לבנות בניין ביום אחד?!

ר’ יענק’ל, שהבין כי זו שעת הכושר
בעת שמחתו השלמה של הרבי ואמר:
"הכל טוב ויפה, אבל המחיר הוא מחיר
יקר מאוד. הבטחנו בן בשמכם לקבלן!".

שמו של ה’עילוי מוורשה’ הצעיר נישא למרחוק, ר’ יצחק מאיר שנודע לימים כמייסד חסידות גור ובעל "חידושי הרי"ם", היה בצעירותו למדן מופלג ששמו נישא לפניו כ"עילוי מורשא".

כעבור שנים אחדות הקים ישיבה לתלמידים עילויים. שיעוריו נודעו ככאלה שרק בעלי מוח חריף ותפיסה מהירה במיוחד היו מסוגלים להבין. עם הזמן קיבל רבי יצחק מאיר הצעות לכהן כרב בקהילות חשובות, אך את כולן דחה. גם לאחר שחותנו ירד מנכסיו וימים קשים באו על המשפחה, התעקש רבי יצחק מאיר שלא לקבל עליו את עול הרבנות. הוא הוסיף ללמוד וללמד תורה, ועם זה שלח יד במסחר בספרים והתפרנס בדוחק.

החדר שבו פעלה ישיבתו של רבי יצחק מאיר נעשה עם הזמן צר מהכיל. עקב הביקוש הרב של תלמידים ללמוד בישיבתו נוצר צורך להרחיב את החדר, כדי שהלימוד במקום יהיה נסבל, וכדי לאפשר את הצטרפותם של תלמידים חדשים שהתדפקו על דלת הישיבה חדשים לבקרים. אולם רבי יצחק מאיר חשש כי המעבר מהמקום הקבוע למקום ארעי, לשם ביצוע עבודת ההרחבה, יפגע בלימוד ויגרום ביטול תורה. משום כך סירב בתוקף לכל תכנית של בנייה והרחבה. כל עניין קיומה של תורה עמד לנגד עיניו ללא לאות והוא לא הסכים בשום סיבה שבעולם לגרום לביטול תורה. ידע הוא נכונה כי שיפוצים במבנה הקטן יגרמו ביטול תורה גדול.

כך הוסיפו עוד ועוד תלמידים, כולם חריפי מוח, להידחק אל תוך החדר הצר. כאשר הגיע מצב שלא היה אפשר עוד לדחוס במקום אפילו סיכה, החלו לצבוא תלמידים על החלונות.

יום אחד, כאשר כבר באו מים עד נפש, אמר רבי יצחק מאיר: "לו היה מישהו מצליח להתחיל ולהשלים את עבודת הבנייה בתוך יום אחד, היה מסב לי קורת רוח מרובה".

משאלה זו נראתה בלתי ניתנת להגשמה. הדבר נודע לחסידו הנלהב של הרבי, ר’ יענק’ל, והוא הוגיע את מוחו בניסיון למצוא פתרון לבעיה. לפתע הבריק במוחו רעיון. בוורשה התגורר קבלן גדול ועשיר, שלא נמנה עם החסידים ואף לא עם עדת היראים לדבר ה’. הלך ר’ יענק’ל לאותו קבלן וסיפר לו על הצפיפות הקשה בישיבתו של רבי יצחק מאיר. הקבלן, שאמנם שמו של ‘העילוי מוורשה’ הגיע גם לאוזניו, לא התרשם במיוחד ממצוקת ישיבתו ותלמידיה. נקב, אפוא, הקבלן בסכום נכבד שאותו דרש כשכר, קצב זמן כמקובל לעבודה, והמתין לתשובתו של ר’ יענק’ל.

"על הכסף עוד נדבר", השיב לו ר’ יענק’ל, "אך הזמן שקצבת לא בא בחשבון!".

"כלומר?", תמה הקבלן.

"כלומר!", השיב ר’ יענק’ל, "העבודה צריכה להתחיל ולהסתיים בתוך יממה אחת בלבד".

הביט בו הקבלן כעל מי שדעתו נשתבשה עליו. "איש לא יעשה לך עבודה זו בפחות מהזמן שאמרתי!", פסק. ר’ יענק’ל לא מיהר להשפיל עיניים נבוכות. להיפך, הוא נתן בקבלן מבט חד וחודר. "יורשה לי להציג לך שאלה אישית ואולי גם חוצפנית – כמה שנים נשואים אתם?" על אף תדהמתו מן השאלה האישית הלא צפויה, ואף כי לא הצליח לרדת לסוף דעתו של ר’ יענק’ל, נקב הקבלן במספר שנות נישואיהם.

"וילדים?", הוסיף ר’ יענק’ל לחטט במצבו האישי של הקבלן.

"למרבה הצער, עדיין אין", ענה הקבלן בעצב.

"ובכן", נענה ר’ יענק’ל בהתלהבות, "זאת העסקה המוצעת: אתה תבנה את המקום בתוך יממה אחת, ובתמורה יברכך הרבי בילדים!". מיותר לציין כי ר’ יענק’ל לא תיאם מראש עם רבי יצחק מאיר את ההתחייבות שמסר לקבלן בשמו על ההבטחה להיפקד בבנים. ניצוץ של תקווה ניצת בעיני הקבלן. הלה שקל את דבריו של ר’ יענק’ל, חכך בדעתו ולבסוף – הסכים.

בימים הבאים הושלמה תכנית ההרחבה של הישיבה, וכל חומרי הבנייה הובאו למקום. הקבלן הגדול, שהעסיק תחתיו פועלי בנייה רבים, הכין ליום המיועד קבוצה גדולה של פועלים. כשהכל היה ערוך ומוכן, הודיע ר’ יענק’ל לרבי יצחק מאיר כי למחרת תתבצע העבודה, בדיוק כפי שרצה בתוך יום אחד.

למחרת התקיים שיעורו של רבי יצחק מאיר במקום אחר, ובין כותלי ישיבתו ומחוצה לה, המולה רבה. ברזלים, לבנים, חומרי יציקה ופועלים רבים, ועל כולם מנצח מיודענו הקבלן. העבודה נמשכה כל היום כולו, משעות הבוקר המוקדמות, במשך הלילה הבא אחריו ואפילו בשעות הבוקר המוקדמות שלמחרת, יממה תמימה כאמור. רק שעה קלה לפני מועד השיעור הקבוע בישיבה הותקנו החלונות. מה שהיה עד לפני יממה אחת בלבד חדר צר ועלוב נהפך עתה לאולם מרווח. כמה פועלים עדיין שקדו על השלמת הדברים הקטנים והאחרונים.

כשהגיע רבי יצחק מאיר לישיבתו החדשה, התקשה להאמין למראה עיניו. יממה אחת והמקום השתנה לבלי הכר! עיניו זהרו וכל כולו אמר שמחה וקורת רוח. "פלאי-פלאים! פלאי פלאים!", מלמל. באותו רגע ניגש אליו ר’ יענק’ל, שהבין כי זו שעת הכושר בעת שמחתו השלמה של הרבי ואמר: "הכל טוב ויפה, אבל המחיר הוא מחיר יקר מאוד. הבטחנו בשמכם לקבלן – בן!".

בבת אחת התחלף החיוך על פניו של רבי יצחק מאיר בארשת רצינית. למשך כדקה שקע בשרעפיו, ולבסוף הפטיר וברך: "יעזרהו ה’ יתברך ולשנה הבאה בן זכר", פלט לבסוף ונכנס פנימה להתחיל בשיעורו היומי.

ואכן לתקופת השנה הוזמן רבי יצחק מאיר לשמש סנדק בברית של בן הקבלן.