האמת והשקר

כיצד מגיעים אליה?  

 

 

 

כשאנו עושים חשבון נפש, עלינו לזכור תמיד מהי התכלית של חשבון הנפש וכל עבודת האדם בעולם הזה.

 

התכלית, כידוע, היא לדעת ולהכיר את ה’. ולהכיר את ה’ זה ללא מידת האמת זה לא אפשרי. שהרי, הבורא חותמו "אמת", ורק אדם שחי עם האמת הוא זה שמחובר עם ה’, ולהיפך, אם הוא חי בשקר הרי שהוא מנותק מה’. לכן זה העיקר בכל עבודת האדם, ובעיקר בחשבון הנפש שעושה – להודות על האמת. על זה כל אחד צריך לעורר ולשאול את עצמו: האם אני רוצה לחיות בשקר? את מי אני מרמה? רק את עצמי. כאן אני טועה, ואומר שזה בסדר. כאן אני עושה דבר לא טוב ואני חושב שככה צריכים לעשות וכו’ – האם עלי לחיות בשקר כל ימי?

 

זה היסוד של חשבון הנפש, שצריך שתהיה לאדם שאיפה חזקה לחיות חיים של אמת. לחזור לאמת. להודות באמת. כי זה למעשה מה שה’ רוצה מהאדם, שלא ישלה ולא יטעה את עצמו. לכן, גם בלי שום קשר לכך שיש דינים עליו או אין דינים, יש ייסורים או אין ייסורים, מה זה משנה? העיקר הוא: האם אתה רוצה לחיות בשקר? הרי לא יתכן שהבורא, שחותמו אמת, יסכים עם השקר של האדם ולא יעורר אותו מהטעות בה הוא חי, רק מתוך רחמים פסולים, כדי שלא יסבול המסכן… לכן, כל הדינים הם משום שה’ הוא לא וותרן, והוא יתברך לא מוותר על האמת, וגם אם בעבור זה האדם מכה אחר מכה. ולמרות שיש לבורא צער מכך שהאדם סובל כמו שכתוב: "בכל צרתם לו צר", הוא מוכן להצטער בשביל להוביל את האדם לאמת – וזאת הרחמנות האמיתית.

 

אנשים שואלים: למה לפלוני אין לו ייסורים כמוני? הוא חוטא לא פחות ממני! יתכן שזה משום שאותו אדם הוא אמיתי! הוא מודה על האמת! לכן יש לו פחות ייסורים. כי זה כל העניין של מידת הדין – שרוצה רק הכנעה, שהאדם יפסיק להתחמק מהאמת ולחפש תירוצים כדי להצדיק את השקר שלו, אלא רק יודה על האמת: מה שאני עושה הוא לא בסדר, כפי שמסופר בסיפורי מעשיות, על הגיבור שמסמל את מידת הדין, שרוצה רק הכנעה.

 

אדם הולך מלא בייסורים מכף רגל ועד ראש – חובות, בעיות של שלום בית, בעיות עם הילדים, בעיות ברוחניות שלו, עצבות, ייאוש, חושך וכן הלאה, והוא לא מבין: למה אני סובל כל כך? ואילו הבורא פונה עכשיו ואומר לו: קודם כל תירגע. תנשום עמוק. שב עם עצמך. נסה להבין היכן אתה, מי אתה ומה היא האמת. אל תחפש פתרונות אינסטנט. אל תצפה לתקן הכל מיד. תעלים עינך מהייסורים. תשכח אותם לשעה אחת כך שכל רצונך בשעה זו יהיה להתקרב אל האמת, בלי שום אינטרס. פשוט להתקרב לאמת. וכך תתחיל לעשות בכל יום שעה התבודדות.

 

ושוב נחזור ונזכיר: א – שכח את הייסורים לשעה אחת. ב – אל תצפה לתקן הכל ביום אחד. ג – אל תרצה לפטור את בעיותיך ביום אחד. ד – רצה באמת בכל לבבך. ה – התקרב לה’ בכל מאודך. ו – דבר עם ה’ שעה אחת. או אז אתה תראה עין בעין שמידת הדין תעזוב אותך וה’ יתמלא עליך ברחמים, ותתחיל לראות ישועה מיום ליום!

 

והכלל הוא – רק להודות באמת. הכנע את עצמך. או אולי אתה רוצה שקט? אם כן, מה ההבדל בינך לבין הבלי עולם, שרק רוצים את העולם הזה? אז אתה "דתי" שרק רוצה את העולם הזה – אין שום הבדל. זו הסיבה מדוע אדם רואה שכאשר הוא מתבודד והדינים אינם נמתקים, זאת משום שהוא מחפש רק עצות כדי להיפטר מהייסורים, להיפטר מהגיבור. אבל הגיבור רוצה רק הכנעה. שתודה באמת, שתכיר את מקומך.

 

 

ישנם אנשים שמרגישים שה’ מנהיג אותם יותר מכפי יכולתם, מעל למדרגתם. כמובן שזה בלתי אפשרי לטעון כך, ואין מקום בכלל לומר שהבורא מתנהג עם האדם יותר ממדרגתו בה הוא נמצא. כי באמת, אם הבורא היה דורש תשובה שלמה מיידית, או שהיה דורש מהאדם שיתפלל על כל החסרונות שיש לו כולם – ביום אחד, ורק אז יהיה לו שקט, זה באמת היה בלתי. מעתה נשאל: האם הבורא אינו יודע שזה בלתי אפשרי כך? הבורא יודע היטב שזה בלתי אפשרי לדרוש ממך שתהיה עניו בשלמות, תיכף ומיד, ושתהיה בעל אמונה בשלמות, וכן הלאה.

 

אלא, הבורא רק רוצה שתודה באמת. ואף על פי שאמרו חז"ל "מודה ועוזב ירוחם", כלומר, רק כשעוזב את החטא מרחמים עליו. באמת, אפילו אם לא עוזב מיד, אלא רק מבין שזו האמת והוא צריך לעזוב, גם הוא ירוחם. זהו המשפט הראשוני – להודות על האמת.

 

לכן, אין לו לאדם למהר בחשבון הנפש ולבקש סליחה וסליחה וסליחה, בלי שום מחשבה וישוב הדעת, רק בשביל להיפטר מן הייסורים. כי כאמור לעיל, אם הכל יהיה כדי להיפטר מהייסורים זה דבר שללא ספק מעורר דינים. ואפילו שיעשה הכל על פי הספר. כלומר, שיאמין שהכל צודק ושאין ייסורים ללא עוון, שצריך לחזור בתשובה וכן הלאה – אולם יעשה הכל בלי לבקש מה’ באמת מה הוא רוצה – הוא לא יצליח להמתיק את הדינים. לכן הדרך היא לעשות ישוב הדעת אמיתי – ברגיעות ובסבלנות, ולחפש ולראות באמת מה ה’ רוצה ממני. חיפוש האמת הוא כל כך חשוב וחזק, עד שאפילו אם רק רוצה את האמת, ואפילו שיודע שייקח לו הרבה זמן למצוא אותה, הוא כבר חי באמת, וזה ממתיק את כל הדינים.

 

לכן, כאשר אדם מצליח לעשות ישוב דעת ויודע מהי האמת, אפילו שהוא רחוק מאוד מאמת זו, עצם זה שהוא יודע שזו האמת והוא שואף לזה, זה נקרא שהוא רוצה את האמת. אולם ללא יסוד זה, של חיפוש האמת, ההתבודדות הופכת להיות כעין שיחת חרשים: ה’ מרמז לאדם לתקן דבר מסוים והאדם לא שומע מה ה’ רוצה, והוא נואם לפני ה’ לפי התגלות ליבו. ואז ה’ לא שומע אותו, כי זה לא הרצון שלו, שינאם לפניו, והוא גם לא ביקש מהאדם שיעשה תשובה שלמה בין-רגע. אלא רק שיברר מהי האמת, ברגיעות, וישאל בפשיטות: מהו העוון? מהו החיסרון?

 

לדוגמא, מה העוון שלי? שאני מסתכל על נשים? שאני לא עובד על פגם הברית? איפה הטעות שלי? וכשיבין, יאמר: הנה, הבנתי מהי האמת. אני גם מבין שאני לא מסוגל לתקן פגם זה בבת אחת. אני גם מבין שהבורא יודע שאני לא מסוגל לתקן בבת אחת. אבל אני רגוע. כי אני יודע מהו הכיוון. וגם ה’ כביכול רגוע, כשרואה שאני בכיוון הנכון.

 

 

כל השקר, הוא רק כאשר האדם אומר שהוא לא צריך לשמור על עיניו ממראות אסורים. אולם, כאשר האדם אומר שכן צריכים לשמור את העיניים, אבל אני לא מסוגל. לא יכול. אני צריך את עזרת הבורא, כי "אלמלא הקב"ה עוזרו" וכו’, ו"אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים" – שזאת האמת.

 

ושוב נדגיש, גם כאשר אדם יודע מהו כיוון לעבודה, והוא ממהר לעבוד על הדבר, דבר זה בעצמו, לא פעם, הוא פגם, כי יש בזה בחינה של "כוחי ועוצם ידי" ובחינה של רצון להיפטר מהייסורים. כמו כן זה מראה שהאדם לא רוצה להיכנע ולקבל לעת עתה את המציאות שלו. אלא הדרך היא, שידע את הכיוון לעבודה, ויעבוד על זה בהכנעה.

 

זה המסר שצריך להיות בדעתו של כל אדם, בגישתו להתבודדות: תחילה – להיות רגוע! ולעשות ישוב הדעת. מה אתה לחוץ? מה קרה? חפש מהי הטעות. ברר מה ה’ רוצה ממך. מה הכיוון של התשובה שלך. אל תחפש פתרונות מידיים. אלא המתן. צעד בדרך לאט לאט, אל תמהר! אין קורסים למשיחים מזורזים. יש דברים שלוקח שנים עד שמשיגים אותם. אבל כשבשמים רואים שאתה מבין את המצב, הכל נמתק. ה’ הגיע למטרה: אתה אוחז באמת.

 

כשאדם עושה משפט נכון הוא חש מתיקות שאי אפשר לתאר, כי העיקר הוא ההכנעה, כמו שרבינו מתאר במעשה עם הגיבור, שרוצה רק הכנעה, לא שום דבר אחר. ואם לא נכנעים, אזי מתגברים הדינים. לכן, התבונן ברגיעות, באמת. הבן מהי האמת ומהי הטעות שלך, כי ישנה בודאי טעות שעליך לתקן. על זה תתבונן: מה אתה יכול לתקן.

  

הקדוש-ברוך-הוא בודאי מקיים את מה שנאמר, שצריכים להקל את התשובה לחוטאים, ואינו מבקש מהאדם "הרים וגבעות", כמו שכתוב: "כי קרוב אליך הדבר מאוד", וה’ יתברך יזכנו לאחוז במידת האמת והתשובה כל ימי חיינו, אמן סלה.