עקרב בדרך למציאה

הוא רצה להתקדם באמת, למצוא
את המקור ולשפר את יכולותיו, ומי
יודע, אולי אפילו יגלה לחש חמישי
ויהפוך למאסטר של המאסטרים?…

איציק גדל בבית בורגני. אביו היה הנדסאי מחשבים, אימו גננת וילדיהם למדו בבגרותם באקדמיה. מנעוריו שאף להגיע לפסגה בכל תחום שבו עסק. בכיתה א’ השתתף בתחרויות שחמט והתקדם לקראת אליפות הנוער. במהרה הבין שהחברה פחות מעריכה הצטיינות שכלית ומעריצה הישגים ספורטיביים, וכך עבר הסבה לג’ודו.

גם בג’ודו הצטיין והגיע לדרגת חגורה חומה. משם עבר לגלשנות. הוא השתלם בספורט הטריאתלון, שילוב של שלושה ענפים: שחייה למרחק ארבעה קילומטר, רכיבה על אופניים למרחק ארבעים קילומטר וריצה למרחק עשרה קילומטר, תחרות מתישה התובעת מהמשתתף מאמץ כביר. המשתתף בספורט זה מכונה "איש ברזל". לאחר שמיצה את עצמו, כמהה נפשו לתחום רוחני יותר והוא החל להשתלם ביוגה. בזמן קצר הפך למדריך יוגה.

בצבא גויס לשריון ושירת ברמת-הגולן. שעות הבטלה היו מנוגדות לאופיו הנמרץ והוא נרשם ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. את השמירה ניצל לשינון חומר הלימודים. הוא נפצע באחד האימונים והועבר לעורף. שעותיו הפנויות התרבו והוא הוסיף על לימודי הפסיכולוגיה, לימודי ערב ברפואה אלטרנטיבית, עם דגש על הרפואה הסינית כהשלמה ללימודי היוגה.

אז הגיע לארץ מרצה בכיר – מאסטר – שהתמחה ברייקי, והעביר סדנאות למטפלים. איציק השתלם אצלו. המאסטר דיבר על מציאות האנרגיות ופעולתן והדגים את העברתן, הניח את ידו על האיבר הפגוע והתרכז, וכך העביר את האנרגיה. הוא הסביר שהרייקי נולד אצל נזיר יפני לפני 250 שנה. הנזיר חווה הארה, שבה נמסרו לו לדבריו ארבע מילים, ארבע מנטרות בביטוי הודי שיש לשננן, ונמסרו לו גם דרכי פעולתן. המאסטר לבדו יודע את כל הארבע מנטרות המעניקות לו כוח ומפעילות את האנרגיות במלוא עוצמתן.

איציק השתמש בידע, הניח את ידיו על מקום הכאב והמטופלים דיווחו על הקלה. גם כאשר הניח את ידיו על מקומות שכאבו בגופו, חש בהקלה. עד מהרה היה למצטיין של הסדנה. לאחר כמה חודשים נערכה סדנה נוספת עבור המצטיינים, שבסיומה יזכו המשתתפים לדעת שלושה מתוך ארבעת הלחשים. כשסיים איציק את הסדנה בהצלחה, הציע לו המרצה להצטרף אליו לסיבוב סדנאות בעולם כדי לרכוש ניסיון ולהפוך בעצמו למאסטר.

איציק יצא למסע באירופה, במשך הזמן חש שיכולותיו משתפרות. הם חרשו את אירופה וטסו לארצות-הברית. כאן הגיע שלב השיא. בחדר חשוך ובטקס מסתורי נמסר לו הלחש האחרון. הוא חש ברטט עוצמה שלא חש מעודו. אבל הוא לא הסתפק בכך וביקש לברר את משמעות ארבע המילים. המורה לא ידע את משמעותן וסיפר כי אחד מכוהני הרייקי ביפן הסגיר את סודו לאדם במערב, והלה מסרו ל-22 תלמידים, שאחד מהם עדיין חי בסן-פרנסיסקו. איציק טס לשם ופגש באותו תלמיד, שסיפר: "בנוגע לשורשים, אין בידי להחכימך, אבל אוכל לעדכן אותך שהמקור אינו יפני אלא טיבטי ואם תרצה, חפש אותו שם".

כדי לבדוק את דבריו, נפגש איציק עם מהגרים יפניים והשמיע להם את מילות הלחשים, והם אישרו כי לא מדובר במילים יפניות. הוא נפגש עם פרופסורים ליפנית עתיקה, דפדף במילונים ולא מצא קשר ליפן, ואז החליט לנסוע לטיבט. היה זה צעד לא הגיוני. הייתה לו קליניקה בארה"ב ושמו התפרסם, הוא הרוויח 180 דולר עבור טיפול של חצי שעה, אז מדוע לעזוב הכל?! אבל הוא רצה להתקדם באמת, למצוא את המקור ולשפר את יכולותיו, ומי יודע, אולי אפילו יגלה לחש חמישי ויהפוך למאסטר של המאסטרים?…

הוא ארז את חפציו ונסע למזרח הרחוק. כאשר הגיע לשדה התעופה בדלהי, פגש חסידי חב"ד שחילקו חוברות לכל מטייל יהודי. הם הבטיחו לו שהחוברות ישמרו עליו. "למה לא?!", חשב, וטמן שתי חוברות במזוודתו.

מדלהי נסע להרי ההימלאיה בצפון הודו ליד דרמסלה, למנזר העל של הדלאי-למה, מנהיג הטיבטים. שם הבהירו לו כי ארוכה הדרך עד שיסגירו בפניו את סודותיהם. הוא עבר תרגילי יוגה ומדיטציה מתישים, הגה מנטרות וחי חיי סגפנות כזיכוך. לאחר כמה חודשים, הודיע לו מורו כי תמו ימי הלימוד התיאורטי ועליו לחוות את המדיטציה הזאת בפועל, והוסיף: "יש מנזר אחד השוכן בליבו של יער רחב. עיקר עבודתך תהיה שם בתענית דיבור שתקבל על עצמך כשתגיע למקום".

איציק לא שאף מעולם לחיי נהנתנות, אבל מאידך לא ראה את עצמו כנזיר הפורש מהחיים. בסופו של דבר חשב שהנזירות, גם אם לא תועיל, בודאי שלא תזיק. אז התקשר להוריו והודיע להם שלא יצפו ממנו לשום אות חיים בחצי השנה הקרובה. הוריו סמכו על שיקול דעתו ושמחו על כך שבנם מתקדם לפסגה בתחומו.

הוא נסע מצפון הודו לרישקש בדרום, שם ממוקם מנזר בודד בלב היער על גדות נהר הגנגס ובו 15 נזירים. כללי המקום היו חמורים ביותר: חייבים לשתוק במשך חצי שנה, מותר לגדל ירקות או ליזון משורשים ופירות יער, לשתות ממימי הגנגס ולערוך תרגילי יוגה ללא הפסק עד שתבוא ההארה. כל מה שתארו לפניו, התממש ביתר שאת. שקט עז שרר במקום והנזירים היו סגפניים ביותר. רוגע מוזר השתלט על נפשו. לא היו שם אנשים מערביים או יהודים. המקום חולק לבקתות ולכל נזיר הייתה בקתה אישית.

לאחר שהתארגן במקום, החל בעבודתו הרוחנית. הוא ניתק כל קשר עם העולם החיצוני ולא היה קשור לאף אחד. בכוונה הסיר מעליו את שעונו כדי להתנתק מהעולם. לא היה לו לוח שנה, כך שלא ידע את סדר הימים, את סופי השבוע ואפילו את סוף השנה. במשך היום היה שקוע במדיטציה, ערך תרגילי יוגה שחזרו על עצמם במשך שעות, ומלמל באדיקות תפילות. למחייתו אכל ירקות. הייתה במנזר חלוקת תפקידים, שכל נזיר יעסוק בתורו, ללא דיבור, ביבול השדות שצמח בחצר הסמוכה.

כמה זמן יכול אדם לחיות ללא דיבור?!

לאחר למעלה מארבעה חודשים, הרגיש איציק שהוא מתפקע. כאשר הרגיש בשיא השפל, הגיע לנהר הסמוך והמילים יצאו מפיו ללא שליטה. המילים הראשונות שאמר היו הפסוקים שזכר מהקריאה בבר-המצווה שלו, שהתקיימה בחול המועד סוכות: "וביום השלישי פרים עשתי-עשר אילים שניים, כבשים בני שנה ארבעה-עשר תמימים, ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים במספרם כמשפט, ושעיר חטאת אחד מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה…"

הוא הופתע מעצמו. מה לו ולפסוקים הללו, שאין הוא מבין את כוונתם ואינו מאמין בהם?! האם זה מה שיש לו לומר כשנפשו משתוקקת לדבר?! לאחר מכן המשיך פיו לנבוע מילים כמו הנהר שלפניו והוא חש שנפשו משתחררת מהמועקה הנוראה של תענית הדיבור הממושכת.

יומיים לאחר מכן, לאחר יום יוגה מפרך, הגיע לבקתתו ועשה את דרכו לעבר שק השינה. הייתה לו תחושה פנימית שמישהו נוסף נמצא עמו בביקתה. אז שמע רחש עמום. הוא הדליק נר והחל לחפש אחר מקורו. לאחר שלא מצא דבר, החל להתארגן לשנתו, אך הפחד תקף אותו שוב ושיתקו, הוא לא היה מסוגל להיכנס לשק השינה. הייתה לו תחושה וודאית שמישהו נועץ בו עיניים.

איציק החליט לצאת תחת כיפת השמים כדי להשתחרר מהמועקה ונשא עמו את שק השינה, ואז לפתע נפל מתוכו על הקרקע ליד רגליו עקרב צהוב אימתני… הוא הזדעזע בהבינו, שאם היה נכנס פנימה, לא היה יוצא חי. איציק צרח מכל הלב. לאחר כל השיטות הרוחניות המתוחכמות, הבין לראשונה, בפשטות שאין למעלה ממנה, שיש מישהו למעלה השומר עליו. עדיין לא הכיר את המושג "בורא העולם" ולא הבין דבר באלוקות, אבל ידע, שכל מה שעשה עד כה, אינו הדבר האמיתי. באותה שנייה החליט לשנות כיוון.

לאחר יומיים של מחשבה מעמיקה, החל לארוז את חפציו כדי לחזור לישראל. הוא התמהמה באריזה, הנר האחרון שהיה ברשותו כבה והוא נאלץ לגשש בעלטה. תוך כדי אריזת המזוודה, נתקלה ידו בחוברות שקיבל בשדה התעופה. הוא יצא מחוץ לבקתתו החשוכה כדי לראות מה טיבן ונתקל באותיות עבריות, שלא ראה זמן רב. אז עלתה בראשו מחשבה שעליו להתייחס למילים הללו כאל תרגילי יוגה. הוא ישב בחוץ ופצח בתפילה זכה על פי הכתוב באותן חוברות.

לראשונה בחייו הוציא מפיו את המילים "שמע ישראל". כל גופו הזדעזע. הוא זעק שוב ושוב "שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד", עד שנרגע. מיד למחרת חזר לדלהי וחיפש את המטוס הראשון שעומד לטוס לישראל. שם פגש במכר שידע כי נסע לאותו מנזר שתקנים הודי והתעניין בכך. איציק ענה מבלי לחשוב: "מצאתי מה שחיפשתי!"

איציק חזר לישראל ולעירו הרצליה והחליט להתחקות אחר מקורות היהדות. כעבור כמה ימים ראה ליד ביתו מודעה המזמינה את הציבור להשתתף בהרצאה על מיסטיקה יהודית. הוא הגיע למקום ושמע הרצאה על גלגולי נשמות, סיאנסים ומוות קליני. בסופה ניגש למרצה ולגלג: "מה ששמעתי פה על גלגולי נשמות הוא אפס לעומת מה שהכרתי בהודו. הסיאנס לא שייך ליהדות והיא מתנגדת אליו ומוות קליני הוא תופעה כלל עולמית. אז מה חידשה היהדות?!" המרצה ענה: "היהדות לא ממציאה, אלא מגלה".

"נו, מה גילתה היהדות?"

"ההודים ואחרים אומרים שיש גלגול נשמות, יש הוכחות רבות לכך, ואילו היהדות מגלה מדוע ולשם מה, על אלו עוונות ולאלו מטרות מתגלגלת הנשמה. בסיאנס ובמוות קליני נוכחים שיש חיים מעבר למוות, והיהדות מגלה מה נמצא מאחורי הפרגוד. אם אתה רציני, בוא לסמינר "ערכים" שיערך במלון באשקלון. אחד הנושאים יהיה "החיים שלאחר המוות". איציק החליט להשתתף בסמינר.

כשהגיע לסמינר, החליט להילחם במרצים, אפילו תכנן להחזירם בשאלה. אמר לעצמו: הרי אני בוגר אוניברסיטה, יש לי מקצוע רוחני. מה יכולים החרדים האלה להוסיף לי?! היה בטוח שיצא כשידו על העליונה.

אבל אז קיבל את סטירת הלחי של חייו. תשובות המרצים המיומנים קלחו כנגד כל קושיותיו והוא החל להבין שעליו להיכנע לאמת ולעשות מעשה. בסימפוזיון שנערך בסיום הסמינר, סיפר איציק את סיפור חייו והדגיש את הרעיון המבוסס על הסיפור הנודע על אותו אביון, שחלם כי בארמון הקיסר טמון אוצר. השומר לעג לו באומרו: ואני חלמתי שהאוצר נמצא בביתך. האביון חזר לביתו, חפר בחצרו ואכן מצא אוצר…

איציק חזר לביתו והחל לשנות בהדרגה את חייו. הוא חבש כיפה והחל לקיים מצוות. הוריו התנגדו לשינוי. במקום להתעמת עמם, הציע להם ללכת לסמינר בנתניה ושם נוכחו לדעת כי היהדות מבוססת על מקורות עמוקים ואמיתיים. אחיו שהיה עמם, אף פנה לישיבה לחוזרים בתשובה.

איציק למד בבוקר בכולל אברכים בהרצליה וגם פתח קליניקה על פי שיטת הרייקי. הוא החל לתת הרצאות בנושא והכסף זרם לעברו. אנשים שילמו 150 דולר עבור הרצאה אחת. עברו כמה חודשים, שבהם התבסס כלכלית, ואז, לאחר הרצאה שהתקיימה בביתו בהרצליה, ניגשה אליו אישה חרדית ואמרה שנהנתה מההרצאה וגם חברותיה מתעניינות בנושא, וביקשה שיבוא וייתן הרצאה בכפר חב"ד. איציק השיב בחיוב וההרשמה נפתחה. ההיענות להרצאה זו הייתה עצומה ולמעלה מ-300 משתתפות נרשמו אליה. אז ניגשה אחת הנרשמות ושאלה: "האם ההרצאה כשרה?" איציק לא הבין: "מה זאת אומרת כשרה? הרי לא אוכלים או שותים אותה?…", האישה התעקשה: "אני מבקשת שתלך לרב לוודא שאין איזו בעיה הלכתית!"

איציק הלך לרב זילברשטיין בבני ברק, הציג לפניו את תיאוריית הרייקי על כל יסודותיה, ושאל אם יש בעיה הלכתית בהעברת סדנאות כאלה. הרב חקר ובסופו של דבר פסק: "הרייקי אינו כשר!"

"אבל למה?!", איציק היה המום והסביר לרב שבכך הוא גודע את פרנסתו ועתיד חייו. שנים ארוכות השתלם וזרע, וכעת, כשהוא מתחיל לקצור בהצלחה, איך יפרוש?!

הרב הסביר: "זרימת האנרגיה הזאת, לטענת יוצריה אינה טבעית. הכוחות העל-טבעיים יכולים לנבוע משני מקורות, מהקדושה או מהטומאה. לבני המזרח נמסרו שמות טומאה ואין חלקנו עמם!". הוא הציע לאיציק לפנות גם לחמיו הנודע, הרב אלישיב, אבל איציק ויתר וקיבל עליו את הדין. הבין שהוא נדרש משמים לעקידת יצחק ממש. הוא התקשר לאימו ששימשה כמזכירתו: "אמא, צלצלי בבקשה לכל המשתתפים ובטלי את כל התורים! הקליניקה שלי נסגרת. בטלי את כל ההרצאות, תודיעי לבעלי האולמות ותחזירי את דמי ההרשמה לסדנאות. כעת התברר לי שהרייקי לא כשר!"

אימו צעקה: "תפסיק להיות קיצוני. זה כשר! אמך אומרת שזה כשר ומצוה לשמוע בקולה…"

לא היה לו מושג איך יתפרנס. הוא פנה לרב קנייבסקי כדי לדעת אם יוכל לפחות לסיים את תואר הרפואה האוניברסיטאי, לכך נדרשת כחצי שנה. הרב השיב כי לאחר הטלטלה שעבר ולאחר הניסיון הקשה שבו עמד, עדיף שילמד בישיבה חצי שנה, ולאחר מכן יחזור אליו לדון בעניין.

איציק נכנס לישיבת "אור שמח". מתיקות התורה מילאה את נפשו, והוא לא היה מסוגל לחשוב על שום דבר אחר. הוא עבר לישיבה בקרית מלאכי, נשא אישה והקים בית נאמן בקרית ספר.

חמש שנים לאחר מכן, החליט להשפיע בחוץ. לא היה מסוגל לראות את אחיו ורעיו יושבים במסבאות ובשאר מקומות של הבל ומאבדים את עולמם. הוא הפך למרצה ב"צוהר", ועוסק לדבריו יומם וליל בתחיית המתים ממש. שלב עקידת יצחק נמצא מאחוריו וכעת הוא זורע וקוצר מאה שערים.
 

* * *
ליצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 3)