת-שבורה, היא אישה חסידית בירושלים (אשת חבר) ואם לשמונה ילדים הלומדים תורה. נכדה של חנה לבן-הצבי לומד תורה בישיבה לבעלי תשובה גם כן בירושלים. הנבואה של ישעיהו מתקיימת בחוש. משיח ובניין בית המקדש הם עניין של העתיד הקרוב ביותר, כפי שמעידים הסממנים הצ’רוקיים. כדאי להתכונן!

       

* * *

הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- http://www.lazerbrody.net/