מסכת חולין פרק ח משנה ו-פרק ט משנה א

ח,ו  חומר בחלב מבדם, ובדם מבחלב:  שהחלב–מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא, מה שאין כן בדם.  חומר בדם:  שהדם נוהג בבהמה ובחיה ובעופות, בין טמאים ובין טהורים; והחלב אינו נוהג, אלא בבהמה טהורה בלבד. 
 

 

ט,א  העור, והרוטב, והקופה, והאלל, והעצמות, והגידים, והקרניים, והטלפיים–מצטרפין לטמא טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבילות.  כיוצא בו, השוחט בהמה טמאה לנוכרי, והיא מפרכסת–מטמאה טומאת אוכלין; אבל לא טומאת נבילות, עד שתמות או עד שיתיז את ראשה.  ריבה לטמא טומאת אוכלין, ממה שריבה לטמא טומאת נבילות; רבי יהודה אומר, האלל המכונס–אם יש כזית במקום אחד, חייבין עליו.