להיות אור לגויים

עשה הסוחר המוסלמי כמצוות רבי
שלום והתגנב פנימה אל תוך הבית
מבעד לאחד החלונות. לאחר חיפוש
קצר מצא את התיבה, סגורה ונעולה
כפי שהשאירה בביתו.

מעשה בסוחר מוסלמי מתימן שהיה עשיר מופלג ובעל נכסים. הלה החזיק את כל רכושו בתיבה גדולה, נעולה במנעול כבד. בתוך התיבה הניח כסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות, ושטרות המוכיחים את בעלותו על בתים ושדות.

באחד הימים נזדמן לסוחר העשיר לנסוע לעיר גבלה שבתימן, לצורך מסחרו. בלכתו נטל עמו את מפתח התיבה. כעבור זמן, כששב ממסעו במסחר נפלו פניו והוא נבהל לגלות כי התיבה עצמה, ובה כל רכושו – נגנבו מביתו. הקים הסוחר קול זעקה קשה ומרה, כל שכניו ומכריו ששמעו את דבר צעקתו על גניבת רכושו החרו החזיקו כמשתתפים בצערו אך ללא הועיל. הלך הסוחר אל החכמים המוסלמים והמכשפים למיניהם, כדי שיעזרו לו למצוא את תיבתו הגנובה, אך גם הם הרימו ידיהם ללא יכולת לעזור ולהושיע.

על סף ייאוש ומתוך צרתו הגדולה נזכר הסוחר העשיר בחכם היהודי שהכל הכירו בחכמתו הרבה ובצדקתו – רבינו שלום שבזי זיע"א.

הלך אליו, נפל לרגליו ובכה לפניו כתינוק על רכושו שנגנב ממנו. האזין הצדיק לדברי הסוחר וחקר אותו על מקום מגוריו, על שכניו, על ידידיו, על באי ביתו ועוד כיוצא באלה. לאחר מכן שקע זמן מה בהרהורים ולבסוף קם מכיסאו. "אם גיבור ואמיץ אתה, בוא אחרי, כי עתה השעה כשרה להשיב לך את רכושך", אמר רבי שלום לסוחר, שהחל לפסוע בעקבותיו.

יצא רבי שלום מביתו והסוחר המוסלמי אחריו. פנו לרחוב ההומה, חלפו דרך השוק הרועש, עד שהגיעו לשכונה שבה התגורר הסוחר המוסלמי. השתומם הלה מאוד, אך הוסיף לפסוע בעקבות רבי שלום, בלי להוציא הגה מפיו. כשהגיעו אל ביתו של הסוחר המוסלמי נעצר רבי שלום והצביע לעבר בית השכן. "הנה, כאן נמצאת הגנבה!", אמר רבי שלום בהחלטיות שלא הותירה שום מקום לפקפוקים. "מהר והיכנס פנימה אל בית שכנך כי על פי השקט העולה ממנו אין בו כרגע איש. מצא את התיבה, קחנה והסתלק".

עשה הסוחר המוסלמי כמצוות רבי שלום והתגנב פנימה אל תוך הבית מבעד לאחד החלונות. לאחר חיפוש קצר מצא את התיבה, סגורה ונעולה כפי שהשאירה בביתו. הרים אותה וחש על פי כובדה כי היא מלאה כמות שהייתה. מיהר לחמוק החוצה והשיב את התיבה אל ביתו. כעבור שעה קלה שב השכן הגנב לביתו. מיהר למקום שבו הסתיר את הגנבה, כדי לראות שהכול כשורה. לתדהמתו גילה כי התיבה ‘נגנבה’ ממנו.

נסער ורוגז החל להתהלך אנה ואנה, מחשב את צעדיו. תחילה סבר כי גנב הוא הוא שפרץ לביתו ולקח את התיבה. אולם כעבור שעה הבחין בשמחה היתרה השורה בבית שכנו העשיר. בהמשך הבחין במבטים הנוקבים שנעצו בו שכניו, מבטים שלא הותירו בליבו ספק כי מעשהו נתגלה על ידי שכנו.

הגנב החצוף סירב לוותר. עד מהרה התייצב במשטרה והגיש תלונה על שכנו, ש’גנב’ מביתו תיבה ובה רכוש רב. התביעה הועברה לבית המשפט שנדרש להכריע עם מי מהשניים האמת. השופט חקר באריכות את שני השכנים שהאשימו איש את רעהו בגנבה, אך התקשה לפסוק, וההכרעה עברה אל המלך. התייצבו הסוחר ושכנו לפני המלך. הלה סקר אותם מכף רגל ועד ראש ולבסוף שאל: "האם בידי אחד מכם המפתח לתיבה?". הוציא הסוחר את המפתח מכיסו ונופף בו. מיד התקומם שכנו וטען: "שכני הנקלה גנב ממני את התיבה ואת המפתח גם יחד!".

ביקש המלך מהשניים, איש איש בתורו, לספר לו מה נמצא בתיבה. הגנב לא ידע מה בדיוק מכילה התיבה, ועל כן השיב במילים כלליות בלבד: "יש בה כסף וזהב לרוב". לעומתו, הסוחר ירד לפרטים הקטנים ביותר: "בתחתית התיבה מונחים חמישה שטרי בעלות שלי על הנכסים האלה והאלה. מעליהם בצד ימין מונח צרור ובו אבנים טובות מסוג זה. לצידן כך וכך מרגליות מסוג זה"… וכך הלאה.

פתח המלך את התיבה ובדקה וגילה כי הצדק עם הסוחר המוסלמי. פסק המלך כי התיבה שייכת לסוחר, ואילו על הגנב המעליל גזר עונש מאסר. קודם שעזב הסוחר את הארמון שאלו המלך בעניין: "מניין ידע כי שכנו גנב את התיבה?" סיפר לו כי החכם היהודי, רבי שלום שבזי, הוא אשר הנחה אותו לעלות על עקבותיו של הגנב.

השתומם המלך מחכמתו של הרב ומה גדל ערכו של הצדיק ושל אלוקי ישראל בעיניהם של הגויים המוסלמים. כי כך ציוותנו התורה הקדושה – שנהיה אור לגויים ועל ידי זה נחזיר את העולם כולו בתשובה.