זכרנו את הדגים ואת האבטיחים
על מה הם התלוננו? זה נראה להם חשוד, לא נורמאלי, משהו כאן לא בסדר... כשאדם חסר אמונה הוא יתלונן על הכל! גם על הטובות הברורות ביותר.
על מה הם התלוננו? זה נראה להם
חשוד, לא נורמאלי, משהו כאן לא בסדר…
כשאדם חסר אמונה הוא יתלונן על
הכל! גם על הטובות הברורות ביותר.
בגן הגעגועים – פרק 12
אבידת בת מלך – הסיפור המלא
זכרנו את הדגה… את הקישואים ואת האבטיחים…
לא התנאים החיצוניים הקשים הם שמיררו כל כך את חייהם של בני ישראל. נתבונן מעט, למשל, על עניין העבודה הקשה, האם זו סיבה מספקת ליפול לייאוש כזה? וכי מה היה בכך שעבדו קשה?
רואים אנו אנשים רבים שעובדים בעבודות קשות ומפרכות שעות ארוכות כל יום, והם מרוצים מכך. גם בני ישראל, אם הייתה להם אמונה שלמה, שזהו רצון השם יתברך שהם יעבדו בבניין בחומר ובלבנים, והיו יודעים שזה התיקון וזו השליחות שלהם לעת עתה – אז הם היו מרוצים ולא היה להם שום צער. אלא, כל העינוי והמרירות שהרגישו היה רק בגלל קוצר רוח, כלומר קטנות אמונה – שלא האמינו באמונה שלמה שהכל בהשגחה והכל לטובה, לכן לא היו מרוצים ממצבם.
הראיה לכך שכל צערם נבע רק מפגם אמונה, ולא באמת מהתנאים החיצוניים שהיו נתונים בהם, שהרי לאחר שיצאו ממצרים וכבר לא עבדו כלל, ובנוסף היה להם כל טוב – מה הם אמרו אז? "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים…" (במדבר יא).
מה קרה? פתאום הם שכחו את העבודה הקשה? זכרו רק את התנאים הטובים ואת האוכל והשפע?
אם כך, סימן שלא היה להם כל כך רע במצרים. חוסר האמונה הוא זה שגרם להם להתלונן אז. ואותו חוסר אמונה גרם להם להתלונן בפעם הזאת, ואותו חוסר אמונה גרם להם להתלונן עוד הרבה פעמים לאורך כל המסע במדבר, שהרי התלוננו על משה בכל הזדמנות. ואף כשעמדו להיכנס לארץ הטובה – התלוננו!
על מה הם התלוננו? שהארץ זבת חלב ודבש מצמיחה פירות ענקיים. זה נראה להם חשוד, לא נורמאלי, משהו כאן לא בסדר… כשאדם חסר אמונה הוא יתלונן על הכל – גם על הטובות הברורות ביותר.
נמצא, שאין שום מציאות של רע, אלא הכל כפי האמונה והמידות של האדם. כשיש לאדם אמונה – טוב לו, וכשאין לו אמונה – רע לו, וזה לא תלוי בכלל בתנאים ובנסיבות החיצוניות הסובבים אותו.
אמונה פירושה – "שמח בחלקו", כשאדם תמיד מרוצה ממצבו. ולא משנה באיזו מציאות הוא נתון ומה הוא עושה – הוא מאמין שזה התיקון שלו עכשיו, והוא מרוצה מזה, גם כשבאמת יש לו קשיים. אולם מי שאין לו אמונה נוהג בדיוק ההיפך. הוא תמיד לא מרוצה אפילו כשיש לו כל טוב, וכל שכן כאשר הוא ניצב מול קושי מסוים – אז הוא נופל מיד לייאוש גמור…
לרצות מה שהשם רוצה
לפי ההסבר הזה אפשר להסביר את כל התורה כולה. בכל מקום שנכשלו בני ישראל, או חטאו, הכל היה בגלל התבודדות שאינה כראוי, כלומר חשבון נפש לא נכון וחסרון תפילה לא נכונה – שזהו פגם באמונה. ממילא העונש לא איחר לבוא – נפילה להסתרה ולחושך המצריכים התאמצות יתירה למצוא שוב את האמונה. נכון הוא הדבר לגבי כל אדם – כל הנפילות וכל הכישלונות שלו כולם באים מאותה סיבה.
לכן, כשאדם רואה שהוא נמצא בהסתרה גדולה והאמונה רחוקה ממנו מאוד, יתחזק מאוד לחפש אותה ביתר שאת וביתר עוז, כמו השני למלכות במעשה שלנו, ובעצם החיפוש עצמו אחר האמונה, כשאינו מתייאש, מתקן את פגם החטאים שבגללם אבדה לא האמונה. בסופו של דבר יזכה למצוא את בת המלך שלו, וגם יזכה לעשות תשובה בפרטיות על כל חטא וחטא, והכל יבוא על מקומו בשלום.
(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור